Intro

Michal7

New member
Intro

היי, טוב, נראה שקפצתי לכאן מבלי להציג את עצמי באופן רשמי, אז ככה: הכרתי את בעלי דרך האינטרנט. הוא אמריקני לא יהודי. בהתחלה היינו סתם ידידים וניהלנו שיחות נפש באיי.סי.קיו. וכצפוי, או שלא, התאהבנו והחלטנו להיפגש. ההחלטה: אני באה להיפגש אתו כידידה. שום מחויבויות או ציפיות. לא הלך, הוא עושה לי טיול נחמד כאן ואני חוזרת לישראל. הלך, נזרום עם זה. ובכן, זה הלך... וזרמנו עם זה. אבא שלי התחרפן ואיים שיעשה עלי קריעה. גם אימא שלי הייתה רחוקה מלהיות מאושרת. דודה שלי איימה שתשרוף אותי, ואל תתנו לי להתחיל לספר על מבול הטלפונים על בעלי שניסו ללכלך ולגרום לנו להיפרד. זה לא הלך להם, ואחרי שנה שבה גרנו כאן יחד בארה"ב, וחיינו כזוג נשוי לכל דבר החלטנו להתמסד ולהתחתן. וכפי שציינתי כבר, אנחנו כבר שנתיים נשואים, כך שהם התחילו להתרגל לרעיון, אם כי זה לא אומר שהם מרוצים מזה... יום/ערב נעים לכולם!
 

GalGula

New member
מיכל, אין לך מושג כמה

ההודעה שלך עושה לי טוב.... גם אני הכרתי את בן-זוגי דרך ה-icq... לו היה ברור כבר בשבוע הראשון בו התכתבנו, שנישאר יחד... אחרי שבועיים בערך התחלנו לדבר בטלפון... אחרי 4 חודשים נפגשנו לראשונה. וזה היה פשוט זה... תחושה שמעולם לא היתה לי עם מישהו, תחושה שאנחנו יחד כבר 9 שנים ולא חצי דקה... תחושה מופלאה... קצת קשה לי לתאר במילים, אבל אני בטוחה שאת יודעת על מה אני מקשקשת... כשאני קוראת את סיפורך וסיפורים של אחרים כאן, אני מבינה שההורים שלי בסה"כ קיבלו את הענין יחסית בקלות. לא איומים, לא קריעות... כנראה שהם עדין לא מזלזלים באנטיליגנציה שלי... היום אני מאד מעריכה אותם על תגובתם המאופקת. וכדאי שיהיה ברור שהם עדין לא שלמים עם הקשר. לא מקבלים ולא יקבלו כנראה לעולם ב-100%. אבל זה כנראה משהו שנצטרך ללמוד לחיות איתו...
 
למעלה