../images/Emo32.gif
אני עכשיו במרפסת עם הלפטופ, חפיסת סיגריות קאמל, מצית, וכוס קפה חזק ביד שמאל. טוב, נגמר הקפה בזה הרגע. אייקון לא היטיב עמי, אבל בכל מקרה למדתי הרבה דברים מזה. כשאתה נמצא במצב כזה פגיע כמו שנמצאתי באייקון אתה לומד מי החברים שלך, או לפחות מי יעמוד לצידך כשאתה באמת צריך אותו. אז כרגע אני הכי שמחה בעולם על ההחלטה שרק עם דניאל אני טסה לברלין, ושלא צירפנו אף אחד אחר לטיול המשוגע שלנו. וכרגע אין לי כוח לדבר עם מגי, בשבילה, כרגע, אני לא ערה. אני ישנה. ובשביל האנשים שמתקשרים אליי לפלאפון, המס' שלא שמורים לי בפלאפון, יכול להיות שאני מסננת, יכול להיות שלא. כרגע הייתי אמורה להיות בארוחה משפחתית מורחבת עם המשפחה מחולון. אבל ההורים לאחרונה החליטה להבין את הסלידה הנוראית שלי מהמשפחה והרשו לי להבריז מכל הארוחות המשפחתיות האלו בזמן האחרון. זה עושה אותי שלווה יותר, כי אני יודעת שהארוחה הזו הייתה יכולה להיות הקש שישבור את גב הגמל, את גבי שלי. ואני שומעת את 'חרב דמוקלס' של נועם רותם בלופים (שבמקור באנגלית הוא של לו ריד), וזה שיר כל כך כל כך יפה. אני רוצה את הדיסק שלו. חזרתי לצייר. והגעתי למסקנה שאני הכי נהנת לצייר בצבעי פסטל, או בפחם צבעוני, זה כל כך צבעוני, זה כל כך כיף. וקניתי מצלמה חד פעמית וזה גם כיף. והיום בלילה אני לוקחת רכבת לתל אביב והולכת לרוקי אייקון, עדיין לא בטוחה מה אלבש, ופוגשת את יוני. בטח אצטרך כמה בירות בשביל להתמודד עם מגי. אין לי כוח, בא לי להעלים את כל זה, את כל השבוע הנוראי הזה, את כל הבדידות הזו. ואני חושבת שאמרתי את כל מה שיש לי לאמר, ושאני אהיה בסדר. אני מקווה שתהיה שביתה, כך יהיה לי יותר זמן עכשיו לתכנן באמת את הטיול לברלין. ואולי אפילו לעבוד ולהצליח לקחת איתי גם כסף לביזבוזים, שלא היה מסכנה שם. שיהיה בוקר טוב לי, וכולנו, ויום נפלא. אולי אלבש את השמלה החומה? אוף, כל הבגדים שלי בכביסה. בא לי בירה. (למשחק הניחושים הזה יש כללים משלו ולא תמיד טוב מנצח - או שכן, או שלא)