אין לי מושג מה אני הולכת לכתוב, אבל יאללה
יש לי חלומות שואה מידי פעם... אני חולמת שהייתי בגטו וכאלה.
אני בוכה מכל דבר אפשרי! במיוחד מסרטים. הסרט "דמבו" זה הסרט הכי עצוב ונוראי שקיים.
הסרט "אבא גנוב" מרגש אותי כל פעם מחדש (גם בפעם ה-1000001).
החלום שלי הוא לגדל בבית דוב קואלה.
הערצתי את "היי פייב" כשהייתי בת 15 (ומורי אני לגמרי אבין אם תחסמי אותי אחרי הוידוי הזה).
הבנאדם שאני הכי מעריצה כרגע (ולא בקטע של שלטים, פוסטרים, מנהגים פאקצתיים אחרים) זה המורה שלי לגיטרה. ולא נראה לי שאי פעם אמרתי לו את זה...אבל אני בספק שהוא נכנס לפה.
יש לי איזושהי הפרעה די רצינית עם אוטובוסים. אני נוסעת בהם הרבה - אבל נגעלת מכל דבר שקשור בהם. החל מהכסאות, העמודים ואפילו האנשים. לדעתי צריך לחוקק חוק שמחייב אנשים להתקלח ולשים דיאודורנט לפני העלייה לאוטובוס.
אני שומעת מוסיקה בכל רגע אפשרי. גם כשאני לומדת למבחנים. אני פשוט לא מתפקדת בלעדיה.
אני לא דתיה בכלל, אבל יש לי מנהג כזה, מילדות, לדבר עם אלוהים כל יום לפני השינה. לא בשפה כזו מקראית...לגמרי בשפת יום יום.
בערך שבועיים לפני יום ההולדת שלי אני שוקעת בדיכאון עמוק שעובר יום אחרי יום ההולדת. לא ברור....
החלום שלי הוא לעבוד בבית חולים לחולי נפש. זו עבודה כל כך מרתקת!
אני מתגעגעת לעוזי חיטמן!