דייי!!! די כבר!!!

[דגניתהררי]

../images/Emo88.gif דייי!!! די כבר!!!

אני חייבת לצעוק את זה - ולצעוק חזק! כל כך, כל כך כואב לי בכל פעם שאני מתבשרת וגם רואה תמונות של קשישים לאחר שהוכו והושפלו קשות בגלל שנשאו על כתפם תיק ש(אולי)מכיל כמה ג'ובות. זה כואב לי מהקיבה, שורף שבא לי לצרוח וממריא מעלה עד הגרון - שכבר בא לי להקיא! בא לי להקיא מהחולירעות שעושים את זה לקשישים בא לי להקיא מהאדישות החברתית בא לי להקיא מכל הטיפשים/חלמאים (קראו לזה איך שתקראו) שיושבים בכנסת ובממשלה ומשחקים אותה כאילו הם משנים משהו בקשר למשהו, אבל בחולי החברתי הנוראי ביותר שנקרא אלימות הם לא חושבים לטפל - אפילו לא לרגע! מערכת החינוך ומערכת בטחון הפנים ,אלה שמחזיקות בכלים (ידע, לא משאבים כמו כסף) לטיפול בתופעה האיומה הזו כל כך שחוקות, מדולדלות אמצעים, עייפות ומתוסכלות - והממשלה ממשיכה בשלה. כן, ועידת אנאפוליס והשתקת האמריקנים שמחטטים לנו בתחתונים חשובה יותר מהקשישים המוכים, המושפלים, המחטטים בפחי הזבל כדי למצוא איזו ביצה לארוחת ערב. חבר'ה, זה מגעיל! זה כואב! זה שורף!

זהו, הוצאתי קצת. עדיין כואב לי נורא. אני הולכת לישון על זה קצת, אולי להתרפק על ההדרכה המקסימה שלי - לקבל קצת אנרגיות ליום המחרת.

 

[קטיהפלד]

דגנית אני מרגישה בדיוק אותו הדבר

יאוש...לא יודעת מה יהיה. האם אנחנו לפני טיהור? האם המצב שאנו נמצאים בו הוא הגרוע ביותר האפשרי ואז תהיה איזושהי התעוררות? אולי רותי תיתן לנו קצת תובנות?

 

[דגניתהררי]

קטיה, לגבי התעוררות וטיהור...

התעוררות? טיהור? אני לא יודעת. אבל אם כן, יקח עוד זמן רב. התקשורת אמנם צועקת וזועקת, אבל אנחנו ישנים חזק מאוד. ובכלל, נראה שאנחנו צריכים לעבור עוד הרבה כדי לעשות משהו. כנראה שעדיין לא הגענו למצב שבו יצאו מיליונים לרחובות (שיעזבו ליום או יומיים את זרי הדפנה, העסקים המשגשגים ומקומות העבודה המובטחים) ויצעקו "די!". צריך כאן טיפול כירורגי ממש. אבל קשה לעשות זאת כאשר ראש הממשלה וחבריו עסוקים בלטהר את שמם או בלהסיט את תשומת הלב שלנו מעניינים פנימיים בוערים לענייני מדיניות חוץ. יתרה מכך, מרגיש לי שכל עוד אנחנו לא מסודרים ביננו לבין עצמנו, ענייני מדיניות החוץ לא יסתדרו גם הם. התאוריה שלי היא שיש כאן הקבלה עם אהוב את עצמך, ורק אח"כ אהוב את זולתך. אם אין בי דאגה ואהבה לעצמי, מנין אשיג כח לדאוג ולאהוב את האחר? ובפוליטיקה זה בולט אף יותר, כי הפילוג החברתי הולך ומעמיק. כל אחד מרשה כאן לעצמו דברים שלפני 20 שנה לא היינו מעיזים לחשוב עליהם וכו'. (חשבתי ששינת הלילה תרגיע אותי, אבל... חוץ מחיבוק חם מההדרכה ושינה מתוקה, לא נרגעתי

)

 

[קטיהפלד]

אני לא חושבת שמישהו יצא לרחובות

ובגלל כל הסיבות שמנית (ואני מסכימה איתן אחת אחת) אני חושבת שזה לא בידים שלנו. הכוונה שלי בטיהור הוא תהליך שנכפה עלינו משמים ולטובתנו. דוגמה לכך היא קריסתה של מערכת החינוך וחוסר פיתרון המשבר על פי הכלים הידועים לנו משנים קודמות. דוגמאות נוספות של טיהור הן פרשת נשיא המדינה לשעבר, קצב, או המשפטים התלויים נגד אולמרט וחבר מרעיו. אני בהחלט רואה ניקוי אורוות משמים כדי להגיע ומקום טוב יותר דווקא בגלל שאף אחד לא טורח לצאת לרחובות. ואת זה הייתי שמחה לאשש בעזרת מישהו שיודע לקבל הדרכה כמוך או כמו רותי. לי עצמי אין כוחות תיקשור מפותחים דיים. יום נפלא ואופטימי דגנית.

 

[דגניתהררי]

../images/Emo10.gif לא, כנראה שלא יצאו לרחובות, וחבל

יציאה לרחובות לא חייבת לבוא בתור מחאה, אולי בתור הצגת אכפתיות, ניסיון להטות את זרימת החיים כאן לכוון רצוי יותר מהקיים. לגבי ההדרכה - אני כרגע לא נמצאת (או, נכון יותר לומר, מרגישה) בסטטוס של מתקשרת ברמות חברתיות אלא יותר ברמות אישיות. ולכן איני יודעת אם בכלל ניתן לקבל איזשהי הכוונה או תמונת מצב מההדרכה לגבי מה "ראוי" או לא להיות. זהי בחירה חברתית שלנו: לחיות כך או לשנות ואיך לשנות. בינתיים, לא הצלחתי לאשש שום דבר עם ההדרכה שלי... היא/ הוא דווקא מאוד מאפשר/ת לי לבחור ולהגיע למסקנות לבד. וכנראה שכך ניתן להסיק גם מן המיקרו אל המאקרו

 

[קטיהפלד]

תודה דגנית

מסכימה עם כל מילה שלך

 

[בן יומו ירח]

לרגע אביא את זה ממקום אחר

אני נוטה להזדהות איתך בכל מה שכתבת. עם זאת אנני מסיר אחריות ממני , ממך ומשאר החברים. עוולות חברתיות, פשעים, ניהול כושל.. כל אלו רצופים בהסטוריה של האנושות מקדמת דנן, היום אנחנו ערים לכך יותר מאי פעם בשל החשיפה התקשורתית-דבר ההוםך אותנו ליודעי כל. התגובה האוטומטית והספונטנית לכל אלו היא התגובה שנתת כאן ובעצם כולנו נותנים כאן. אז איך אפשר אחרת? הבעיה שנוצאה אצלינו היא פסילה מראש של אלו שאינם בדעתינ, אם נשכיל כעם לפרגן לכל ממשלה שתקום, לכל מנהיג נבחר. אם ניתן לו את הצ'אנס והחיזוק ולא נפסול וננסה לשים רגליים מראש (לצערי זו תרבות שהתפתחה כאן לגבי כל מוסד) ניצור בעצם מצב שהשלטון והמוסדות יהיו חופשיים לעשות את המוטל עליהם ולא להתעסק במגננה והוכחה. בכל מצב שמשהו מנוגד לנו רצוי לתת שם כח ואהבה ולחזק לכיוון החיובי, כל התנגדות תביא לנו את המצב ההפוך.

 

[קטיהפלד]

לגבי השילטון

המצב שבו שילטון יכול להיות חופשי ולא לעסוק במיגננה יכול להתקיים רק אם המנהיגים לא יפעלו מן הצורך לשמור על מקומם בקדנציות הבאות. אבך איך מייצרים מצב כזה? ומדוע, בכל אופן לתת לגיטימציה למנהיג אשר מנצל את כוחו וגונב למשל? אני מבנה ברמה העקרונית שכאשר תשרור אהבה ואחווה לא יהיה לאף אחד צורך לגנוב או שמנהיגים כאלה לא יהיו במערכת הזו. אבל מה עכשיו? כיצד משנים?

 

[רותי 11]

מסכימה עם מה שאתם אומרים -אבל

והפניה היא יותר אלייך קטיה - בהחלט זה בידיים שלנו לקום ולשנות האחריות היא של כולנו. תשימי לב מה אנחנו עושים שומעים זועקים אבל בעצם לא באמת קמים ופועלים למען שינוי, ככל שנראה איכפתיות ונעשה למען ונתכוונן ונתפתח דווקא רוחנית ונבין את שהדברים אכן תלויים בנו, נקדם את הדברים - נכון שהכל עניין של טיהור ניקוי אבל גם הכל בגלל זה נמצא בכאוס ובמצבים כאלה יש נשמות שנשאבות לאותו כאוס - מרצונן וא שלא מרצנון אבל הן שם ובגלל שהן בכאוס הן מעבירות את זה הלאה - תפקידנו הוא לא להעלים עין להשתדל לשלוח המון אור ואהבה לכל המדינה לכל המקומות החשוכים בעולם - ולחיות באהבה לבריאה ויותר נכון לבריות ולא משנה מי הם. והדברים יתקדמו כי זה כמו אדווה במים זורקים אבן למים והגלים הולכים ומתפשטים.

 

[קטיהפלד]

תודה רבה רותי

אני מבינה מה צריך לעשות ואפילו עושה... מה שמתסכל זה שהכל הולך כל כך לאט וגם קשה לי לראות את הכאב מסביב שהוא התוצאה של הכאוס הזה.

 

[דגניתהררי]

../images/Emo140.gif הי ירח

קודם כל, ברכות על פתיחת הפורום החדש והמרתק

ובהצלחה! לגבי לקיחת אחריות על מה שקורה: אני חושבת שאנחנו כאן חווים את שאנחנו חווים מתוך בחירה. ולכן, אנחנו דווקא אחראים למה שקורה. היום, כאם לבת 4 כמעט (ועוד אחד בדרך... אולי ההורמונים שלי מסבירים את הזעקות שלי?

) אני מרגישה שאם אשאר אדישה למה שקורה, אני בעצם משאירה למתוקים שלי אדמה חרוכה, חיים קשים פי כמה וחוסר כיוון. אז את האחריות האישית והמשפחתית שלי אני ממלאה מתוך תקווה כי ילדי יחברו "לאנשים הנכונים" ויחיו חיים נכונים כדי להקל עליהם. מצד שני, קשה לי נורא לראות את הכאב אותו חווה החברה הישראלית בפרט והעולמית בכלל. את האחריות החברתית שלי, כרגע, אני לא ממלאה כי לי עצמי אין כיוון

. באשר לממשלתנו הנהדרת: לי אישית לא קשה כלל להביע אמון בכל אדם. לא התקמצנתי אפילו בלתת צ'אנס לאולמרט (למרות שבו דווקא קשה היה לי לתת אמון משום שחייתי בירושלים בזמן שכיהן שם כראש עיר וראיתי מה עשה לירושלים של טדי) - אבל, יקירי, הוא משדר כל כך הרבה חוסר אמינות (ומעטים האנשים שאני מרגישה כך כלפיהם, ורבים האנשים שמצליחים להונות אותי באשר ל"תמימותם") שפשוט קשה לי לקבל את ולסלוח לו על מעשיו. כל כך נהיר לי (כמו שמש ביום קיץ) שמה שחשוב לאיש החביב הזה הוא האגו הפרטי שלו וכסף כסף כסף... ותגיד... התקופה הזו לא מזכירה לך את עידן עגל הזהב??? העיוורון שנתקפנו בו הוא פשוט נוראי... וזה, לדעתי, הניעור לצורך ההתעוררות שאנו מקבלים ומוטב שנפקח את עינינו ומהר.

 

[בן יומו ירח]

לרגע

לא להשאר אדישים, אפשר להתמרמר ואפשר להביע דיעה גם ניתן להפגין ולדבר ולהתווכח בכל סלון אך זה לא מוביל לשום מקום טוב למעט איבה ויצירת מחנות. הדבר הנכון הוא להשפיע. השפעה של מי שיש לו מה להגיד תעשה בדרך של הקמה או הצטרפות למפלגה ובדרך זו לשכנע את הקהל בטיב דרכינו , הדרך השניה היא להשתמש בזכות ההצבעה-זו דרכה של פוליטיקה וזה ההבדל בין פוליטיקאי לבין אחד מהעם. אני לא רואה שום עגל זהבולא מוצא את התקופה הזו שונה מזמן אחר או מקום אחר-בכל זמן ומקום יש מסכימים ויש מתנגדים.

 

[רותי 11]

חברים כדי ליצור שינוי לא תמיד חייבים לצאת

לרחובות, אפשר לעשות את השינויים בצורה אחרת, אפשר לעשות את זה בכך שאנחנו נתחיל להשתנות ובזה שנשלח המון אור ואהבה לכל הזקוקים לכך. אבל ככל שאנחנו נשתנה הסביבה שלנו תשתנה וכך הלאה וכך הלאה