Isildurs Bane - Mind vol. 3
Isildurs Bane היא ללא ספק אחת הלהקות הטובות הפועלות כיום והלהקה האהובה עלי במיוחד. מבחינתי היא אחת הלהקות הבודדות של הזמן החדש שעומדת כתף אל כתף עם להקות שנות השבעים ואפילו משקיפה על רובן מלמעלה. אחד האתגרים הגדולים בנוגע ללהקה הוא הנסיון לתאר את הסגנון המוסיקלי שלה. מן הסתם המאפיין החשוב ביותר של הלהקה הוא שהיא לא נופלת לשום קטגוריה מוכרת והמניע של חבריה הוא פריצת תחומים מוזיקליים חדשים. אפשר לחלק בגסות את היצירה של הלהקה לתקופות, התקופה הראשונה (שני אלבומים) מאופיינת בצליל פרוגי למהדרין ונשמעת כמו קאמל, בתקופה השניה (שלושה אלבומים) הלהקה מנגנת רוק-פיוז'ן קליל, בתקופה השלישית והאחרונה הלהקה מנסה לפרוץ לכיוונים חדשים שמושפעים בעיקר ממוזיקה קלאסית מודרנית. בין היתר שילבה הלהקה באלבומים האחרונים כלים קלאסיים (כינור, חצוצרה, צ'לו וכדומה) ואף תזמורות שלמות. בכל האלבומים נותר עמוד התווך של הלהקה - יכולת ההלחנה המרשימה של מאטס ג'והנסון, מנהיג הלהקה והקלידן. כל ההקדמה הזו נועדה כדי להסביר את ההתרגשות שאחזה בי כאשר נודע לי על האלבום החדש שאמור לצאת. האלבום החדש נקרא Mind vol.3 (קדמו לו שניים מעולים בסדרה) והוא שיתוף פעולה של Isildurs Bane עם טריו איטלקי בשם Metamorfosi. הרעיון מאחורי האלבום הוא השידוך בין אנסמבל רוק (Isildurs Bane) הכולל גיטריסט, קלידן ומתופף ואנסמבל אקוסטי (Metamorfosi) הכולל צ'לן, מחצצר (זה הכינוי הנכון לפי מיטב ידיעתי) וגיטריסט קלאסי. כמו כן, המפגש ביניהם התבסס על חומר מולחן מראש של מאטס ג'והנסון ושולב עם חומר מאולתר במקום. הציפיות שלי מהאלבום היו לא ברורות בעיקר עקב ההופעה של הלהקה בנירפסט. באותה הופעה עלתה הלהקה לבמה עם זמר, עובדה תמוהה כשלעצמה כי ללהקה אין שירים ועובדה זו הפכה לתמוהה עוד יותר כשהזמר השמיע את קולו. אתם יכולים לחשוב על משהו בסגנון יוניברס זירו פוגשים את יורם גאון - חיבור שלא נשמע ממש מתאים... בכל מקרה, קיבלתי את האלבום לפני שבועיים והספקתי לשמוע אותו מספר פעמים. אין ספק, הם הצליחו להפתיע אותי שוב. מאטס ג'והנסון מסרב למחזר נוסחה כלשהי ופונה שוב למחוזות מוזיקליים אחרים. התחום הכי קרוב שאני יכול לחשוב עליו הוא הריו. בנגוד לאלבומים אחרים של הלהקה, האלבום הזה הוא מאוד לא מלודי ויש בו רק קטע אחד (מתוך 15) שיש בו נעימה של ממש. הקטעים מנסים לשדר אוירה מסוימת ולא בהכרח מלודיה ויש בהם ערוב מיוחד של כלים אקוסטיים, סינטיסיזרים ורוק. חלקם נשמע כמעט אוונגרדי ובהם הכלים מנוגנים בצורות לא שגרתיות ללא שום כיוון מוזיקלי ברור. כמו בכל האלבומים האחרונים שלהם איכות ההקלטה היא מעולה והצלילים פשוט יפהפים, אפילו אם לא מתחברים למוזיקה אפשר פשוט לשים ברקע ולהקשיב לצלילים. למרות זאת, השורה התחתונה מבחינתי היא שלא הצלחתי להתחבר לאלבום הזה במיוחד. יתכן וחובבי ריו ימצאו אותו מרתק יותר ממה שאני מצאתי אותו ויתכן גם שדעתי עליו תשתפר עם האזנות חוזרות ונשנות אבל כרגע האלבום הטוב ביותר שלהם היה ונשאר Mind vol 1 למי שרוצה לשמוע קטעים של הלהקה, ניתן לעשות זאת באתר שלהם. מומלץ.
Isildurs Bane היא ללא ספק אחת הלהקות הטובות הפועלות כיום והלהקה האהובה עלי במיוחד. מבחינתי היא אחת הלהקות הבודדות של הזמן החדש שעומדת כתף אל כתף עם להקות שנות השבעים ואפילו משקיפה על רובן מלמעלה. אחד האתגרים הגדולים בנוגע ללהקה הוא הנסיון לתאר את הסגנון המוסיקלי שלה. מן הסתם המאפיין החשוב ביותר של הלהקה הוא שהיא לא נופלת לשום קטגוריה מוכרת והמניע של חבריה הוא פריצת תחומים מוזיקליים חדשים. אפשר לחלק בגסות את היצירה של הלהקה לתקופות, התקופה הראשונה (שני אלבומים) מאופיינת בצליל פרוגי למהדרין ונשמעת כמו קאמל, בתקופה השניה (שלושה אלבומים) הלהקה מנגנת רוק-פיוז'ן קליל, בתקופה השלישית והאחרונה הלהקה מנסה לפרוץ לכיוונים חדשים שמושפעים בעיקר ממוזיקה קלאסית מודרנית. בין היתר שילבה הלהקה באלבומים האחרונים כלים קלאסיים (כינור, חצוצרה, צ'לו וכדומה) ואף תזמורות שלמות. בכל האלבומים נותר עמוד התווך של הלהקה - יכולת ההלחנה המרשימה של מאטס ג'והנסון, מנהיג הלהקה והקלידן. כל ההקדמה הזו נועדה כדי להסביר את ההתרגשות שאחזה בי כאשר נודע לי על האלבום החדש שאמור לצאת. האלבום החדש נקרא Mind vol.3 (קדמו לו שניים מעולים בסדרה) והוא שיתוף פעולה של Isildurs Bane עם טריו איטלקי בשם Metamorfosi. הרעיון מאחורי האלבום הוא השידוך בין אנסמבל רוק (Isildurs Bane) הכולל גיטריסט, קלידן ומתופף ואנסמבל אקוסטי (Metamorfosi) הכולל צ'לן, מחצצר (זה הכינוי הנכון לפי מיטב ידיעתי) וגיטריסט קלאסי. כמו כן, המפגש ביניהם התבסס על חומר מולחן מראש של מאטס ג'והנסון ושולב עם חומר מאולתר במקום. הציפיות שלי מהאלבום היו לא ברורות בעיקר עקב ההופעה של הלהקה בנירפסט. באותה הופעה עלתה הלהקה לבמה עם זמר, עובדה תמוהה כשלעצמה כי ללהקה אין שירים ועובדה זו הפכה לתמוהה עוד יותר כשהזמר השמיע את קולו. אתם יכולים לחשוב על משהו בסגנון יוניברס זירו פוגשים את יורם גאון - חיבור שלא נשמע ממש מתאים... בכל מקרה, קיבלתי את האלבום לפני שבועיים והספקתי לשמוע אותו מספר פעמים. אין ספק, הם הצליחו להפתיע אותי שוב. מאטס ג'והנסון מסרב למחזר נוסחה כלשהי ופונה שוב למחוזות מוזיקליים אחרים. התחום הכי קרוב שאני יכול לחשוב עליו הוא הריו. בנגוד לאלבומים אחרים של הלהקה, האלבום הזה הוא מאוד לא מלודי ויש בו רק קטע אחד (מתוך 15) שיש בו נעימה של ממש. הקטעים מנסים לשדר אוירה מסוימת ולא בהכרח מלודיה ויש בהם ערוב מיוחד של כלים אקוסטיים, סינטיסיזרים ורוק. חלקם נשמע כמעט אוונגרדי ובהם הכלים מנוגנים בצורות לא שגרתיות ללא שום כיוון מוזיקלי ברור. כמו בכל האלבומים האחרונים שלהם איכות ההקלטה היא מעולה והצלילים פשוט יפהפים, אפילו אם לא מתחברים למוזיקה אפשר פשוט לשים ברקע ולהקשיב לצלילים. למרות זאת, השורה התחתונה מבחינתי היא שלא הצלחתי להתחבר לאלבום הזה במיוחד. יתכן וחובבי ריו ימצאו אותו מרתק יותר ממה שאני מצאתי אותו ויתכן גם שדעתי עליו תשתפר עם האזנות חוזרות ונשנות אבל כרגע האלבום הטוב ביותר שלהם היה ונשאר Mind vol 1 למי שרוצה לשמוע קטעים של הלהקה, ניתן לעשות זאת באתר שלהם. מומלץ.