הגיע הזמן להודות בדבר מביך.
ידעתי שהיום הזה יגיע, ועדיין, אני לא מוכן אליו. זהו דבר שפיללתי כי לא יתרחש, אך הנה זה בא. המבוכה נוראה, אך ביקשוני ולכן אענה. כשהייתי שה"מ מתחיל... סקראצ' דט. פעם, כשעוד שחקנו D&D עם הקופסא הכחולה (למתקדמים), קנינו כל הרפתקאה שיצאה. היינו משה"מים ברוטציה, מאחר ושיהו"מ נחשב למלאכת פרך, אלא שאני הייתי ממחוץ לסבב. למעשה, בעיקר ידיד אחד שלי הוא שהיה משה"מ, והוא שמר בסוד על כל עקרונות השה"מ הקדושים. עם הקופסא הכחולה הגיעה ההרפתקאה "אי האימה". בסטנדרטים של היום היא נחשבת כמחורבנת ברמה גבוהה, אבל אנחנו עלזנו ושמחנו לקראתה. ולכבוד המעבר ל-"דרגות הגבוהות", (3 עד 12, להזכירכם, מתוך 36), החלטתי לתפוס את מושכות השה"מ. אלא שמעולם לפני כן לא ראיתי הרפתקאה, ולא היה לי -שמץ- של מושג איך בעצם עושים את זה. אבל היינו לחוצים, אז פשוט התחלתי. ומה עושה אדם כשהוא רואה לפניו סדרת קטעים ממוספרים, אחד אחרי השני? נכון, -מקריא אותם אחד אחרי השני-. באופן שלא יאמן אף אחד לא שם לב לכך שעברנו משבט ברברי למאורת מפלצות, מבלי שהשחקנים אמרו משהו בעניין. פשוט כפיתי עליהם את ה-Encounter הבא בתור, אחר אחרי השני, עד שהגענו לשישי ונגמרה הפגישה. בפגישה הבאה כבר נסגרתי על עצמי, ומאז אותו יום שיה"מתי באופן רציף שלוש חבורות מו"ד ומוד"מ. אז -זאת- בעיה של שה"מ מתחיל - פעירות מוחלטת לגבי מה לעזאזל הוא אמור לעשות: מה זה להיות שליט מבוך, בעצם?!