It´s the end of the world as we

[אילה.]

It´s the end of the world as we

know it... אני מפחדת... למישו יש מילים בשבילי?

 

[נוגעת, לא נוגעת]

זהו בדיוק....

זה בדיוק מה שחשתי ואמרתי

 

[יעל של עצמה]

סוף זה תמיד התחלה...

היי איילה. האמת היא שקשה להיות אופטימיים בזמן כזה. זה נורא!! מפחיד. לפעמים נראה לי, שרק כשהטרור מכה אחרים, מבינים איך אנחנו חיים. אולי הדברים האלו נועדו כדי(ולא רק, בטוח שלא רק, כי אם זה כן רק אז זה נורא..)לשנות את המצב שאנחנו חיים בו. לעורר את העולם לטרור האיסלמי שבשקט מזדחל. מעבר לאמונה האישית שלי שמה שיקרה יקרה, ובסופו של דבר הכל לטובה (למרות שברגעים כאלו אני ממש לא מסוגלת להגיד לך מה יהיה כל כך טוב ברע הנורא שקרה), אני חושבת שאנחנו עומדים בפני נקודת מפנה בחיים. בואי נקווה שכל הרע שקרה היום, קרה, כדי שמחר יהיה הרבה יותר טוב. יעל

 

[מכולתניק]

יעל = אהבתי

ככה אני חש גם. זה התהליך שאנחנו עוברים כדי להתנקות. לא כדי להצדיק. לא כדי להמעיט. סוף לעידן הסטארטאפ הכלכלה. הנוחיות. תחילת עידן ההומניזם וההיטהרות. חיבוק לכולם.

 

[יעל של עצמה]

קשה לי להאמין, אבל אולי, הלוואי.. ../images/Emo57.gif

 

[מכולתניק]

השאלה

אם ה"הלוואי" הזה כולל גם את הרצון או המוכנות לעבור את הגיהנום בדרך אל. זו תחילתה של הקריסה. אבל עוד הרבה לפנינו. יתחיל מעגל של נקמות הדדיות.

 

[בהקתה עומר]

מקור הפחד

כרגע כתבתי הודעה בנושא זה בפורום השכן:http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?id=120&msgid=1253131

 

[אילה.]

היום שלמחרת... ../images/Emo16.gif

והניסיון לתת לדברים הקשר ומשמעות מביאים אותי לחשוב... על תהליך של שינוי, של טרנספורמציה, ועל העובדה - המצערת ככל שתהיה - שמה שבאמת מזיז אותנו לשינוי ברוב המקרים, זה זעזוע, חוויה קשה כזאת או אחרת, שאחריה קמים בתחושה של "לא עוד!" ואכן... על חוק טבע ברור, שברגע שנוגעים בקרקעית, הכי נמוך שאפשר, הרי שמשם אין אלא לעלות למעלה... אין עוד דרך אחרת... אני תוהה אם העולם הגיע הכי נמוך, מתפללת שכן, אבל משהו בי יודע שלא... עוד לא... על המקום בהיסטוריה שאנו נמצאים בו היום, תחילת המאה העשרים ואחת, על כל משמעויותיה, ועל חבלי לידה - כל כך כואבים - שהלוואי ויולידו מקום של איחוד וצמיחה ובנייה... על אף התופת, ועל גבי התופת... על מלחמת החושך באור... מלחמה שאני, בשאננותי, מאמינה ללא כל צל של ספק שהאור ינצח בה... או שכך האמנתי עד אתמול... אבל היום היא מקבלת משמעות אחרת, משמעות שאומרת שזה לא מובן מאליו, שזה לא יקרה מעצמו, שכל אחד מאיתנו צריך לשנס מותניים ולעשות כל מה שהוא יכול כדי להביא את האור ולהחזיק אותו פה... על המדיטציה שאנחנו עושים פה מדי שלישי בערב, מדיטציה של אור, שאתמול הייתה לי כל כך משמעותית... עם התחושה שזה פשוט מעט מדי... מחט בערימת... על הנסיך הקטן הפרטי שלי, שנשבר אתמול ולא יכול היה יותר לשאת את זה וניסה, כל כך ניסה, להיאחז באמונה ש"פה לא יכול לקרות דבר כזה, נכון?" כאילו שזה לא קורה פה כל יום... ועל האינטרפרטציה שאני צריכה לתת לו למה שקרה, שקורה... על האחריות שלי להעביר לו לא רק את הזוועה, או הפחד, או השנאה, אלא גם את התקווה, האמונה בטוב, האפשרות לשינוי... על כל אלה, ועוד... באמת בניסיון להתחיל לעכל ולהכיל את המציאות החדשה הזאת ואת הנגיעה שלה בחיים שלי... ואם אתמול התנגנה לי בראש השורה שכתבתי למעלה - It´s the end of the world as we know it... הרי שהיום מתנגנת לי שורה משיר אחר - באנו חושך לגרש! וזה כשלעצמו כבר גורם לי להרגיש אחרת בפנים... אילה באור