../images/Emo88.gif../images/Emo6.gif
> דירה להשכיר- ישראל 2000 > > בְּעֵמֶק יְפֵה בֵּין כְּרָמִים וְשָׂדוֹת > עוֹמֵד מִגְדָּל בֶּן חָמֵשׁ קוֹמוֹת. > בַּקּוֹמָה הָרִאשׁוֹנָה > לודמילה הַשְׁמֵנָּה > עָלְתָה מֵאוּקְרָאִינָה לִפְנֵי שָׁנָה. > פִּיהָ מַלֵּא שִׁנֵּי זָהָב > וְסָבָהּ, כָּךְ הִיא אוֹמֶרֶת, הָיָה בְּרוּסְיָה רַב. > > בַּקּוֹמָה הַשְּׁנִיָּה > מִשְׁפָּחָה תֵּימָנִיָּה. > הוֹרִים וַעֲשָׂרָה יְלָדִים מְטֻפָּחִים > לָאַבָּא יֵשׁ בַּשּׁוּק דּוּכַן פִּצּוּחִים. > > בְּקוֹמָה מִסְפָּר שָׁלוֹשׁ > אביעד,עִם הַכִּפָּה עַל הָרֹאשׁ > לוֹ כִּפָּה וְלָה מִטְפַּחַת > אֶת חמשת יַלְדֵיהֶם מְגַדְּלִים הֵם בְּנַחַת. > > בקומה הרביעית > גר זוג צעיר > היא גננת, הוא מלצר > עלו מאתיופיה, שכחתי לומר. > > בקומה מספר חמש > גרה משפחת חרמש > אך לפני שבוע > ארזו מזוודות ועזבו. > איש אינו יודע לאן ומדוע. > > סגרו השכנים הדלת > ותלו בחוץ שלט: > "דירה להשכיר" > > בא תום משיינקין עגול משקפים > ארבעה עגילים לו בשתי האזנים > עומד בחוץ וקורא את השלט > עולה במדרגות ופותח הדלת. > באים מכל הדירות השכנים > עומדים מסביבו מסבירים לו פנים: > "הנאה המטבח בעיניך?" > נאה. > הנאים החדרים בעיניך? > נאים > הנאה המסדרון בעיניך? > נאה. > אם כן, שב אתנו, תום! > לא אשב! השכנים אינם טובים בעיני! > איך אשב אני, לוחם לזכויות האדם > עם מתנחל שידיו מגואלות בדם? > ובכלל, לא מתאים לי וממש לא נוח > לגור ליד דוס שיעשה לי שטיפת מוח! > שלום לכולם, שלום עכשיו > הלך לו תום, ואביעד נעלב. > > הלך תום, בא קלמן. > עומד בחוץ וקורא את השלט, > עולה במדרגות, פותח הדלת. > באים מכל הדירות השכנים, > עומדים מסביבו מסבירים לו פנים: > הנאה המטבח בעיניך? > נאה > הנאים החדרים בעיניך? > נאים > הנאה המסדרון בעיניך? > נאה > אם כן, שב, קלמן, אתנו! > לא אשב. השכנים אינם טובים בעיני! > איך יכול אני, חסיד של הרבי מגור > ליד אישה פרוצה לגור? > היא מכסה טפח ומגלה טפחיים > ומה יהיה על קדושת העינים? > נעלבה לודמילה, > וקלמן הלך לו. > > הלך קלמן, בא דוקטור גל. > > עמד בחוץ, קרא את השלט, > עלה במדרגות, פתח את הדלת > > באים מכל הדירות השכנים > עומדים מסביבו מאירים לו פנים > הנאים החדרים בעיניך? > נאים > הנאה המטבח > נאה > הנאה המסדרון? > נאה. > אם כן, שב אתנו דוקטור גל! > לא אשב! השכנים אינם טובים בעיני - > איך אשב אני, המחונן, הגאון > עם מוכר פיצוחים שלא גמר תיכון?! > הבוז לבערות, יחי המשכל! > נעלב התימני, והלך דוקטור גל. > > הלך דר´ גל, בא איליה. > עולה... > פותח.. > באים... > הנאים החדרים... > > לא אשב. השכנים אינם טובים בעיני. > איך אגור אני, לטבי בהיר עור > בכפיפה אחת עם אתיופי שחור? > לא נאה לי ולא יאה לי! > לך, גזען, גם לנו לא נאה ולא יאה, > צעקו השכנים פה אחד, > רק לודמילה שתקה בצד. > > הלך איליה, בא אבו-עמאר. > > עולה... > פותח... > באים מכל הדירות השכנים, > עומדים בגבם אל הקיר (בגלל הסכינים) > הנאה המטבח? > לא מספיק מרווח > הנאים החדרים? > אח, הם קטנים וצרים. > וואלה, דירה כל כך קטנה > לא מספיק אפילו לילדי אשתי הראשונה! > אם כן, לא תשב עמנו כאן? > שאלו כשנימת רווחה בקולם > אשב ואשב, בחפץ לב! > הרי מי שיש לו שכל במוח > ימהר מכאן לברוח > ומי שישאר כאן בדירה > מתוך בחירה או מחוסר ברירה > אני לא אגרש, אני בן תרבות! > אני אחכה עד שהוא ימות > וזה יקרה תוך זמן קצר, > תסמכו על מילה של אבו עמאר! > ואז הא הא - יהיה לי את כל הבנין! > לי ולחמולה - הם יותר ממניין!! > אז יאללה! קדימה! לארוז מזוודות > חשף אבו עמאר שיניים מפחידות. > > ומאז, בעמק יפה בין כרמים ושדות > עומד מגדל בן חמש קומות. > גרה בו משפחה אחת: אבו עמאר, > כל היום הם שרים אללה הוא אכבר.
> דירה להשכיר- ישראל 2000 > > בְּעֵמֶק יְפֵה בֵּין כְּרָמִים וְשָׂדוֹת > עוֹמֵד מִגְדָּל בֶּן חָמֵשׁ קוֹמוֹת. > בַּקּוֹמָה הָרִאשׁוֹנָה > לודמילה הַשְׁמֵנָּה > עָלְתָה מֵאוּקְרָאִינָה לִפְנֵי שָׁנָה. > פִּיהָ מַלֵּא שִׁנֵּי זָהָב > וְסָבָהּ, כָּךְ הִיא אוֹמֶרֶת, הָיָה בְּרוּסְיָה רַב. > > בַּקּוֹמָה הַשְּׁנִיָּה > מִשְׁפָּחָה תֵּימָנִיָּה. > הוֹרִים וַעֲשָׂרָה יְלָדִים מְטֻפָּחִים > לָאַבָּא יֵשׁ בַּשּׁוּק דּוּכַן פִּצּוּחִים. > > בְּקוֹמָה מִסְפָּר שָׁלוֹשׁ > אביעד,עִם הַכִּפָּה עַל הָרֹאשׁ > לוֹ כִּפָּה וְלָה מִטְפַּחַת > אֶת חמשת יַלְדֵיהֶם מְגַדְּלִים הֵם בְּנַחַת. > > בקומה הרביעית > גר זוג צעיר > היא גננת, הוא מלצר > עלו מאתיופיה, שכחתי לומר. > > בקומה מספר חמש > גרה משפחת חרמש > אך לפני שבוע > ארזו מזוודות ועזבו. > איש אינו יודע לאן ומדוע. > > סגרו השכנים הדלת > ותלו בחוץ שלט: > "דירה להשכיר" > > בא תום משיינקין עגול משקפים > ארבעה עגילים לו בשתי האזנים > עומד בחוץ וקורא את השלט > עולה במדרגות ופותח הדלת. > באים מכל הדירות השכנים > עומדים מסביבו מסבירים לו פנים: > "הנאה המטבח בעיניך?" > נאה. > הנאים החדרים בעיניך? > נאים > הנאה המסדרון בעיניך? > נאה. > אם כן, שב אתנו, תום! > לא אשב! השכנים אינם טובים בעיני! > איך אשב אני, לוחם לזכויות האדם > עם מתנחל שידיו מגואלות בדם? > ובכלל, לא מתאים לי וממש לא נוח > לגור ליד דוס שיעשה לי שטיפת מוח! > שלום לכולם, שלום עכשיו > הלך לו תום, ואביעד נעלב. > > הלך תום, בא קלמן. > עומד בחוץ וקורא את השלט, > עולה במדרגות, פותח הדלת. > באים מכל הדירות השכנים, > עומדים מסביבו מסבירים לו פנים: > הנאה המטבח בעיניך? > נאה > הנאים החדרים בעיניך? > נאים > הנאה המסדרון בעיניך? > נאה > אם כן, שב, קלמן, אתנו! > לא אשב. השכנים אינם טובים בעיני! > איך יכול אני, חסיד של הרבי מגור > ליד אישה פרוצה לגור? > היא מכסה טפח ומגלה טפחיים > ומה יהיה על קדושת העינים? > נעלבה לודמילה, > וקלמן הלך לו. > > הלך קלמן, בא דוקטור גל. > > עמד בחוץ, קרא את השלט, > עלה במדרגות, פתח את הדלת > > באים מכל הדירות השכנים > עומדים מסביבו מאירים לו פנים > הנאים החדרים בעיניך? > נאים > הנאה המטבח > נאה > הנאה המסדרון? > נאה. > אם כן, שב אתנו דוקטור גל! > לא אשב! השכנים אינם טובים בעיני - > איך אשב אני, המחונן, הגאון > עם מוכר פיצוחים שלא גמר תיכון?! > הבוז לבערות, יחי המשכל! > נעלב התימני, והלך דוקטור גל. > > הלך דר´ גל, בא איליה. > עולה... > פותח.. > באים... > הנאים החדרים... > > לא אשב. השכנים אינם טובים בעיני. > איך אגור אני, לטבי בהיר עור > בכפיפה אחת עם אתיופי שחור? > לא נאה לי ולא יאה לי! > לך, גזען, גם לנו לא נאה ולא יאה, > צעקו השכנים פה אחד, > רק לודמילה שתקה בצד. > > הלך איליה, בא אבו-עמאר. > > עולה... > פותח... > באים מכל הדירות השכנים, > עומדים בגבם אל הקיר (בגלל הסכינים) > הנאה המטבח? > לא מספיק מרווח > הנאים החדרים? > אח, הם קטנים וצרים. > וואלה, דירה כל כך קטנה > לא מספיק אפילו לילדי אשתי הראשונה! > אם כן, לא תשב עמנו כאן? > שאלו כשנימת רווחה בקולם > אשב ואשב, בחפץ לב! > הרי מי שיש לו שכל במוח > ימהר מכאן לברוח > ומי שישאר כאן בדירה > מתוך בחירה או מחוסר ברירה > אני לא אגרש, אני בן תרבות! > אני אחכה עד שהוא ימות > וזה יקרה תוך זמן קצר, > תסמכו על מילה של אבו עמאר! > ואז הא הא - יהיה לי את כל הבנין! > לי ולחמולה - הם יותר ממניין!! > אז יאללה! קדימה! לארוז מזוודות > חשף אבו עמאר שיניים מפחידות. > > ומאז, בעמק יפה בין כרמים ושדות > עומד מגדל בן חמש קומות. > גרה בו משפחה אחת: אבו עמאר, > כל היום הם שרים אללה הוא אכבר.