מ ה פ נ ט ת
New member
../images/Emo90.gif דלעת ../images/Emo89.gif
הטלפון מצלצל בעת שהותי במטבח. טורחת על תבשילים. "היי", אמר בקולו הסימפטי. אני שומעת אותו באופן שונה. "מאין אתה מדבר?" "מהמיטה". מרגיש קצת חולה היום. ומייד הוא מוטרד משאלה קיומית, מה אני לובשת. כשנודע לו שאין זו חצאית (רגיל לפגוש אותי בחצאיות)- מביע אכזבה. "בשבילך אשחרר את הרוכסן של הג`ינס. שתרגיש כאילו הדרך קצרה". ומוסיפה ואומרת: "אך אין לי זמן כעת להתרפק על קולך במיטה, כי אני מבשלת כעת מרק דלעת". צוחקים...הוא מתחיל לתאר מה היה עושה לו היה לידי... אני בוחשת את המרק שכבר עירבלתי לפני כןלמחית חלקה כתומה וריחנית להפליא. טועמת מהמרק...אהמממממ, צריך להוסיף גוש חמאה, לעידון נוסף. הוא בינתיים מלטף את רגליי החלקות, הארוכות...אני קצת מתנדנדת בדרך למקרר...מה חיפשתי? לשונו חוקרת את פי ומציפה אותי... טעימה נוספת של המרק....חסר מלח! וגם הטעם מתוק מדיי. הוא כבר מפלח את פלחי ישבני האהוב עליו, ממיס אותי בתחושות. אם המרק מתוק מדיי, עדיף שאוסיף יין לבן. ניגשת איתו כשהוא מלקקק את החריץ (לא יכולה כבר לחשוב) אל המזווה. יין לבן חדש. איפה החולץ???!!! אצבע אחת חודרת אליי מאחור בקולו הרך...צחוקים של ילד יש לו, כשנהנה... אומרת לו: "כבר לא מסוגלת לסובב כראוי חולץ פקקים. הוא נתקע באלכסון...והפקק התפרק לו באמצע התהליך"... "מה יהיה? יש לי אורחים למרק הנפלא..." מוצאת דרך לסובב את החולץ שנית, אחרי הקרעים. היין נמזג אל תוך המרק, ומתוכי ניגרים נוזלים המרטיבים היטב את הג`ינס. הוא מיידע אותי שמאונן באיטיות ונזכר ברגעים מוטרפים של דהרה משותפת... ומזכיר לי את הצווחות שהשמעתי אז... טועמת מהמרק אחרי הוספת היין... הוא ממשיך. חודר ומפסיק באחת, מבלבל את חושיי. אני מוסיפה כמות הגונה של אורגנו, ומתחילה לגרר אגוז מוסקט שלם אל תוך המרק שבסיר הענק.(יש לי פומפיונת קטנטונת ייחודית לאגוז כזה) ריח נפלא של מוסקט טרי עולה באפי. אני דוחפת 2 אצבעות אל תוך מכנסיי (מזל שהם בגיזרה נמוכה)... טעם המרק כעת מושלם!!! אומרת לו: "יוצקת לי מרק לקערה, אני כבר מתה מרעב" מתיישבת וגומעת באיטיות את התבשיל המהביל. בעת שהנוזל החלקלק ניגר אל פי, אומרת לו : "כרגע מדמה את האיבר הנהדר שלך בפי (מתביישת לספר לכם שאמרתי ענק...)" "ועם כל כף כזו- כאילו ליקלקתי אותך בתאוותנות" הוא כבר מתחיל להשמיע קולות של זמרה.... אני מחוייכת. שמחה בשבילו... ממשיכה להתלקק עם הכף והכתום הסמיך, ומזכירה לו את השפרצת הזרע האחרונה שהיתה... בו ברגע עולים באוזניי קולות ההנאה....חזקים! קולות של גמירה של גבר משוחרר. זה מנפח אותי ומקרב יותר ביני לבין הכסא עליו יושבת. מתענגת על הצלילים. ועל טעם המרק הסמיך. אומרת לו: "כעת אתה חייב לי. לא בטלפון".
הטלפון מצלצל בעת שהותי במטבח. טורחת על תבשילים. "היי", אמר בקולו הסימפטי. אני שומעת אותו באופן שונה. "מאין אתה מדבר?" "מהמיטה". מרגיש קצת חולה היום. ומייד הוא מוטרד משאלה קיומית, מה אני לובשת. כשנודע לו שאין זו חצאית (רגיל לפגוש אותי בחצאיות)- מביע אכזבה. "בשבילך אשחרר את הרוכסן של הג`ינס. שתרגיש כאילו הדרך קצרה". ומוסיפה ואומרת: "אך אין לי זמן כעת להתרפק על קולך במיטה, כי אני מבשלת כעת מרק דלעת". צוחקים...הוא מתחיל לתאר מה היה עושה לו היה לידי... אני בוחשת את המרק שכבר עירבלתי לפני כןלמחית חלקה כתומה וריחנית להפליא. טועמת מהמרק...אהמממממ, צריך להוסיף גוש חמאה, לעידון נוסף. הוא בינתיים מלטף את רגליי החלקות, הארוכות...אני קצת מתנדנדת בדרך למקרר...מה חיפשתי? לשונו חוקרת את פי ומציפה אותי... טעימה נוספת של המרק....חסר מלח! וגם הטעם מתוק מדיי. הוא כבר מפלח את פלחי ישבני האהוב עליו, ממיס אותי בתחושות. אם המרק מתוק מדיי, עדיף שאוסיף יין לבן. ניגשת איתו כשהוא מלקקק את החריץ (לא יכולה כבר לחשוב) אל המזווה. יין לבן חדש. איפה החולץ???!!! אצבע אחת חודרת אליי מאחור בקולו הרך...צחוקים של ילד יש לו, כשנהנה... אומרת לו: "כבר לא מסוגלת לסובב כראוי חולץ פקקים. הוא נתקע באלכסון...והפקק התפרק לו באמצע התהליך"... "מה יהיה? יש לי אורחים למרק הנפלא..." מוצאת דרך לסובב את החולץ שנית, אחרי הקרעים. היין נמזג אל תוך המרק, ומתוכי ניגרים נוזלים המרטיבים היטב את הג`ינס. הוא מיידע אותי שמאונן באיטיות ונזכר ברגעים מוטרפים של דהרה משותפת... ומזכיר לי את הצווחות שהשמעתי אז... טועמת מהמרק אחרי הוספת היין... הוא ממשיך. חודר ומפסיק באחת, מבלבל את חושיי. אני מוסיפה כמות הגונה של אורגנו, ומתחילה לגרר אגוז מוסקט שלם אל תוך המרק שבסיר הענק.(יש לי פומפיונת קטנטונת ייחודית לאגוז כזה) ריח נפלא של מוסקט טרי עולה באפי. אני דוחפת 2 אצבעות אל תוך מכנסיי (מזל שהם בגיזרה נמוכה)... טעם המרק כעת מושלם!!! אומרת לו: "יוצקת לי מרק לקערה, אני כבר מתה מרעב" מתיישבת וגומעת באיטיות את התבשיל המהביל. בעת שהנוזל החלקלק ניגר אל פי, אומרת לו : "כרגע מדמה את האיבר הנהדר שלך בפי (מתביישת לספר לכם שאמרתי ענק...)" "ועם כל כף כזו- כאילו ליקלקתי אותך בתאוותנות" הוא כבר מתחיל להשמיע קולות של זמרה.... אני מחוייכת. שמחה בשבילו... ממשיכה להתלקק עם הכף והכתום הסמיך, ומזכירה לו את השפרצת הזרע האחרונה שהיתה... בו ברגע עולים באוזניי קולות ההנאה....חזקים! קולות של גמירה של גבר משוחרר. זה מנפח אותי ומקרב יותר ביני לבין הכסא עליו יושבת. מתענגת על הצלילים. ועל טעם המרק הסמיך. אומרת לו: "כעת אתה חייב לי. לא בטלפון".