ב ר ד ק י ס ט י ת
New member
../images/Emo9.gif
מידי פעם, תוך התקדמות במסלול המכשולים הפתלתל שנקרא נישואים, צצות במוחי תובנות שמאירות ומקלות את דרכי באפילת החיים הזוגיים. האחרונה שבהן, הציפה את תודעתי השבוע, כשראיתי אותו זולל (בעמידה כפופה מול המקרר) אוכל בן יותר משבוע (אין כמו האוכל של אימא´לה מסתבר...). באותה שנייה הבנתי : גברים מוכנים ומסוגלים לחיות בזבל ובתנאי שייחסכו מהם מטלות האחזקה השוטפת של הבית. זה לא שגברים שונאים לבשל או לנקות נהפוך הוא. הם ישמחו להכין ארוחת גורמה (תוך גרימת נזק בלתי הפיך למטבח), ביום הנישואים אבל בשוטף הם נוטים, איך לומר, לקצר תהליכים בכל מה שקשור לסנטריה הביתית. נכון שמדובר בהכללה גסה ותמיד יצוץ איזה זכר איסטניס שיספר על מנהגי הניקיון הבריאים שלו, אבל כבר אמרו חז"ל שאין כמו היוצא מהכלל בשביל להצביע על הכלל. יש כאלה שיטילו את האשמה על כור ההיתוך הרעוע של הצבא והמילואים, אחרים יושיטו אצבע מאשימה לעבר האימא הפולנייה שמגדלת נסיך עצלן, ואילו אני אומרת, בגנטיקה עסקינן ובתכונה גברית מימים ימימה מדובר. אצלנו בבית אפשר לראות דוגמאות רבות למגמה המדוברת. את המצעים אני נוטה לזרוק לסל הכביסה "אפילו" שהם נקיים.... מוזר לא?!, כנ"ל לגבי המגבות, חולצות הטריקו, שנזרקים לכביסה הרבה לפני שהגיע זמנם, לטעמו. גם בענייני אוכל . הוא מגדיר עצמו כגורמה בפוטנציה, ואפילו שבכל המתכונים כתוב להגיש חם ומבעבע אין לו בעיה לזלול שאריות מהצלחת שנייה לפני שהיא נוחתת במדיח. את המימד הרחב ביותר של התופעה פגשתי בפסח האחרון. משום מה ולמה, החלטתי שפסח הוא חג ההתחדשות. ואני, כמו כל אישה מצויה, לקחתי את העניין ברצינות. הוא, שעל פניו לא הרגיש שום צורך בהתחדשות, נאלץ כמובן לשתף פעולה, הפעם בתור פועל דחק שרק ממלא הוראות. בגדי החורף הועלו, בגדי הקיץ הורדו, שטיחים נהפכו ונרמסו, קירות נצבעו, סירים נזרקו ואחרים הובאו במקומם, רהיטים הוזזו, הוחזרו ושוב הוזזו (מה זאת אומרת הוזזו.....הוא הזיז אותם), חומצות ושאר חומרים מסוכנים נשפכו וגם הכסף זרם כמים. בסוף.....נגמר הבאלאגן, הסתיימה מתיחת הפנים, והבית שב לסורו, יפה ומסודר מתמיד. וכשהגיעו האורחים לבקר, מי לדעתכם ערך להם סיבוב דאווין של גאווה? הוא, כמובן. ככה זה גברים. לא רוצים להזיז, לא רוצים שינוי, אבל בסוף נהנים, גם משוויצים ולוקחים לעצמם את כל הקרדיט. איזה לכלוך....
מידי פעם, תוך התקדמות במסלול המכשולים הפתלתל שנקרא נישואים, צצות במוחי תובנות שמאירות ומקלות את דרכי באפילת החיים הזוגיים. האחרונה שבהן, הציפה את תודעתי השבוע, כשראיתי אותו זולל (בעמידה כפופה מול המקרר) אוכל בן יותר משבוע (אין כמו האוכל של אימא´לה מסתבר...). באותה שנייה הבנתי : גברים מוכנים ומסוגלים לחיות בזבל ובתנאי שייחסכו מהם מטלות האחזקה השוטפת של הבית. זה לא שגברים שונאים לבשל או לנקות נהפוך הוא. הם ישמחו להכין ארוחת גורמה (תוך גרימת נזק בלתי הפיך למטבח), ביום הנישואים אבל בשוטף הם נוטים, איך לומר, לקצר תהליכים בכל מה שקשור לסנטריה הביתית. נכון שמדובר בהכללה גסה ותמיד יצוץ איזה זכר איסטניס שיספר על מנהגי הניקיון הבריאים שלו, אבל כבר אמרו חז"ל שאין כמו היוצא מהכלל בשביל להצביע על הכלל. יש כאלה שיטילו את האשמה על כור ההיתוך הרעוע של הצבא והמילואים, אחרים יושיטו אצבע מאשימה לעבר האימא הפולנייה שמגדלת נסיך עצלן, ואילו אני אומרת, בגנטיקה עסקינן ובתכונה גברית מימים ימימה מדובר. אצלנו בבית אפשר לראות דוגמאות רבות למגמה המדוברת. את המצעים אני נוטה לזרוק לסל הכביסה "אפילו" שהם נקיים.... מוזר לא?!, כנ"ל לגבי המגבות, חולצות הטריקו, שנזרקים לכביסה הרבה לפני שהגיע זמנם, לטעמו. גם בענייני אוכל . הוא מגדיר עצמו כגורמה בפוטנציה, ואפילו שבכל המתכונים כתוב להגיש חם ומבעבע אין לו בעיה לזלול שאריות מהצלחת שנייה לפני שהיא נוחתת במדיח. את המימד הרחב ביותר של התופעה פגשתי בפסח האחרון. משום מה ולמה, החלטתי שפסח הוא חג ההתחדשות. ואני, כמו כל אישה מצויה, לקחתי את העניין ברצינות. הוא, שעל פניו לא הרגיש שום צורך בהתחדשות, נאלץ כמובן לשתף פעולה, הפעם בתור פועל דחק שרק ממלא הוראות. בגדי החורף הועלו, בגדי הקיץ הורדו, שטיחים נהפכו ונרמסו, קירות נצבעו, סירים נזרקו ואחרים הובאו במקומם, רהיטים הוזזו, הוחזרו ושוב הוזזו (מה זאת אומרת הוזזו.....הוא הזיז אותם), חומצות ושאר חומרים מסוכנים נשפכו וגם הכסף זרם כמים. בסוף.....נגמר הבאלאגן, הסתיימה מתיחת הפנים, והבית שב לסורו, יפה ומסודר מתמיד. וכשהגיעו האורחים לבקר, מי לדעתכם ערך להם סיבוב דאווין של גאווה? הוא, כמובן. ככה זה גברים. לא רוצים להזיז, לא רוצים שינוי, אבל בסוף נהנים, גם משוויצים ולוקחים לעצמם את כל הקרדיט. איזה לכלוך....
אבל את הקרדיט , הוא תמיד נותן לי ...
