מה דעתכם?

[dimi87]

../images/Emo92.gifמה דעתכם? ../images/Emo54.gif

שלום לכולם אני עובדת כשנה וחצי במשרד פרטי קטן. (עובדת יחידה) דאי מרוצה מהעבודה ומיקומו (רבע שעה הליכה ברגל מהבית, ויש לקחת בחשבון שיש לי ילד בן 3 ) אני מסתדרת טוב מאוד עם המעביד וכל טוב ויפה אבל.................יש בעיית תשלום . בהתחלה המעביד שילם בזמן , אחרי כחצי שנה הוא התחיל לאחר את משכורתי בכמה ימים ומחודש לחודש זה גלש יותר ויותר ימים . היום יגעתי ל-3 חדשי איחור ( זאת אומרת כבר מחודש נובמבר שנה שעברה לא ראיתי את הכסף).הוא כל הזמן מבטיח לי שאסגר את החוב ,שכרגע יש בעיות גביע . מה לעשות?????????. לקום וללכת – לאן ? במצב של היום מאוד כשה למצוא מקום עבודה עם תנאי עבודה טובים. חוץ מי זה , כפי שציינתי אני עובדת יחידה(גם מזכירה וגם עובדת בתכנות הנדרשות בעבודה ) וזה אומר שאם אני יעזוב אז הוא יצטרך משהו אחר ובכל זאת יצטרך לשלם משכורת. אז נשאלת השאילה - למה לא לי? אשמח לקבל תגובות

 

[אמירדרור]

כמה שאלות

אולי התשובה ברורה אבל בכל זאת, איך את מרגישה כשאת באה בבוקר לעבודה ? איך את מרגישה במהלך היום, תוך כדי דיבור עם בעל הבית ? האם יש משהו באווירה שמאפשר לקלוט את המצוקה של המשרד ? אחרי זה נמשיך, להתראות, אמיר

 

[dimi87]

המשך- מה דעתכם?

אמיר שלום . תודה על תגובה , אנסה לענות על שאלתך אני משתדלת לשמור על אופטימיות שהכול הסתדר , כי אבודה במשרד מצת חן לי ומעניינת . אני רואה את המאמצים שהבוס שלי משקיעה בלשקם את המצב. אני גם יודעת שהוא לא היה רוצה שאני אלך ,אבל כל יום נוסף מעלה את השאלה מה לעשות? לפעמים אני אומרת לעצמי שזה הסוף ואז פיתום מתחילים לקבל בפקס קורות חיים של האנשים שמחפשים עבודה (אנשים מקצוענים עם ניסיון רב) וזה כמו מים קרים מחזיר אותי למקום - לעין אני ילך? זה לא שאין לי ביטחון עצמי , פשוט מי יודעה מה יהיה במקום החדש מבחינת התנאי העבודה וגם תשלום. בכל מקום מצמצמים היום .

 

[kassie]

לדעתי את צריכה להיות קצת יותר תקיפה

את צריכה להעמיד אותו מול עובדה: "או שאתה משלם או שאני עוזבת", גם אם את לא באמת מתכוונת לעזוב. נשמע לי שאת מאוד מרוצה במקום, אז לדעתי תטפלי בבעיה הנקודתית של הלנת השכר שלך (כך, אם אני לא טועה, מכונה מצב בו המעסיק אינו משלם שכר). אולי תציעי לו לשלם לך לפחות חלק מהשכר כי לחיות ככה מחודש לחודש תוך כדי עבודה בחינם זה לא טוב, בייחוד כשיש לך משפחה. אולי תנסי גם לפנות להסתדרות.

 

[31vered]

הייתי במצב דומה.

עבדתי 3 שנים במקום שהיה מאוד "משפחתי". נראה כי את עוברת תהליך דומה לשלי עם כל ההתלבטות לגבי הלנת השכר הזו. על אף שאיני בטוחה שניתן להשליך מנסיוני לנסיונך אשתף אותך. ממצב של הערכה בלתי נדלית על עבודתי, כישוריי, סמכויותיי וכדומה, בשנה האחרונה, מצאתי את עצמי עם הלנות חוזרות ונשנות בכל חודש, מה שבתחילה התקבל על ידי בסלחנות, לאורך הזמן כבר לא התאפשר לי לקבל זאת, גם ברמה הכלכלית זה התחיל ליצור לחצים וחוסר יציבות, לאור התחייבויות שהיו לי, וקשה מזה, זו הייתה עבורי פגיעה ברמה האישית, בייחוד לאור קיצוץ שכר שהגיע בשנה השלישית, מידי חודש הגברתי את האסרטיביות לכך שאיני מוכנה שיאחר בתשלום, פעמים מסויימות זה השיג את המטרה ובאחרות לא. עד כמה שאני טובה בלחולל את עצמי מחדש ולהביא מחשבה חיובית, השחיקה הזו נתנה את אותתותיה במרירות שהלכה וגדלה, בנסיון להאחז במה שהיה ובכך שזה המצב, ואם אעזוב את זה אף אחד לא מציע לי טוב מכך. ראוי לציין שגם לאחר הקיצוץ השכר שלי היה גבוה מהמקובל בתפקידי אך נמוך ממה שהגיע לי לטעמי, ובתקופות מסויימות גם הבוס הסכים איתי על כך. המרירות הזו הלכה וגדלה עד שכבר לא היה ניתן להסתירה, היא חדרה למוטיבציה שלי, לתפקוד היומיומי בעבודה שממש נפגם, וליחסים הבינאישיים שלי עם הבוס. סוף הסיפור הגיע לשפלות מצד הבוס לאור הלחצים שהפעלתי ותפקודי הנמוך לידו.. פוטרתי בערב ראש השנה, יום לאחר שנתתי לו הזמנה לחתונה... חודש לפני נישואיי. וכל זאת, דווקא כשמבחינה כלכלית נראה היה שיש אור בקצה המנהרה עבור העסק. את כל כספי הפיצויים וכדומה המגיעים לי קיבלתי רק חודשיים לאחר הפיטורין. את נשמעת סלחנית כפי שהייתי בתקופה מסויימת, ומתחילה להגיע לשלב המצוקה. השלב הבא הבלתי נמנע עם כל הגישה החיובית שניתן לגייס הוא עוינות. הלנות שכר הם דבר המגובה בחוק לטובת העובדים, זו אחת העברות הקשות שמעסיק יכול לבצע, אבל אנחנו כעובדים מכניסים עצמנו למילכוד החברות הקטנות שבהן הבוס שלנו הוא זה המשלם לנו, אנו צריכים לנוע בין ייצוג האינטרסים שלנו לקבלת שכר לבין הנסיון שזה לא יפגע ביחסנו איתו. העצות שלי: 1. להחליט בינך לבין עצמך למה את מסכימה, למה את מסוגלת להסכים, ולא מתוך "בלית ברירה" 2. לקבוע איתו שיחה על הנושא, ובאסרטיביות אך גם בנימה אישית ושיתוף מתוך המצוקה שלך, לומר מהן החלטותיך, לא לפתוח בשלב זה באיומים כי זה הורס יחסים. 3. לבחון אם השיחה שלך השיגה הבטחות שונות, ואם יש צורך, להתחיל לחפש מקום אחר במקביל. בהצלחה. ורד

 

[dimi87]

תודה על תגובות

ורד תודה רבה על תגובה מעמיקה כל כך. הסיפור שלך מאוד נגע ללבי ואני חושבת שלצערי את צודקת, הסיפור שלי דומה למה שאת עברת. אתמול הייתה לי שיחה עם המעביד שלי. הסברתי לו שאני מאוד פגועה ושמצב הנוכחי גורם לי לחשוב על עזיבה למראות שאיני מעונינת . הוא שוב התבכיין לי על בעיית גביה ושעד סוף החודש הוא יסגור את החובות. כאשר קודם ניסיתי להיות יותר תקיפה, הוא פשוט אומר לי שזה המצב, שאנחנו באותו אוניה ושהוא לא יכול להחזיק בי בכוח, שאני רשאית ללכת , אבל יחד עם זה - כמה יהיה לו חבל וכמה אנחנו מסתדרים בעבודה, כמה הוא מרוצה ממני וכדומה. זה כמו מעגל קסום. בגדול ,אני יודעת מה מחזיק אותי כאן – הבן שלי. הקרבה לבית , למעון. אפשרות לצאת מוקדם מתי שאני צריכה או לאחר אם יש סיבה. לא בכל מקום יסכימו לזה. ומחלות, אני לא חושבת שאני צריכה להסביר לך כמה עושים בעיות , לא שכאן אני יכולה לשבת בבית כמה שאני רוצה , אבל בכל זאת , אני מרגישה פה די בנוח. הוא בן אדם מאוד מסור למשפחה שלו ולילד שלו. הוא גם לא נראה לי בן אדם רע. אולי זה מחיר שאני משלמת על כל זה. כנראה מה שנשאר לי זה לחכות ולראות איך יתקדמו העניינים . הוא גם הביא לי 1000 ₪ ע"ח החוב בשביל הרגשה טובה ולהראות לי שהוא משתדל. אני מאוד מקווה שסוף בסיפור שלי יהיה לא כל כך עצוב. תודה

 

[אמירדרור]

הקשבה רגשית מול עצות

שלום ורד וברוכה הבאה. אמרת בתחילת דבריך ל dimi שיש צורך להיזהר מלהקיש ממה שאת עברת למה שהיא עוברת, למרות הדומה בין המצבים. ואני מרגיש ש"קו העצות" הוא הקו שחשוב לנסות ולא לעבור אותו. ואסביר למה אני אומר זאת, הדבר החשוב ביותר ששומעת כמוך יכולה לשקף למשתתפת היא בהירות של החוויה הרגשית בה היא מצויה, את שומעת בדברים שלה, או לפחות יכולה לשמוע, דקויות שלא כל אחד יכול. ברגע שאת עוזרת לה להבין מה מתחולל בתוכה עשית את כל שנדרש. רק היא, בעקבות הבהירות החדשה, תוכל להגיע להשלכות המעשיות הנכונות לה, בקצב ובתזמון הנכונים לה. ברגע שהמשכת "להמליץ" לה מה לעשות לקחת את תשומת הלב שלה מהמקום הרגשי למקום של המעשים וזה עלול להיות מהר מדי. פתרונות עולים מהר - רגשות לאט. אני אומר זאת כדי להבטיח שאיכות הדיאלוג תאפשר, בעזרת ההקשבה של האחר, לקבל, כל אחד את עצמו, את רגשותיו. המצב הרגשי בסיטואציה מורכב, כמו שכולנו כבר הבנו, וכמה שיותר אור כך הוא יוכל להתבהר. אני מקווה שאני מצליח להסביר, יודע שהנושא מורכב. בסדנאות אנחנו מלבנים את חוקי התקשורת סביב שאלות של הקשבה מקבלת, לא מעט, אנשים לומדים להימנע מלתת עצות לטובת עמדה של הקשבה רגשית בהירה. לא התנפלתי, נכון ? מקווה שאני ברור, . . . טוב, אמרתי די. תודה על ההקשבה ושבוע טוב אמיר

 

[31vered]

הבנתי ואני מקבלת בהסכמה את הערותיך.

 

[buzy3]

אני מציעה כך ../images/Emo91.gif

לפנות להסתדרות העובדים, לפי מה שמתאים לך, (יש לאקדמאים בנפרד) במקום המגורים, תתייעצי איתם, הם יכולים לעזור, אולי לשלוח לו מכתב שכדאי לו לשלם לך בזמן כיון שיש לך אופציה לתבוע הלנת שכר וכו'. יש גם את נעמ"ת, גם אליהם ניתן לפנות לייעוץ. גורמים אלה נותנים גם תמיכה במקרה שצריך עו"ד ואצלם זה פחות יקר. את צריכה לבדוק - אם יש לך קרן פנסיה כלשהי שאליו המעביד מפריש - אם גם לשם הוא לא העביר כספים בתקופה זו. כי אז מצבו חמור יותר. ולפני הכל, שאלת אותו מה קורה? מדוע? האם הוא נותן לך הסברים? כדאי שתהיי בעניינים. ללכת הביתה זו האפשרות הקלה ביותר, אבל חבל. היות ואת עובדת יחידה את חשובה לו במיוחד, נסי לחשוב איך להבהיר לו שלא כדאי לו גם אם תלכי. בהצלחה.