אלונית 2006
New member
../images/Emo15.gif פאנפיק הזויייי!
לא מיועד לאנשים בעלי דמיון לא מפותח! אין לשתות או לאכול בזמן הקריאה מחשש חנק או להשפרצה כללית, כמו כן לא מומלץ לבעלי לב חלש, בעיות עיכול או כל צורה אחרת של בעייה גופנית קשה שם: דברים לעשות כשבנות הדוד באות לביקור פאנדום: המומינים >< נו באמת. ג'אנר: קראאאאאק! האמא של הקראק! האמאימא של הקראק! (או הומור הזוי במיוחד) OC- ארבע בנות דוד מטורפות לאקירה שיפים: רמיזות להיקאקי ואיסוואיה, אבל לא ממש. טיגר: למישו יש בעיה עם קריוקי, קצת שתייה או קרב אוכל? "אתה מה?!" צעק אקירה, כאילו שזה ישנה משהו. שינדו משך בכתפיו והביט בו בשאלה. "בסך הכול הזמנתי ליום ההולדת שלך את בנות הדודות שלך..." אמרה היקארו "אמא שלך אמרה שזה יהיה רעיון טוב!" "אמא שלי עדיין חושבת שאני בן עשר..." נאנח אקירה "בנות הדודות שלי! לכאן! אלוהים, זה לא קורה..." "מה כל כך נורא בהן?" שאל היקארו, מביט באקירה במבט לא מבין. "אין לך בנות דודות, נכון?" שאל אקירה את היקארו במבט של מישהו שמנסה להסביר דבר מובן מאליו למפגר. "לא" משך היקארו בכתפיו "אבל אמא שלך אמרה שאתה מסתדר איתן!" "זה היה כשהייתי בן שבע בקושי... " נאנח אקירה והניח ידיו לפניו בצורה ישרה "שינדו. תפקידן של בנות הדודות בכל מצב הוא לגרום לך למבוכה רבה ככול האפשר ולצלעות שבורות." "אבל הן אוהבות אותך!" אמר היקארו, מתקשה להבין "למה להן לשבור לך צלעות או להביך אותך?" "אני מבין שאף פעם לא קיבלת חיבוק דוב רציני" אמר אקירה להיקארו "ושאף פעם לא סיפרו לחדר שלם כמה מצחיק היה בפעם ש...." אקירה הסמיק בעוז ממבוכה רק מהזיכרון. היקארו צחק. "הן נשמעות דווקא נחמדות" אחר כשנרגע מעט "קצת צבע בחיים האפרוריים האלו שלך" "הו, אתה מספיק צבע בשבילי! גם איתך אני בקושי מתמודד!" אמר אקירה והיקארו הביט בו במבע תוהה. "אני לא כל כך נורא!" אמר בהתנגדות. "יחסית אליהן אתה שקט כמו עכבר!" אמר אקירה והרים ידיו לשמיים באנחת ייאוש "אני מעדיף שתבטל הכול!" "הו, זה לא יהיה כל כך נורא... אני בטוח!" אמר היקארו בעידוד. "הרבה יותר מזה" אמר אקירה וצנח על הספה. זה עומד להיות יום ההולדת הכי מוזר שהיה לו בחיים, הן בטוח עומדות להחריב הכול. הו, למען האמת הוא טעה. השפעות המסיבה לטווח הארוך היו לטובתו בהחלט. אבל לטווח הקצר זה כבר היה סיפור אחר.... זה התחיל בנקישה רמה בדלת, ואחריה עוד אחת, ואז צעקה. "אקירה! תפתח!" נשמעה צהלה רמה "אנחנו פה!" היקארו פתח במקום אקירה, שישב על הספה וניסה להיראות בלתי נראה, ללא הצלחה יתרה. "או! איפה בן הדוד הקטן שלנו?!" צווחה הג'ינג'ית הגבוהה, בעלת החזה המפותח להפחיד, שעמדה בכניסה "הנה אתה אקירה! מנסה להתחבא? בוא תן לי חיבוק!" "אני מחבקת אותו קודם!" התנגדה מיידית בחורה בעלת שיער חום ועיניים ירוקות "את תמיד מחבקת ראשונה!" "אני הכי גדולה, יוקי! אז אני ראשונה!" אמרה הג'ינג'ית בהתרסה ופסעה לעבר אקירה שעמד כמקבל גזר דין מוות. "אקירה צ'אן!" קראה הג'ינג'ית, מחבקת את אקירה בעוצמה, מרימה אותו כמה סנטימטרים מהרצפה ומנערת אותו בשמחה. אקירה השמיע קולות החנקות קשים כשצווארו נלכד בין שתי מפלסות השלג שהיו חזה של בת דודתו. "מי...נאטו...אוויר...אין!" ניסה להגיד, אבל נדמה כי הג'ינג'ית שקועה בעולם משלה. "נדמה לי שאקירה צ'אן קצת נחנק מינאטו, גם אנחנו רוצות לחבק אותו!" אמרה הנערה ששמה יוקי- היה לה שיער חום שקצותיו נצבעו בסגול ועיניים ירוקות זהות לאלו של אקירה, הדמיון בינה לבינו היה מעט יותר בולט. "אוי! סליחה אקירה צ'אן..." התנצלה הג'ינג'ית בחיוך מבריק והניחה את אקירה המעוך בזהירות על הספה, היקארו הביט בו, נקרע בין רחמים צחוק. הסוודר הרגיל של אקירה היה מקומט, ופניו התחילו להכחיל, הוא השתעל בחוסר אונים ברור. "עכשיו תורי!" צהלה יוקי וחיבקה את אקירה חיבוק נמרח במיוחד, עיניה עצומות באושר בלתי נדלה כאילו היא מחבקת דובון חמוד, היקארו נכנע ופלט "חה" גדול של צחוק, ואקירה העניק לו מבט שרמז על רצח קרב, ברגע שהוא יוכל לעשות זאת. "פנו מקום, פנו מקום!" קראה אחת הנערות ששתקה עד כה, בעלת שיער מתולתל בצבע אגוז כהה "זה תורי לחבק אותו!" היא הניפה את יוקי באוויר, זרקה אותה לספה שממול וחיבק את אקירה חיבוק קצר ועוצמתי, שכמעט סדק את צלעותיו של אקירה- אלו סברו שהעומס היה רב מדי. "האנה... בבקשה... קצת יותר בעדינות... זה כאב!" התלונן אקירה בפני בת דודתו השלישית. "נו נו, כרגיל אני אחרונה" נאנחה הממושקפת שדמתה מכולן אקירה, בגלל ששיערה היה זהה לשלו, והעניקה לאקירה חיבק קצר ולא מכאיב מדי, אם כי הדוק למדי. "בנות, אנחנו מתנהגות שלא בנימוס" נזפה בשלוש האחרות אחרי ששחררה את אקירה "נציג את עצמנו לשינדו?" "כמובן!" קראה הג'ינג'ית בדרמטיות "מינאטו טויה, נעים להכיר!" "יוקי ארישאווה!" הציגה עצמה השנייה בתנועה גדולה ונוצצת "תענוג להכיר!" "האנה מיטושירו" עמדה חומת השיער וקדה קידה תיאטרלית "נעים מאוד מאוד להכירך!" "מינה שיוקי, לעונג הוא לי!" סיימה הממושקפת את ההצגה בהושטת יד ללחיצה. "אמ... היקארו שינדו...." הושיט היקארו ידו במבוכה ללחיצה "נעים להכיר אתכן בנות" "רק בקשה אחת, אל תחריבו את הדירה שלי, טוב?" ביקש אקירה בחולשה, עדיין מעוך מסשן החיבוקים שעבר. "בסדר אקירה צ'אאאאאן!" אמרה יוקי בחיוך חתולי רחב וליטפה את ראשו של אקירה "ילד טוב!" "אני לא ילד קטן!" צעק אקירה בכול כוחו "אולי, בבקשה, תתנהגו כמו בנות אדם נורמאליות לערב אחד?" "אבל אז לא יהיה פה כיף!" מחתה יוקי "מי עוד מגיע למסיבה של אקירה?" "כמה חברים שלנו" אמר היקארו "שקני גו. איסומי, וואיה... וחברת ילדות שלי בשם אקארי" "כולם חנונים קטנים כמו בן הדוד שלנו?" שאלה מינאטו מלטפת את ראשו של אקירה ופורעת את שיערו המסודר. "אני לא חנון!" צעק אקירה בכול כוחו, מאדים מכעס "תפסיקי לקרוא לי ככה מינאטו!" "לא הכחשת את החלק של הקטן" צחקה האנה. "זה או שאקירה גדל מהפעם האחרונה, או שהתכווצת בכביסה מינאטו" אמרה מינה בצחוק. "זה לא ממש אפשרי אתן יודעות..." אמר היקארו במבוכה, מרגיש תלוש מהעסק ומחכה שוואיה ואיסומי יבואו ולפחות יהיה לו עם מי לדבר. "מה אתה בכלל יודע על דרכי חפיפת השיער שלי שינדו?!" התפרצה עליו מינאטו "אם היא אומרת שהתכווצתי בכביסה אז אולי היא צודקת!" "די להתנהג כמו בהמות!" קראה האנה "למישהו מתחשק לשיר קצת עד שכולם יגיעו?" "אני,אני, אני! אני רוצה!" קראה יוקי בשמחה "שימי את הקריוקי!" "הבאתן איתכן את הדיסקים של הקריוקי?!" שאל אקירה בייאוש. מסיבתך יום ההולדת שלו תפסה כיוון מאוד לא רצוי ברגע זה.
לא מיועד לאנשים בעלי דמיון לא מפותח! אין לשתות או לאכול בזמן הקריאה מחשש חנק או להשפרצה כללית, כמו כן לא מומלץ לבעלי לב חלש, בעיות עיכול או כל צורה אחרת של בעייה גופנית קשה שם: דברים לעשות כשבנות הדוד באות לביקור פאנדום: המומינים >< נו באמת. ג'אנר: קראאאאאק! האמא של הקראק! האמאימא של הקראק! (או הומור הזוי במיוחד) OC- ארבע בנות דוד מטורפות לאקירה שיפים: רמיזות להיקאקי ואיסוואיה, אבל לא ממש. טיגר: למישו יש בעיה עם קריוקי, קצת שתייה או קרב אוכל? "אתה מה?!" צעק אקירה, כאילו שזה ישנה משהו. שינדו משך בכתפיו והביט בו בשאלה. "בסך הכול הזמנתי ליום ההולדת שלך את בנות הדודות שלך..." אמרה היקארו "אמא שלך אמרה שזה יהיה רעיון טוב!" "אמא שלי עדיין חושבת שאני בן עשר..." נאנח אקירה "בנות הדודות שלי! לכאן! אלוהים, זה לא קורה..." "מה כל כך נורא בהן?" שאל היקארו, מביט באקירה במבט לא מבין. "אין לך בנות דודות, נכון?" שאל אקירה את היקארו במבט של מישהו שמנסה להסביר דבר מובן מאליו למפגר. "לא" משך היקארו בכתפיו "אבל אמא שלך אמרה שאתה מסתדר איתן!" "זה היה כשהייתי בן שבע בקושי... " נאנח אקירה והניח ידיו לפניו בצורה ישרה "שינדו. תפקידן של בנות הדודות בכל מצב הוא לגרום לך למבוכה רבה ככול האפשר ולצלעות שבורות." "אבל הן אוהבות אותך!" אמר היקארו, מתקשה להבין "למה להן לשבור לך צלעות או להביך אותך?" "אני מבין שאף פעם לא קיבלת חיבוק דוב רציני" אמר אקירה להיקארו "ושאף פעם לא סיפרו לחדר שלם כמה מצחיק היה בפעם ש...." אקירה הסמיק בעוז ממבוכה רק מהזיכרון. היקארו צחק. "הן נשמעות דווקא נחמדות" אחר כשנרגע מעט "קצת צבע בחיים האפרוריים האלו שלך" "הו, אתה מספיק צבע בשבילי! גם איתך אני בקושי מתמודד!" אמר אקירה והיקארו הביט בו במבע תוהה. "אני לא כל כך נורא!" אמר בהתנגדות. "יחסית אליהן אתה שקט כמו עכבר!" אמר אקירה והרים ידיו לשמיים באנחת ייאוש "אני מעדיף שתבטל הכול!" "הו, זה לא יהיה כל כך נורא... אני בטוח!" אמר היקארו בעידוד. "הרבה יותר מזה" אמר אקירה וצנח על הספה. זה עומד להיות יום ההולדת הכי מוזר שהיה לו בחיים, הן בטוח עומדות להחריב הכול. הו, למען האמת הוא טעה. השפעות המסיבה לטווח הארוך היו לטובתו בהחלט. אבל לטווח הקצר זה כבר היה סיפור אחר.... זה התחיל בנקישה רמה בדלת, ואחריה עוד אחת, ואז צעקה. "אקירה! תפתח!" נשמעה צהלה רמה "אנחנו פה!" היקארו פתח במקום אקירה, שישב על הספה וניסה להיראות בלתי נראה, ללא הצלחה יתרה. "או! איפה בן הדוד הקטן שלנו?!" צווחה הג'ינג'ית הגבוהה, בעלת החזה המפותח להפחיד, שעמדה בכניסה "הנה אתה אקירה! מנסה להתחבא? בוא תן לי חיבוק!" "אני מחבקת אותו קודם!" התנגדה מיידית בחורה בעלת שיער חום ועיניים ירוקות "את תמיד מחבקת ראשונה!" "אני הכי גדולה, יוקי! אז אני ראשונה!" אמרה הג'ינג'ית בהתרסה ופסעה לעבר אקירה שעמד כמקבל גזר דין מוות. "אקירה צ'אן!" קראה הג'ינג'ית, מחבקת את אקירה בעוצמה, מרימה אותו כמה סנטימטרים מהרצפה ומנערת אותו בשמחה. אקירה השמיע קולות החנקות קשים כשצווארו נלכד בין שתי מפלסות השלג שהיו חזה של בת דודתו. "מי...נאטו...אוויר...אין!" ניסה להגיד, אבל נדמה כי הג'ינג'ית שקועה בעולם משלה. "נדמה לי שאקירה צ'אן קצת נחנק מינאטו, גם אנחנו רוצות לחבק אותו!" אמרה הנערה ששמה יוקי- היה לה שיער חום שקצותיו נצבעו בסגול ועיניים ירוקות זהות לאלו של אקירה, הדמיון בינה לבינו היה מעט יותר בולט. "אוי! סליחה אקירה צ'אן..." התנצלה הג'ינג'ית בחיוך מבריק והניחה את אקירה המעוך בזהירות על הספה, היקארו הביט בו, נקרע בין רחמים צחוק. הסוודר הרגיל של אקירה היה מקומט, ופניו התחילו להכחיל, הוא השתעל בחוסר אונים ברור. "עכשיו תורי!" צהלה יוקי וחיבקה את אקירה חיבוק נמרח במיוחד, עיניה עצומות באושר בלתי נדלה כאילו היא מחבקת דובון חמוד, היקארו נכנע ופלט "חה" גדול של צחוק, ואקירה העניק לו מבט שרמז על רצח קרב, ברגע שהוא יוכל לעשות זאת. "פנו מקום, פנו מקום!" קראה אחת הנערות ששתקה עד כה, בעלת שיער מתולתל בצבע אגוז כהה "זה תורי לחבק אותו!" היא הניפה את יוקי באוויר, זרקה אותה לספה שממול וחיבק את אקירה חיבוק קצר ועוצמתי, שכמעט סדק את צלעותיו של אקירה- אלו סברו שהעומס היה רב מדי. "האנה... בבקשה... קצת יותר בעדינות... זה כאב!" התלונן אקירה בפני בת דודתו השלישית. "נו נו, כרגיל אני אחרונה" נאנחה הממושקפת שדמתה מכולן אקירה, בגלל ששיערה היה זהה לשלו, והעניקה לאקירה חיבק קצר ולא מכאיב מדי, אם כי הדוק למדי. "בנות, אנחנו מתנהגות שלא בנימוס" נזפה בשלוש האחרות אחרי ששחררה את אקירה "נציג את עצמנו לשינדו?" "כמובן!" קראה הג'ינג'ית בדרמטיות "מינאטו טויה, נעים להכיר!" "יוקי ארישאווה!" הציגה עצמה השנייה בתנועה גדולה ונוצצת "תענוג להכיר!" "האנה מיטושירו" עמדה חומת השיער וקדה קידה תיאטרלית "נעים מאוד מאוד להכירך!" "מינה שיוקי, לעונג הוא לי!" סיימה הממושקפת את ההצגה בהושטת יד ללחיצה. "אמ... היקארו שינדו...." הושיט היקארו ידו במבוכה ללחיצה "נעים להכיר אתכן בנות" "רק בקשה אחת, אל תחריבו את הדירה שלי, טוב?" ביקש אקירה בחולשה, עדיין מעוך מסשן החיבוקים שעבר. "בסדר אקירה צ'אאאאאן!" אמרה יוקי בחיוך חתולי רחב וליטפה את ראשו של אקירה "ילד טוב!" "אני לא ילד קטן!" צעק אקירה בכול כוחו "אולי, בבקשה, תתנהגו כמו בנות אדם נורמאליות לערב אחד?" "אבל אז לא יהיה פה כיף!" מחתה יוקי "מי עוד מגיע למסיבה של אקירה?" "כמה חברים שלנו" אמר היקארו "שקני גו. איסומי, וואיה... וחברת ילדות שלי בשם אקארי" "כולם חנונים קטנים כמו בן הדוד שלנו?" שאלה מינאטו מלטפת את ראשו של אקירה ופורעת את שיערו המסודר. "אני לא חנון!" צעק אקירה בכול כוחו, מאדים מכעס "תפסיקי לקרוא לי ככה מינאטו!" "לא הכחשת את החלק של הקטן" צחקה האנה. "זה או שאקירה גדל מהפעם האחרונה, או שהתכווצת בכביסה מינאטו" אמרה מינה בצחוק. "זה לא ממש אפשרי אתן יודעות..." אמר היקארו במבוכה, מרגיש תלוש מהעסק ומחכה שוואיה ואיסומי יבואו ולפחות יהיה לו עם מי לדבר. "מה אתה בכלל יודע על דרכי חפיפת השיער שלי שינדו?!" התפרצה עליו מינאטו "אם היא אומרת שהתכווצתי בכביסה אז אולי היא צודקת!" "די להתנהג כמו בהמות!" קראה האנה "למישהו מתחשק לשיר קצת עד שכולם יגיעו?" "אני,אני, אני! אני רוצה!" קראה יוקי בשמחה "שימי את הקריוקי!" "הבאתן איתכן את הדיסקים של הקריוקי?!" שאל אקירה בייאוש. מסיבתך יום ההולדת שלו תפסה כיוון מאוד לא רצוי ברגע זה.
333>