שרשור "תינוק חדש בא למשפחה"

Mנטה

New member
עזרה

אחרי שחולפים השבועיים שלושה הראשונים וכולם כבר גמרו להביא לכם עוגות סירים וביקורים, העזרה הכי טובה זה לפעמים לבוא לעשר דקות ולהכין א.ערב בשביל הילד הגדול (כי את בדיוק מניקה, מקלחת, או סתם עסוקה עם השני ולא יכולה להתפנות לרגע, בדיוק בשעה הקריטית).
 

הרעות17

New member
אצלי דווקא..

בצהריים (הגדול בגן עירייה) אני נתקלת בבעיה.. רוצה להכין צהריים לילדון ובדיוק הקטן רוצה תשומי וידיים, רוצה להאכיל את הגדול (שאמנם אוכל לבד אבל לאחרונה מתפנק..) והקטן בדיוק רוצה לינוק
 

ליאת של עדי

New member
מנהל
זמן אחד על אחד

לא תמיד שמים לב לזה ולפעמים חושבים שאם הקטן ישן, אז הזמן שנשאר לבד עם הגדול נחשב אחד על אחד. אז זהו שלא. הזמן הזה תמיד מותנה ב-מתי הקטן יתעורר או יפריע אני מדברת על זמן אכות אחד על אחד לבד מחוץ לבית. אז ברגע שאפשר, להתמיד פעם בשבוע. זה מאוד קשה, לא תמיד אני מצליחה לישם אבל מאוד משתדלת
 
באותו נושא: זמן לפני הגן

שהג'ינגי נולד הגדול היה בן שנתיים. דווקא החצי שעה הזו בבוקר שלדבר איתו להלביש אותו ואז להגיד לו יום טוב לפני שאבא שלו היה לוקח אותו לגן היה עושה לו הכי טוב
 

פלגיה

New member
זמן אחד על אחד הוא אובר רייטד

העצה שהכי חוזרת אצל הורים היא "תמצאו זמן אחד על אחד עם הגדול". בעיני זה לא ממש דבר חשוב. ילדתי ילדים כדי שיהיו אחים יחד, לא כדי לחלק את אחר הצהרים לפרוסות נפרדות של תשומת לב אישית לכל אחד. פעם בשבוע זה יכול להיות נחמד, בכל מקרה זה לא הכרחי, ולפעמים סתם יוצר בעיות לוגיסטיות ונקיפות מצפון.
 

muga

New member
../images/Emo45.gif תודה על זה

לקח לי זמן להשתחרר מרגשות האשם בנושא הזה...
 
אני לא מסכימה

אני מניחה שבמשפחות עם הרבה מאוד ילדים צפופים באמת אי אפשר אחרת, אבל אני ילדתי ילדים קודם כל כדי שיהיו ילדים שלי, ורק אחר כך כדי שיהיו אחים. אני חושבת שזה הכרחי למצוא זמן אחד על אחד עם כל אחד מהילדים וחשוב שלילדים יהיה זמן שההורים הם רק שלהם וכל תשומת הלב שלהם מופנית לילד בלי שום הסחות דעת ובלי שום חלוקת משאבים. כל ילד הוא אחר וכשנמצאים עם כמה במקביל תמיד הולכים על מכנה משותף. לפעמים מגיע לילד גם לקבל בדיוק את מה שהוא צריך. זה גם לא אומר שצריך לחלק את אחר הצהריים לפיסות. את יכולה לתת חצי שעה אישית כל יום לילד אחר בזמן שהאחרים עסוקים במשהו. זה גם יעבוד.
 

shan26

New member
../images/Emo45.gif מסכימה עם שושן

גם אני לא ילדתי את הילדים שלי קודם כל כדי שיהיו אחים. ואני כן חושבת שצריך להתאמץ ולהקדיש לכל ילד את האחד-על-אחד שלו. זה עושה פלאים. ובעיקר בגילאים הקטנים, הצרכים של האחים כל כך שונים שלדעתי הזמן של אחד-על-אחד עם כל אחד זה פשוט מילוי צרכים של הילד. נכון שקודם כל באים צרכים בסיסים של אהבה, אוכל, שינה, בגדים וכו', אבל אם עוברים כבר ל"שלב הבא" של הצרכים, אני רואה את זה כאחד מהם.
 
לא מסכימה. לא צריך להגזים כמובן

לפעמים גם 5 דקות ביום לבד עם אמא זה מספיק כדי לתדלק ילד בכור בזמן אמא. כשהבכור בן שנה-שנתיים אולי זה פחות משמעותי, וכשמדובר בילד שני/שלישי ואילך שממילא לא רגיל לזמן שלו עם אמא לבד, אפילו פחות. אבל כשמדובר בבכור בן 3-4 ומעלה שהיתה לו אמא רק שלו 24/24, הקושי כשמגיע אח קטן לא טריויאלי בכלל. אצלנו בחודשים הראשונים הזמן המשותף שלנו היה בהשכבה, אבא היה אחראי על הקטן ואני הייתי משכיבה את הגדול כמו שהיה רגיל. חוץ מזה לא היה לנו זמן לבד כמעט בכלל, אבל המעט הזה היה מאד חשוב ולא הייתי מוותרת עליו. היום כשהגדול כבר "גדול", בגן חובה, חסר לי מאד זמן שקט איתו לשחק במשחקי קופסה שקטים, קלפים, להקריא ספרים של גדולים, לעשות חוברות עבודה, ללכת להצגות/סרטים של גדולים ועוד פעילויות שכמעט בלתי אפשרי לעשות כשיש בן שנתיים שקופץ עלינו ומתענין בכל מה שאנחנו עושים.
 

merime

New member
../images/Emo45.gif

ות'אמת, בתור ילדה לא זוכרת זמן אחד על אחד עם אמא שלי. נראה לי יצאתי פסדר
 

ליאת של עדי

New member
מנהל
מי קבע..?

סתם... יצאת יותר מבסדר אבל אם היה לך זמן אחד על אחד היית זוכרת אותו לטובה
 

merime

New member
ועדיין... לא מרגישה חסך ../images/Emo13.gif

בהתחלה הרגשתי שאני ״מתאבדת״ על הזמן 1:1 עכשיו אני עושה את זה בכיף מתי שיוצא ובלי רגשות מצפון, זה חשוב אבל הרבה יותר חשות למצות את הזמן המשותף גם עם שניהם בעיני
 

נאוה57

New member
זמן 1:1

אז אצלי התאמצתי ודאגתי שיהיה חוג פעם בשבוע שרק אני והגדול הולכים שזה אומר לצאת מוקדם מהעבודה, לדאוג שהחצי יצא מוקדם (או מישהו אחר שיהיה עם הקטן) ובסוף - הגדול לא רצה את הזמן הזה איתי. בפירוש בהתחלה היה עושה הצגות ופרצופים על החוג אז החלפתי חוג. חזר על עצמו ואח"כ הוא התחיל לבקש ללכת עם אבא. בפעמים האחרונות הוא הולך עם אבא וזה גם טוב אבל זה יצר בעצם חלוקה כזו שאני רוב הזמן עם הקטן והחצי רוב הזמן עם הגדול. גם כשאנחנו כולם ביחד... אני חייבת גם לומר שהקנאה אצלנו עברה כמה צורות ולבשה כמה פנים. עכשיו (אחרי שנה) אני יכולה לומר שהגדול קצת התחיל להנות מהקטן והם לפעמים קצת צוחקים ביחד ומשחקים אחד "ליד" השני אבל היו שלבים שהיה לגדול מאד קשה, היו סצינות כל פעם שבאנו לקחת את הקטן מהפעוטון (הוא לא היה נותן לי להתקרב אליו) והיו שלבים שהוא ממש ניסה להרביץ לקטן בכל הזדמנות בצורה מכוונת.
 

ליאת של עדי

New member
מנהל
ממש לא מסכימה

תגופת הסתגלות יכולה להיות מאוד קשה ואחד השינויים הגדולים הם שינוי אורח היום. מלהשקיע את כל הזמן הפנוי שלי בגדול, פתאום הוא משחק לבד רוב הזמן. זה מכעיס אותו ואני מרגישה את השינוי אחרי שאני איתו לבד אחהצ. אחד בשבועיים שלושה אפילו בגן שעשועים לא חייב להיות השקעה אז אף אחד לא אמר להשקיע זמן אחד על אחד כל יום אבל פעם בשבועיים זה בהחלט יפה, תקף לכל הגילאים לא רק כשמגיע ילד חדש למשפחה. אני מאוד שמחתי כשאבא שלי היה עושה איתי דברים לבד רק שנינו ואני זוכרת אותם מה שאומר שהייתי גדולה. אגב אני בת זקונים אז לא היו אחים קטנים ברקע. זמן איכות יחד הוא דבר כיפי מאוד מאוד, עם הורה אל חבר או בן זוג. וחשוב כפליים לילד קטן שהעולם שלו השתנה אם הזמן הזה נעלם פתאום
 
למעלה