../images/Emo95.gif../images/Emo85.gif
נס! היו היה פעם סיפור אגדה שמאוד רצה להכתב. הוא רצה שיהיו בו המון מילים, על נסיכים ונסיכות ופיות טובות ומכשפות רעות וילדים וילדו ואמהות ואבות ואפילו חיות... אבל הוא לא ידע איך לחבר את כל הנושאים האלה! הסיפור המיואש ביקר את כל הסופרים והמחברים הכי מוכשרים ומפורסמים ושאל אותם: "מה לכתוב? מה לעשות? איך לחבר את העלילה הזאת?" אבל כולם היו עסוקים מדי בלחבר את הסיפורים שלהם. הוא ניסה וניסה וניסה וניסה ובסוף היו המון דפים מקומטים על הריצפה כי שום דבר שכתב לא היה מספיק טוב בעיניו. הוא טייל בעולם וחיפש ניסים ונפלאות ודברים מיוחדים ויוצאי דופן וקסם, וחזר הביתה מלא חוויות ודברים שחשב שיתנו לו השראה אבל הוא עדיין לא ידע איך לחבר ביחד את כל מה שראה ואיך לספר את זה. אחרי המון ימים של כתיבה ביד שלו כבר כאבה והוא החליט: "עושים הפסקה!". הוא הלך לישון וקם השכם בבוקר, שטף פנים, ויצא להנות מהשמש המלטפת. טייל בפארקים, בדשאים ובגני הילדים וחייך לכולם וקיבל חיוכים בחזרה. בדרך חזרה הביתה ראה ילדה קטנה מחזיקה ביד של אמא שלה שתיהן היו בדרכם לאנשהו, הילדה הסתובבה לרגע וחייכה על הסיפור והסיפור כמובן חייך בחזרה.לפתע החל הסיפור להרגיש עצוב, בלי סיבה מיוחדת, החיוך שלו פשוט התהפך והוא חזר לביתו ושם התיישב על כסא ליד שולחן והתחיל לכתוב. והוא כתב וכתב וכתב וכתב וכתב וכתב וכתב ועצר לרגע והסתכל על הסיפור שלו וחשב: " זה מספיק טוב! הכי טוב! את זה אני לא אשנה!"... אבל, אין סוף לסיפור שלו, הוא לא הצליח לסיים אותו! אז סיפור האגדה החליט ללכת לישון ואולי יופיע לו בחלום סוף לסיפור, ואולי ימצא את הסוף בתוך אחד הפרחים. אז הוא הלך לישון וכשקם בבוקר למחרת התרחץ, התארגן ויצא לטיול. הוא טייל בחלונות הראווה, במדרכות, על גגות הבתים ופתאום בדרך לשום מקום מסויים הא ראה את אותה ילדה שחייכה עליו בדיוק לפני שנכנס הביתה וכתב את הסיפור שלו. והוא החליט לגשת את הילדה ולבקש עזרה, וכך עשה. הוא ניגש אליה ואמר: "ילדה קטנה, ילדה קסומה, אולי תעזרי לי למצוא סוף לסיפור שלי?" והילדה חייכה ונתנה לו את ידה ושניהם התיישבו על המדרגות וכתבו סוף לסיפור. והסיפור, שהלך והתמלא, ידע שהילדה היא ההשראה שלו והקסם שלו והנס שהוא כל כך חיפש!
נס! היו היה פעם סיפור אגדה שמאוד רצה להכתב. הוא רצה שיהיו בו המון מילים, על נסיכים ונסיכות ופיות טובות ומכשפות רעות וילדים וילדו ואמהות ואבות ואפילו חיות... אבל הוא לא ידע איך לחבר את כל הנושאים האלה! הסיפור המיואש ביקר את כל הסופרים והמחברים הכי מוכשרים ומפורסמים ושאל אותם: "מה לכתוב? מה לעשות? איך לחבר את העלילה הזאת?" אבל כולם היו עסוקים מדי בלחבר את הסיפורים שלהם. הוא ניסה וניסה וניסה וניסה ובסוף היו המון דפים מקומטים על הריצפה כי שום דבר שכתב לא היה מספיק טוב בעיניו. הוא טייל בעולם וחיפש ניסים ונפלאות ודברים מיוחדים ויוצאי דופן וקסם, וחזר הביתה מלא חוויות ודברים שחשב שיתנו לו השראה אבל הוא עדיין לא ידע איך לחבר ביחד את כל מה שראה ואיך לספר את זה. אחרי המון ימים של כתיבה ביד שלו כבר כאבה והוא החליט: "עושים הפסקה!". הוא הלך לישון וקם השכם בבוקר, שטף פנים, ויצא להנות מהשמש המלטפת. טייל בפארקים, בדשאים ובגני הילדים וחייך לכולם וקיבל חיוכים בחזרה. בדרך חזרה הביתה ראה ילדה קטנה מחזיקה ביד של אמא שלה שתיהן היו בדרכם לאנשהו, הילדה הסתובבה לרגע וחייכה על הסיפור והסיפור כמובן חייך בחזרה.לפתע החל הסיפור להרגיש עצוב, בלי סיבה מיוחדת, החיוך שלו פשוט התהפך והוא חזר לביתו ושם התיישב על כסא ליד שולחן והתחיל לכתוב. והוא כתב וכתב וכתב וכתב וכתב וכתב וכתב ועצר לרגע והסתכל על הסיפור שלו וחשב: " זה מספיק טוב! הכי טוב! את זה אני לא אשנה!"... אבל, אין סוף לסיפור שלו, הוא לא הצליח לסיים אותו! אז סיפור האגדה החליט ללכת לישון ואולי יופיע לו בחלום סוף לסיפור, ואולי ימצא את הסוף בתוך אחד הפרחים. אז הוא הלך לישון וכשקם בבוקר למחרת התרחץ, התארגן ויצא לטיול. הוא טייל בחלונות הראווה, במדרכות, על גגות הבתים ופתאום בדרך לשום מקום מסויים הא ראה את אותה ילדה שחייכה עליו בדיוק לפני שנכנס הביתה וכתב את הסיפור שלו. והוא החליט לגשת את הילדה ולבקש עזרה, וכך עשה. הוא ניגש אליה ואמר: "ילדה קטנה, ילדה קסומה, אולי תעזרי לי למצוא סוף לסיפור שלי?" והילדה חייכה ונתנה לו את ידה ושניהם התיישבו על המדרגות וכתבו סוף לסיפור. והסיפור, שהלך והתמלא, ידע שהילדה היא ההשראה שלו והקסם שלו והנס שהוא כל כך חיפש!