ואם הוא היה אומר לך ש..
הוא מוכן להשתנות, הוא מנסה להשתנות, זה לא תהליך שלוקח יום אחד לשנות מנטליות שהוא רגיל אליה ולא מוצא בה פסול. אבל.. ברגע שאת נוקטת בטקטיקה "כוחנית", אז הוא כעיקרון לא מתכוון לשנות התנהגות כתוצאה ישירה של צעד כזה. מה היית עושה במצב כזה? ועוד הערה - מצחיק אותי ההבדל הזה בינו לבינה. בחיים שלי לא שמעתי שגברים מציבים אולטימטומים כאלו.. זה קטע של נשים בעיקר. וגם.. למה לא לקבל את זה שככה הוא רוצה ונוח לו לחיות, כלומר למה לצאת מנק' הנחה לאורך כל השרשור ש- הוא הלא בסדר, שצריך לשנות אותו. כלומר - יש פה שני אנשים, אחד מאמין ב-A השני ב-B, למה לצאת מנק' הנחה שדווקא ה-A נכון, ולכן שהצעדים שלה מוצדקים (הצעדים לשנות אותו, להרגיל אותו ל-B). זו נקודה שלא ברורה.
הוא מוכן להשתנות, הוא מנסה להשתנות, זה לא תהליך שלוקח יום אחד לשנות מנטליות שהוא רגיל אליה ולא מוצא בה פסול. אבל.. ברגע שאת נוקטת בטקטיקה "כוחנית", אז הוא כעיקרון לא מתכוון לשנות התנהגות כתוצאה ישירה של צעד כזה. מה היית עושה במצב כזה? ועוד הערה - מצחיק אותי ההבדל הזה בינו לבינה. בחיים שלי לא שמעתי שגברים מציבים אולטימטומים כאלו.. זה קטע של נשים בעיקר. וגם.. למה לא לקבל את זה שככה הוא רוצה ונוח לו לחיות, כלומר למה לצאת מנק' הנחה לאורך כל השרשור ש- הוא הלא בסדר, שצריך לשנות אותו. כלומר - יש פה שני אנשים, אחד מאמין ב-A השני ב-B, למה לצאת מנק' הנחה שדווקא ה-A נכון, ולכן שהצעדים שלה מוצדקים (הצעדים לשנות אותו, להרגיל אותו ל-B). זו נקודה שלא ברורה.
בהתחלה אני רציתי והוא לא רצה. אחרי כמה חודשים יצאנו עם חברים והוא פתאום אמר להם שאני והוא עוברים לגור ביחד (בלי להגיד לי קודם אפילו). אני כבר הודעתי לשותפה/חברה שלי שאני עומדת לעזוב, והיא תכננה להביא במקומי את חבר שלה. אבל בדיוק כשעמדנו להתחיל לחפש דירה הוא אמר שהוא התחרט ושהוא רוצה עדיין להשאר בבית (הבנתי שגם ההורים שלו לא רצו שהוא יעבור, למרות שהם ממש אוהבים אותי). אחרי שהוא אמר לי את זה, אמרתי לו שאני לא מתכוונת להציק לו בקשר לזה או לדבר איתו בקשר לזה יותר ושזה יצטרך לבוא ממנו - שמתי שהוא מוכן שיגיד לי. אני נתקעתי עם חברה שלי וחבר שלה באותו בית - לא נעים בכלל. בערך חצי שנה אחרי הוא התחיל לדבר איתי על לעבוא שוב ועשה כל מני חישובים לראות איפה המעבר שם אותו מבחינה כספית. הוא הגיע למסקנה שזה שווה את זה - ועברנו. אני לא יודעת אם הוא מביע פה משהו בצורה סמויה... הוא כבר אמר הרבה פעמים שאלה "חיים אחרים" לחיות מחוץ לבית ושהוא מרוצה מהמעבר... אז לא נראה לי. בכל אופן... אני מניחה שאני אדבר איתו שוב. מצד אחד אני אוהבת אותו עדיין ואני לא מסוגלת להביא את עצמי להפרד ממנו... מצד שני, אני לא יודעת אם אני אוכל להמשיך לחיות ככה... חייתי את כל החיים שלי בתור פמיניסטית מושבעת (הייתי גם לוחמת בצבא שלוש שנים כי חשבתי ששיוויון זה שיוויון ואסור לבקש זכויות בלי לקחת על עצמי גם את החובות) ולא מתאים לי להיות האישה הקטנה והכנועה. אם חשבתי על חתונה, אז אני כבר ממש לא חושבת על זה... לפחות לא בזמן הקרוב. נראה אם הדברים ישתפרו או שהוא פשוט יכריח אותי לעשות משהו שאני לא רוצה - להיפרד ממנו. אה, כן. לא זוכרת מי שאל, אבל הוא לא מבשל