זר ורדי בר לך לפרקון ../images/Emo140.gif
שוב, תודה לך, ובמיוחד תודה על מילותיך על ורדי. האהבה לורדי עוברת אצלנו בגנים. בבית דודי תלוי דיוקנו, איש עם צילינדר. התמונה בעלת עוצמה והיא חקוקה אצלי כבר מילדות. אבי, גם הוא חובב ורדי מושבע. צלילי ורדי התנגנו ועודם מתנגנים אצלנו בחלל הבית. ואני מודה על החדרת האהבה הזו. 3 נגיעות אישיות ביחס לורדי: 1. אם שוב תועלה "אאידה" על שפת הנילוס - אשמח להגיע לשם. 2. בתחילת שנה"ל במכללה בה אני מלמדת אני משמיעה לעתים את מקהלת העבדים מ"נבוקו". אני מבקשת שיאמרו לי מה שומעים בקטע הזה, מבלי להכירו (מה לעשות, הדור הצעיר לא מתחבר בד"כ למוזיקה כזו). מעניין לגלות שגם אם לא עולים בדיוק על הסיפור - "על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו בזכרנו את ציון", מסתבר שמצליחים לשמוע את הכמיהה, הגעגוע, התנודות והזעקה שיש בקטע זה. גאון היה האיש. 3. אכן, אינה דומה האזנה לרקויאם לצפיה בו. לפני כ-10 שנים זכיתי להיות נוכחת בביצוע מרגש של התזמורת הפילהרמונית יחד עם מקהלה מחו"ל (של פראג?). ממש ניתן היה להרגיש את ה"לקרימוסה" - הדמעה הניגרת, ואת יום הדין. האזנתי ליצירה תוך כדי קריאת המילים הלטיניות, ולמרות שמעולם לא למדתי שפה זו, המוזיקה ביארה לי את המילים, את התחושות. חוויה.