In And Out Of Prog
שעה וחצי נסענו מצורן לבאר שבע. הגענו באיחור קל למועדון הבארקה. בעצם, לא כל כך קל. השעה הרשמית היתה 21:00, תכננו להגיע בתשע וחצי, והגענו בדיוק בעשר וחצי, למזלנו רק קצת אחרי שהחלה ההופעה הראשונה, של להקת אופסייד. במבט ראשון המקום נראה יפה ונעים, מזכיר קצת מקומות כמו הבארבי הישן והגראז' שנסגר. הסאונד היה יחסית מעולה לאורך כל הערב. ההופעה הראשונה של להקת אופסייד היתה למעשה ג'אם די ארוך אם כי לא מייגע, בעיקר בזכות הנגנים הטובים ומלאי הדמיון, שרובם חזרו אחר כך להופיע בתור להקת אוקטובר. סשן האלתורים הזה התפתח באופן די ספונטני, שהזכיר לי ממש ג'אמים מהמייקס פלייס, רק הרבה יותר יפה ומעניין, ואפילו עם כמה רגעי שיא. אחרי ההופעה הראשונה, שלא היתה ארוכה מדי ולא קצרה מדי, עלו על הבמה חברי להקת מוסיקה פיקטה, שאותם אני רואה בפעם הראשונה. הציפיות שלי מההופעה שלהם נבנו רק על סמך דגימה לא מצוינת לגמרי שהועלתה לרשת, למרות שכן היה בה מספיק כדי לשכנע אותי שיש ראש מאחורי ההרכב הזה, והוא מנווט אותו לכיוונים שאני אוהב. מסתבר שגם דגימות מחורבנות הן בעלות ערך רב, כי כל ציפיותיי התממשו - ואף הרבה יותר מכך. במוסיקה של פיקטה יש גֵנים של כתיבה פוגאלית, הלחנה קלאסית באופן כללי, הרבה מחשבה הרמונית לא טונאלית במיוחד (או טונאלית מורחבת באופן שכבר אי אפשר לזהות את הטונאליות), רגעים של אוונגארד חופשי ממש והמרכיב המפתיע שצץ לו מדי פעם - ניחוח בן-זמננו בסגנון ג'וליה-אייזנברג-סולסטיס שכזה. הניחוח הזה ממצב את הלהקה הזאת פה וכרגע, או כאן ועכשיו כמו שאומרים. זה פרוג שחותך דרך הרבה הסטוריה של מוסיקה, מה שאומר שיש הרבה ידע בראש של המלחין הראשי, אודי חורב, ומה שיפה זה החיבור לימינו, לסאונד ולתחושה של הרוק שמתרחש כיום, שבלעדיו זה אולי היה נשמע קצת ישן. אבל לא. מוסיקה פיקטה זה הרכב מעולה, שהפתיע אותי כמעט לכל אורך ההופעה. מלבד כמה קטעי שירה שלא התחברתי אליהם במיוחד, הלחנים לא שיעממו לרגע, והשיא היה סולו חליל (סולו סולו, לבד באמת) שהיפנט אותי לחלוטין והתחבר בסופו לכדי הקטע שסיים את ההופעה. הקהל הבאר-שבעי בעל הנטייה הג'אזיסטית לא נפל כמו שציפיתי, והתגובה שלו היתה קצת אנטי-קליימקס, ועדיין - מוסיקה פיקטה זה הרכב מהמצוינים שבארצנו. אחרי-כן עלו חברי להקת אוקטובר. זו הפעם השניה שאני רואה אותם. בפעם הראשונה זה היה בערב עם אזרחי העתיד של יובל רון ועם ההרכב של אלברט בגר בבארבי כפר סבא. באותו ערב לא הצלחתי להתמקד במוסיקה במיוחד, אבל היום, בעזרת האווירה המאוד חמימה וכיפית ובעזרת הסאונד הבאמת נוח ומזמין של הבארקה, היה אפשר לשמוע בדיוק למה הם מתכוונים. המוסיקה של אוקטובר כאילו שילבה בין שתי ההופעות שקדמו לה. היא מורכבת משילוב של קטעים כתובים ומובנים היטב (עם תחושות שהזכירו לי קצת פינק פלויד, גונג ולהקת Area האיטלקית במיוחד) עם קטעי אילתור מוצלחים, בעיקר בזכות הגיטריסט המאוד חי ובועט של הלהקה, שנותן סולואים יפים וחכמים, עם משפטים יחסית פשוטים שזוכים לפיתוח נכון ולכן מגיעים לקליימקס מעולה. גם המתופף התבלט לטובה עם כשרון טכני נדיר ורוח נגינה משוחררת ובועטת לכיוונים הנכונים. אלו שני הרכבים עם אופי מקורי ומעניין, וזאת למרות שניתן לחוש בהשפעות רבות. בשניהם קיים הערך המוסף השלם שעולה על חלקיו, ואין דבר יותר כיף מלראות דבר כזה על הבמה. המשך המסורת הפרוגרסיבית באופן מאוד מספק - חיבור לעבר עם נגיעה חזקה מאוד בהווה. כל הכבוד להרכבים האלה, ואני מקווה לראות אותם ממשיכים ומתפתחים הלאה עם המוסיקה ועם הזמן.
שעה וחצי נסענו מצורן לבאר שבע. הגענו באיחור קל למועדון הבארקה. בעצם, לא כל כך קל. השעה הרשמית היתה 21:00, תכננו להגיע בתשע וחצי, והגענו בדיוק בעשר וחצי, למזלנו רק קצת אחרי שהחלה ההופעה הראשונה, של להקת אופסייד. במבט ראשון המקום נראה יפה ונעים, מזכיר קצת מקומות כמו הבארבי הישן והגראז' שנסגר. הסאונד היה יחסית מעולה לאורך כל הערב. ההופעה הראשונה של להקת אופסייד היתה למעשה ג'אם די ארוך אם כי לא מייגע, בעיקר בזכות הנגנים הטובים ומלאי הדמיון, שרובם חזרו אחר כך להופיע בתור להקת אוקטובר. סשן האלתורים הזה התפתח באופן די ספונטני, שהזכיר לי ממש ג'אמים מהמייקס פלייס, רק הרבה יותר יפה ומעניין, ואפילו עם כמה רגעי שיא. אחרי ההופעה הראשונה, שלא היתה ארוכה מדי ולא קצרה מדי, עלו על הבמה חברי להקת מוסיקה פיקטה, שאותם אני רואה בפעם הראשונה. הציפיות שלי מההופעה שלהם נבנו רק על סמך דגימה לא מצוינת לגמרי שהועלתה לרשת, למרות שכן היה בה מספיק כדי לשכנע אותי שיש ראש מאחורי ההרכב הזה, והוא מנווט אותו לכיוונים שאני אוהב. מסתבר שגם דגימות מחורבנות הן בעלות ערך רב, כי כל ציפיותיי התממשו - ואף הרבה יותר מכך. במוסיקה של פיקטה יש גֵנים של כתיבה פוגאלית, הלחנה קלאסית באופן כללי, הרבה מחשבה הרמונית לא טונאלית במיוחד (או טונאלית מורחבת באופן שכבר אי אפשר לזהות את הטונאליות), רגעים של אוונגארד חופשי ממש והמרכיב המפתיע שצץ לו מדי פעם - ניחוח בן-זמננו בסגנון ג'וליה-אייזנברג-סולסטיס שכזה. הניחוח הזה ממצב את הלהקה הזאת פה וכרגע, או כאן ועכשיו כמו שאומרים. זה פרוג שחותך דרך הרבה הסטוריה של מוסיקה, מה שאומר שיש הרבה ידע בראש של המלחין הראשי, אודי חורב, ומה שיפה זה החיבור לימינו, לסאונד ולתחושה של הרוק שמתרחש כיום, שבלעדיו זה אולי היה נשמע קצת ישן. אבל לא. מוסיקה פיקטה זה הרכב מעולה, שהפתיע אותי כמעט לכל אורך ההופעה. מלבד כמה קטעי שירה שלא התחברתי אליהם במיוחד, הלחנים לא שיעממו לרגע, והשיא היה סולו חליל (סולו סולו, לבד באמת) שהיפנט אותי לחלוטין והתחבר בסופו לכדי הקטע שסיים את ההופעה. הקהל הבאר-שבעי בעל הנטייה הג'אזיסטית לא נפל כמו שציפיתי, והתגובה שלו היתה קצת אנטי-קליימקס, ועדיין - מוסיקה פיקטה זה הרכב מהמצוינים שבארצנו. אחרי-כן עלו חברי להקת אוקטובר. זו הפעם השניה שאני רואה אותם. בפעם הראשונה זה היה בערב עם אזרחי העתיד של יובל רון ועם ההרכב של אלברט בגר בבארבי כפר סבא. באותו ערב לא הצלחתי להתמקד במוסיקה במיוחד, אבל היום, בעזרת האווירה המאוד חמימה וכיפית ובעזרת הסאונד הבאמת נוח ומזמין של הבארקה, היה אפשר לשמוע בדיוק למה הם מתכוונים. המוסיקה של אוקטובר כאילו שילבה בין שתי ההופעות שקדמו לה. היא מורכבת משילוב של קטעים כתובים ומובנים היטב (עם תחושות שהזכירו לי קצת פינק פלויד, גונג ולהקת Area האיטלקית במיוחד) עם קטעי אילתור מוצלחים, בעיקר בזכות הגיטריסט המאוד חי ובועט של הלהקה, שנותן סולואים יפים וחכמים, עם משפטים יחסית פשוטים שזוכים לפיתוח נכון ולכן מגיעים לקליימקס מעולה. גם המתופף התבלט לטובה עם כשרון טכני נדיר ורוח נגינה משוחררת ובועטת לכיוונים הנכונים. אלו שני הרכבים עם אופי מקורי ומעניין, וזאת למרות שניתן לחוש בהשפעות רבות. בשניהם קיים הערך המוסף השלם שעולה על חלקיו, ואין דבר יותר כיף מלראות דבר כזה על הבמה. המשך המסורת הפרוגרסיבית באופן מאוד מספק - חיבור לעבר עם נגיעה חזקה מאוד בהווה. כל הכבוד להרכבים האלה, ואני מקווה לראות אותם ממשיכים ומתפתחים הלאה עם המוסיקה ועם הזמן.
