מישהו בבית ?

[ה מוזה]

../images/Emo82.gif מישהו בבית ?

שקט פה,לא? להיכן נעלמו כולם ? מקווה שאתם יודעים שהפורום נפתח מחדש,עבורכם חסרים לי פה הרבה שמות

ושרשורים מרתקים אם יש עצות,בקשות,רעיונות,אשמח להם

 

[schlomitsmile]

אני פה...../images/Emo23.gif עוברת בימים אלה חוויה לא פשוטה... מתוך שלמות פנימית מלאה (קורה לי מדי פעם...) אני נלחמת במערכת למען הילד שלי. מי שיש לו ילדים, מכיר מן הסתם, את המצבים האלה. כשכל מיני מדופלמים בטוחים שהם יודעים יותר טוב ממך מה טוב לילד שלך. כשיש להם מלבד הדיפלומה, גם כח ממסדי, והם גם מלאים בחשיבות-עצמם, לא פשוט לעמוד מולם. אבל ככל שאני ביישנית, ככל שאני נוטה לפשרנות, ברגע שזה מגיע לילדיי, אני הופכת ללביאה. וכשהמערכת מנסה להבהיל אותי ביהירות הדורסנית שלה, אני מתמלאת זעם, מהסוג שנותן כח. כך שלמעשה, יש פה מצב של 'וכאשר יענו אותו-כן ירבה וכן יפרוץ'; במקום לדרוס אותי, הם מחזקים אותי. לא תמיד זה היה כך. בעבר הייתי נחרדת ובורחת על נפשי. אבל אמא לא תברח כשהיא נלחמת למען הילד שלה. מה קורה לכם כשאתם ניתקלים בכח דורסני? מה קורה לשלמות הפנימית שלכם?

 

[רעוּת]

אותי זה מייאש.

להילחם במערכת אטומה...זה מייאש אותי וגורם לי לפתח אדישות, "כבר לא אכפת לי, יהיה מה שיהיה"... אחרי שנה וחצי בצבא, כבר הספקתי להילחם במערכת הזאת מספיק, בשבילי ובשביל אחרים- אני חושבת שדי ויתרתי/ התייאשתי במאבקים שלי, אני יודעת שלא צריך לוותר כל כך בקלות אבל אולי ברגע שהחלטתי שלא אכפת לי מזה כבר, היה לי יותר קל לשכוח ולהמשיך הלאה. אולי דווקא כשהתעקשתי להילחם וכל פעם קיבלתי "לא" בתור תשובה, רק כעסתי יותר והיה לי יותר קשה להתמודד עם היום-יום. כשהחלטתי להשלים עם זה ששום דבר לא ישתנה, היה לי יותר קל להתרכז בהווה.. אבל כשאני נלחמת בשביל שחייל שלי יקבל משהו שמגיע לו- גם אם הוא כבר התייאש (והרבה פעמים בצדק..) אני מנסה לשדר לו אופטימיות, וגם אם הוא רוצה לוותר, אני לא מוותרת כ"כ בקלות.. אולי יותר קל להילחם בשביל אחרים, אני לא יודעת....?

 

[schlomitsmile]

גם אני לא יודעת... אבל נסיון החיים שלי מלמד אותי שכן, לפחות אצלי זה כך. ונשאלת השאלה- למה? מה פשרו של הקול הפנימי הזה, שמרפה את ידינו כשאנו נאבקות למען עצמנו? כשלמעשה יש בנו כח, כפי שמתברר כשאנו נאבקות למען אדם אחר (למרות, שכשמדובר בילד שלי, אז נכון שהוא לא אני, אבל הוא חלק ממני).

 

[אדלשה]

תגובה ל-"אני פה"

הי! אני כל כך מבינה על מה את מדברת! זה קורה לאנשים שחוש הצדק שלהם מפותח. זה קשה שאת רואה את האמת, ואף אחד אחר חוץ ממך באותו רגע לא איתך. לדעתי, טוב שאת חזקה ותמשיכי כך להילחם על האמת שלך. אולי אם תקבלי את זה שהאמת תמיד מוסתרת, ושהמאבק הזה יכול להרים אותך למעלה מבחינה רוחנית, יהיה לך יותר קל. זה מה שקורה לי כשאני נתקלת בכח דורסני. אני לא נשברת ממנו. להיפך, זה רק מחזק את העמדה שלי. כעס זאת אנרגיה שאפשר לתעל אותה למקומות חיוביים. למשל להוציא את הכעס דרך אומנות: ציור, ריקוד, נגינה. זה מאוד עוזר. אם אנחנו חזקים מבפנים- שום דבר לא יוכל לערער אותנו. זה לוקח זמן לבנות את החוזק הזה. אבל כל מי שרוצה להגיע לשם יכול. בהצלחה אדל מאמנת אישית מעסה מרפאה פיזית דרך אלמנטים מהאימון.

 

[schlomitsmile]

../images/Emo51.gif הכח שלי נובע בעיקר מכך, שאני לא נאבקת על צדק, אמת או עקרון מופשט נעלה אחר, אלא על עתידו של בני. אני מתעלת את הכעס ללמידה מעמיקה של החומר, שתתן לי כלים לנצח את המערכת. ../images/Emo141.gifשלומית

 

[אדלשה]

שלומית היקרה!

זה נשמע שאת יודעת בדיוק מה את רוצה , וזה טוב! אני מאחלת לך בהצלחה! באהבה ממני אדל מאמנת אישית מעסה מרפאה פיזית דרך אלמנטים מהאימון.

 

[schlomitsmile]

../images/Emo39.gif