שלום כולם

[רונקי]

../images/Emo9.gifשלום כולם

תהיתי אם תוכלו לעזור לי- כיצד אוכל ל"הפגש" ולהתקרב והכנס למודעות הפנימית שלי היות ובזמן האחרון אני מצוברחת מאוד וגם נוטה לשקוע והיות עצובה יתר על המידה וגם לדאוג. תודה רבה רבה לכולכם!!!

 

[דרייה]

ברוכה הבאה....../images/Emo140.gif

אגלה לך משהו... כולנו מצוברחים....לעיתים... ואף דואגים כי חיינו הם כמו גלים..תמיד בתנועה.. אמרה לי פעם חברה טובה"החיים הם תקופה קשה" בכדי לעבור גם גלים גבוהים בשלום..אפשר לצוף על פניהם..אפשר גם לצלול.. בחרי לך דרך מתאימה..יש היום המון אופציות...מדטציות,יוגה וכד' והזמן יביא ברכה... אור לך ולכולם.

 

[מיכל מנדל]

ברוך בואך רונקי../images/Emo24.gif

 

[InnerKid]

רונקי יקרה

גם אני תוהה אם אוכל לעזור לך, אבל אולי אנסה קצת מעט. מודעות עצמית היא תהליך שמתפתח. זהו לא דבר מה שמגיעים אליו, ושם הכל הופך ורוד, כיף וחסר טרדות. אני מאמין שתהליך של פיתוח מודעות עצמית נועד כדי לרפא פחדים, כעסים ומצוקות בתוכנו. מקומות פנימיים בתוכנו שדורשים שנעשה עימם סליחה ושלום. אבל לא סליחה ושלום ברמה מילולית שכלית הצהרתית בלבד, אלא ברמה רגשית חוויוית, שזה תהליך שהוא קשה הרבה יותר ובכלל לא מובן מאליו. יש דרך אחרת להסתכל על העולם. את כותבת שאת רוצה להפגש ולהכנס למודעות פנימית שלך כי את מצוברחת בזמן האחרון. אם את מצוברחת, למה לא תעשי דברים שישמחו אותך? למשל ללכת לים או לראות סרט טוב? האם את מניחה שברגע שתפתחי מודעות פנימית לעצמך יגמרו התסכולים, הכאבים או המצבירוח המצוברחים? זה לא ממש ככה. מה שכן יכול להיות הוא שאז יהיו לך יותר כלים כדי לא לשקוע בתוך הצברוח הזה. ובכל מקרה, הנה כמה שאלות שאולי יפתחו פתח לתהליך קטן. ממה את מצוברחת בזמן האחרון? על מה וממה את מודאגת בזמן האחרון? מה נמצא שם שדורש ריפוי, מה מבקש מרפא בתוכך כעת? האם את "מרוויחה" דבר מה מהדאגה או הצברוח שלך? ממה זה שומר עליך? אין ממה לפחוד. את יכולה לענות פה, או אם את רוצה לאימייל, מה שנוח לך יותר, ומשם אפשר יהיה אולי להמשיך. מאור

 

[רונקי]

אהלן מאור../images/Emo29.gif

כן, אני מודעת לכך שזהו דבר שמתפתח. אני חושבת שבמשך השנה , איך לומר,... "התקרבתי" מאוד לעצמי או למודעות שלי. אך עדיין אנני שלמה. הבעיה שלי שאני נוטה לשקוע בדברים גם אם הם שוליים מאוד.. או לחילופין אני "לוקחת ללב". כך שכנראה את השאלה שלי לא ניסחתי נכון כל כך. בכל אופן- לעיתים יש לי הרגשה שלפעמים שגם אם אני נהנת ממשהו אני לא נהנת עד הסוף. זה ודברים נוספים נובעים מהעובדה שאני מרגישה שהנפש שלי היא קצת "כבדה". או "עייפה". לקחתי בחשבון שאולי אני בעצם מדמיינת את המצב הזה או יוצרת אותו לבדי *לא שזה מצב מהנה, כן?

* כי כמו שהקדמתי להוסיף אני מעניקה משמעות גדולה מדי לדברים שוליים \לשקוע בדברים ומצבים. אז אם אני מצוברחת זהו כמו עצב 'בסיסי' או 'קיומי' *קיומי מילה קצת כבדה בשביל זה* כלומר זה לא בגלל ריב חסר משמעות או משהו כזה, למרות שדברים כלאו מוסיפים לעצב\כעס\כבדות נפשית וכו. הוא כאילו תמיד נמצא שם. גם בכמות קטנה *חס וחלילה אין לי טענות ומודה יום יום* מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי כיאות. וסליחה על בילבולי הביצים..

תודה רבה רבה

טלי

 

[InnerKid]

מחשבותיי הן דימויים שיצרתי

הי טלי את בעצמך כתבת שלקחת בחשבון את האפשרות שאת יוצרת את המצב הזה לבדך. אני מאמין שכך הוא הדבר. המציאות, התפישה, חווית המציאות היא תוצאה של המחשבות שלך (גם אם הן לא תמיד מודעות) על העולם. אין טרדות גדולות ואין טרדות קטנות. אין דברים שוליים ואין דברים שאינם שוליים. אם שקעת בדבר מה "שולי", את שקעת בו ואין זה משנה עד כמה שולי תגידי שהוא, המצב הוא שאת שקעת לתוכו. אם "לקחת ללב" כדברייך משהו כזה או אחר, אם משהו ערער אותך, את יכולה לבדוק מה היה במה שאמר האדם השני שגרם לך להתערער ולשקוע. מה הדבר שאמרו לך אומר עלייך? למשל, אם מישהו יאמר לי שאני נחמד, אני יכול מיד להתחיל לחשוב - הא, הוא בטח רוצה ממני משהו, כדאי להזהר ממנו, הוא בטח נצלן. אבל מאחורי זה מסתתר פחד גדול, אולי חוסר היכולת שלי להכיר בכך שיש ואנשים תופשים אותי כנחמד, אבל אני בעצם לא רואה את עצמי ככזה, אז כל ביטוי לזה יפחיד אותי ומשם אגיב. זאת היתה דוגמה למשל למשהו שיכול לקרות. אם יש לך דוגמה למשהו "שולי" שכזה, את יכולה להביא אותה כאן ודווקא בדברים השוליים, הטריוויאלים, ה"לא חשובים" ו"לא מעניינים" אפשר למצוא הרבה ברכה. איני יודע למה נועד כל דבר. על מה העצב הבסיסי? מה יש שם בתוכך שלא בשלום? שדורש ריפוי ומרגיש עצוב? אם את מעניקה, לדברייך, משמעות גדולה לדברים קטנים, התבונני בזה, זהו המצב. כך הם הדברים. עכשיו תוכלי לשאול את השאלה מדוע את בוחרת להעניק את המשמעות ה"גדולה" לאותם דברים "קטנים". מה את מרוויחה מזה? האם זה שומר עליך ממשהו? מה זה אומר עלייך שאת "לוקחת ללב"? אני נח/ה בשלום. הסליחה מציעה את כל מה שאני רוצה. את לא מבלבלת בביצים ולא כלום. את מחפשת את הדרך לשלום בתוכך. את הדרך לריפוי של עצמך. זוהי ברכה גדולה ותשמחי בעצמך על המקום המקודש הזה. אינך שלמה עדיין. גם אני איני שלם עדיין. אני לא יודע אם יש דבר כזה "שלם", אבל כל עוד יש פחד, כל עוד אני שם איזה גבול עם אחר, כל עוד מחשבות פירוד וטינות, אפילו קטנות מאוד מעסיקות אותי, אני עדיין תוקף את עצמי ורק אותי, שכן אני לא יכול לתקוף אלא את עצמי. העולם שאני רואה וחווה הוא העדות למחשבות שלי, לתפישות שלי ולדרך ההסתכלות שלי עליו.

מאור

 

[רונקי]

מאורי../images/Emo24.gif

הבעיה אולי הכי גדולה היא החשיבות שאני מעניקה לדברים. אני פשוט 'חייבת' ל'הציק ' לעצמי. זו תכונה כל כך גרועה... או שזו לא תכונה, יכול מאוד להיות זהו פחד שלי שמעיק עליי עקב המצב והזמן האחרון. ואכן, אני אכן מגזימה עם המצב הזה ויוצרת אותו לבדי את 'התהום' העמוקה הזו. וזה מעיק כל כך. כולי תקווה שזו עוד תקופה קשה שתחלוף וזו איננה האישיות שלי. תודה רבה רבה מאורי טלי

 

[InnerKid]

אני מוטרד כי אני רואה משהו שלא נמצא

טלי

כל פעולה שלנו יכולה לבוא מתוך אהבה או מתוך פחד. פחד יכול ללבוש הרבה מאוד צורות - התנגדות, התגוננות, שעמום, כעס, שכחה, עצלנות וכו' וכו' ברור לי שזה לא האישיות שלך, אבל אני בכל זאת שואל אותך עוד פעם - מה זה נותן לך שאת מציקה לעצמך ולא יכולה אחרת. מה יקרה אם למשל תפסיקי להציק לעצמך? למה זאת תכונה גרועה כל כך? למה את בשפיטה כזו ? כרגע את מציקה לעצמך, זה לא טוב וזה לא רע. ככה זה כרגע. אין לי מחשבות סתמיות. נסי לראות מה את "מרוויחה" מהתהום הזאת שאת יוצרת לך.

@ מאור

 

[רונקי]

את מה אתה לא רואה.?

מאור

אני לא יודעת למה אני עושה את זה.... אולי בכך אני 'מגוננת' על עצמי?

אני הרבה פחות פסימית מבעבר. מצליחה לראות את חצי הכוס המלאה ובכלל-להיות שמחה יותר.אבל לעיתים אני פסימית או 'מנבאת שחורות' כי אני מפחדת ש'אביא מזל רע'.... כן כן זה נשמע קצת מטופש. אולי ההצקה מנסה להביא אותי לאיזו נקודת מוצא? דרך? או שזו סתם תקופה או מעבר? גם אני חשבתי פעם- מה יקרה אם אפסיק עם זה. אני יודעת שאני יכולה. אבל... קצת מפחיד אותי להפסיק עם זה. ועוד לא ממש עליתי על למנה זה מפחיד אותי. אולי כי לא אהיה מודעת? אולי אהיה 'אטומה' למה שקורה מסביבי? אני לא יודעת. אולי.

תודה מאורי