לקרוא!

סופה10

New member
../images/Emo92.gifלקרוא!

עקרון 90/10 מאת סטיבן קובי STEPHEN COVEY גלה את עקרון 90/10. הוא ישנה כליל את חייך (לפחות את הדרך בה אתה מגיב למצבים שונים). מהו עקרון זה? 10% מחייך מורכבים מהקורה לך. 90% מחייך מורכבים מדרך תגובתך. לְמה הכוונה? לרב אין לנו שליטה על 10% מהקורה לנו. איננו יכולים למנוע ממכוניתנו מלהתקלקל. אם טיסה שלנו תגיע מאוחר, הדבר יהרוס לחלוטין את לוח-הזמנים שלנו. כשנהג "חותך" אותנו בתנועה הסואנת, על 10% מכך אין לנו שליטה. על 90% יש לנו שליטה. כיצד? בעזרת תגובותינו. אתה קובע את 90% הנותרים. כיצד? על-ידי תגובתך. אין לך יכולת "לשלוט" ב"אור האדום" ברמזור. אך אתה יכול לשלוט בתגובותיך. אל תאפשר לאחרים לשטות בך; אתה יכול לשלוט בתגובותיך. הנה דוגמא: אתה אוכל עם משפחתך. בתך שופכת כוס קפה על בגדיך. אין לך שליטה על מה שקרה כרגע. מה שיקרה עתה תלוי בתגובתך. אתה מתרגז ומקלל. אתה גוער בה ונוזף בנוקשות. היא בקושי עוצרת את דמעותיה. אחרי כן אתה מתפנה לגעור בבת-זוגך על שהתרשלה והניחה את כוס הקפה כה קרוב לשולי השולחן. מלחמת מלים קצרה מתפתחת. אתה רץ לחדרך ומחליף את חולצתך. אחרי כן אתה מבחין שבתך כה הייתה עסוקה בבכי שטרם הספיקה לסיים את ארוחת הבוקר ולכן לא הספיקה להתכונן בזמן ליציאה מהבית, ואיחרה להסעה לביה"ס. זוגתך מוכרחה לנסוע כבר עתה לעבודה. אתה ממהר למכוניתך ומסיע את בתך לבית ספרה. בשל איחורך אתה "מרביץ" מהירות מעל המותר בשטח בנוי, "נתפס" ע"י שוטר תנועה, מפסיד 15 דקות יקרות ו-250 ₪ קנס +4 נקודות ומגיע סוף-סוף לביה"ס. בתך רצה למסדרון ביה"ס מבלי להיפרד ממך... כשאתה מגיע באיחור של 20 דקות לעבודה אתה נזכר שבגלל המהירות שכחת את תיקך בבית. יומך החל ממש נורא. ככל שהזמן עובר נראה שהכל הופך לגרוע וגרוע יותר ויותר. אתה מצפה כבר לשוב הביתה. כשאתה שב כבר, אתה מוצא שנתקע טריז ביחסיך עם רעייתך ועם בתך. מדוע? בשל תגובותיך בבוקר. מדוע היה לך יום נורא? [א] האם הקפה גרם לכך? [ב] האם בתך גרמה לכך? [ג] האם השוטר גרם לכך? [ד] האם אתה גרמת לכך? התשובה הנכונה היא [ד] אתה גרמת לכך. לא הייתה לך כל שליטה על מה שקרה עם כוס הקפה. תגובותיך בחמש הדקות הן שקלקלו כליל את יומך. מה יכול היה לקרות וכדאי היה שיקרה? קפה נשפך עליך. בתך עומדת לבכות. אתה אומר: "לא קרה שום דבר חשוב, רק להבא היי זהירה יותר. בסדר?" אתה הולך לחדרך. אתה מחליף בזריזות את חולצתך המוכתמת בחולצה אחרת, לוקח את תיקך, חוזר לחדר האכילה ממש בזמן שבתך עולה כבר להסעה. היא מסתובבת כלפיך ומנפנפת בידיה לשלום. אתה מגיע חמש דקות מוקדם מהרגיל לעבודה ומברך את כולם ב"שלום", הבוס שלך מחייך ומעיר איזה יום יפה היום. הבחנת בהבדל? שני תסריטים שונים. שניהם החלו באותו יום. שניהם הסתיימו בצורה שונה. מדוע? בשל תגובותיך! באמת אין לך כל שליטה על 10% מהקורה. אך שאר 90% הם תוצאת תגובותיך. הנה כמה דרכים ליישום עקרון 90/10: אם מישהו אומר דבר-מה שלילי עליך, אל תספוג זאת. התעלם. תן ל"התקפה" להתכדר ולהתגלגל ממך והלאה כמו מים על זכוכית. אינך צריך לאפשר להערות שליליות להשפיע עליך. הגב בצורה נכונה ושום דבר לא יקלקל את יומך. תגובה בלתי נכונה מצדך עלולה לגרום לך לאבד חבר, לאבד את משרתך, להילחץ סתם וכו'. איך אתה מגיב אם מישהו "חותך" אותך בכביש? האם אתה מאבד את קור רוחך? האם אתה הולם בחימה בהגה הכח? (מכר שלי, הכה פעם בהגה שלו עד ששבר אותו) האם אתה מקלל? האם לחץ הדם שלך מזנק מעלה מעלה כמו טיל? תנסה להתנגש בהם? למי איכפת אם תאחר לפגישה או למקום עבודתך בעשר דקות? למה לתת לנהגים גרועים לקלקל את נהיגתך? זכור את עקרון 90/10. הוא עובד למענך. נמסר לך שאתה מפוטר. מדוע להפסיד שינה ולהתעצבן? זה יועיל לך במשהו? השתמש באנרגיות שלך ובזמן שלך לחיפוש משרה אחרת. הטיסה התאחרה. סדר היום שלך עומד להשתבש. מדוע להוציא את תסכוליך על הדיילות? הן אשמות במשהו? השתמש בזמנך למנוחה, לקריאה, ללימוד, להכיר את הנוסעים האחרים. למה להילחץ? זה רק יגרום לדברים להיות גרועים יותר. אתה מכיר עכשיו את שיטת 90/10 . יישם אותה ותופתע מהתוצאות. לא תפסיד דבר משימוש בה. השיטה הזו מצוינת. מעטים מאד מכירים אותה ומשתמשים בה. התוצאה: אנשים רבים סובלים מלחצים מיותרים, ממשפטים, מבעיות ומכאבי-לב. מעולם לא הייתה שיטה כה מוצלחת בחיים. ימים גרועים רודפים ימים גרועים. דברים נוראים קורים כל הזמן. לחצים נפשיים, חוסר שמחה, יחסים גרועים. הזמן מלא בדאגות. כעס שהורס ידידויות. החיים משעממים ותכופות נראים אכזריים.. החיים אינם מהנים כלל. מאבדים חברים אט אט. התעודד! תוכל להשתנות! הבן את שיטת 90/10 ו ויישם אותה. זה ישנה את חייך!
 

סופה10

New member
../images/Emo92.gifלקרוא!

ובחרת בחיים קטע אמיתי ויפה שקראתי וכדאי לכולם לאמץ (תקדישו כמה דקות שווה). הקטע נכתב ע"י חגית אקשטיין וזה הולך ככה: "הגיס שלי פתח את המגירה האחרונה בשידת המגירות של אחותי, והוציא משם חבילה עטופה בנייר אריזה. "זה" , הוא אמר לי בפתחו את העטיפה, "זה סט לבני נשים מאוד מיוחד". הוא הוציא את החזייה והתחתון מאריזתם, והושיט לי אותם ליד, הם היו מקסימים ביופיים, עשויים משי, בעבודת יד, שוליהם מעוטרים מתחרה עדינה. תווית המחיר שעדיין היתה מוצמדת אליהם הראתה מחיר אסטרונומי. "אחותך קנתה את זה בפעם הראשונה שנסענו לניו-יורק, לפני שמונה או תשע שנים, היא לא לבשה את זה אף פעם, היא שמרה את זה להזדמנות חגיגית ומיוחדת. ובכן, אני חושב שההזדמנות החגיגית המיוחדת הזו הגיעה היום". הוא לקח ממני את הסט העדין, והניח אותו על המיטה, היכן שריכזנו את הבגדים אותם אנו לוקחים אתנו לחדר המתים כדי להלביש בהם את אחותי בדרכה האחרונה. ידיו רעדו כשהוא סגר את מגירת השידה, ואמר לי "אף פעם אל תשמרי דברים להזדמנות חגיגית ומיוחדת, כל יום שאת חיה הוא הזדמנות מיוחדת. זכרתי את המילים האלו לאורך כל מסע ההלוויה, וגם בימים שבאו לאחריה, כשעזרתי לגיסי ולאחיותי לעבור את ימי האבל ולטפל בכל הנדרש לאחר החלל שהותירה אחותי במותה הלא צפוי. חשבתי על המילים האלו כשהייתי על המטוס שהוביל אותי חזרה אל ביתי. חשבתי על כל הדברים שאחותי הספיקה לעשות בחייה, מבלי לחשוב שהם היו מיוחדים או חגיגיים, ואני חושבת גם עכשיו על המילים האלו של גיסי. למעשה, הם שינו את חיי כליל: עכשיו אני קוראת יותר, ועסוקה פחות בלנגב אבק. אני יושבת על המרפסת ונהנית מהנוף מבלי להתרגש מהעשבים השוטים שצמחו בגינה. אני מבלה יותר זמן עם משפחתי ועם חבריי ופחות זמן בפעילויות ציבוריות. אני הופכת את החיים שלי, ככל האפשר, לחוויה שיש לנצור אותה, במקום לסבל שצריך לעבור דרכו. אני מנסה לאתר את הרגעים הקסומים ולטפח אותם. אני לא "שומרת" שום דבר, אנחנו משתמשים בכלי האוכל המהודרים ובקריסטלים שלנו בכל "הזדמנות מיוחדת", כמו למשל לחגוג ירידה של איזה חצי קילו במשקל או פתיחה של סתימה בכיור, או הלבלוב של הפרח הראשון באביב. אני לובשת את הבלייזר המפואר שלי כשאני הולכת לשוק, אם מתחשק לי, התאוריה שלי היא שאם אני נראית ומרגישה מצליחנית, קל לי יותר לזרוק מאה שקל על שקית קטנה של מצרכים מהמכולת מבלי להניד עפעף. אני לא שומרת שום בושם יקר להזדמנות מיוחדת – מה יש. המוכרים בכלבו והכספרים בבנק הם בעלי אף וחוש ריח בדיוק כמו חבריי המגונדרים הנפגשים במסיבות. "פעם" ו"בהזדמנות" הם מילים שיצאו מאוצר המילים שלי. אם זה משהו ששווה צפייה, שמיעה או עשייה – אני רוצה לצפות בזה עכשיו, לשמוע את זה עכשיו, לעשות את זה עכשיו. אני לא יודעת מה אחותי הייתה עושה כאן ועכשיו, לו ידעה שמחר לא תהיה כאן עוד, אותו מחר שכולנו לוקחים כל כך כמובן מאליו. ויש את כל הדברים הקטנים האלה, שאם לא עושים אותם אז אחר כך מתעצבנים למה לא עשינו ועכשיו כבר מאוחר לעשות. דברים כמו מפגש עם חברים שדחיתי או מכתב שהתכוונתי לכתוב ביום מן הימים ולא הגעתי אליו, או להגיד לבעלי לבתי ולקרובים אלי כמה אני אוהבת אותם, סתם כך ובלי סיבה. את כל אלה – אני מנסה לא לדחות, לא לשמור לאחר כך, לא להתאפק מלעשות שום דבר שיכול להוסיף צחוק ואושר לחיי ולחיי הקרובים אלי. ובכל בוקר כשאני פוקחת את עיני, אני מזכירה לעצמי שהיום הוא הזדמנות חגיגית ומיוחדת – כל רגע, כל שנייה, כל נשימה באפי הם מתנה מיוחדת ונפלאה, אסור לבזבז אותם". סוף ציטוט.
 
למעלה