דו"ח ביקורת כללי.
ראשית, אפתח ב:
ה-י-ה (לי) פ-ס-ט-י-ב-ל מ-ד-ה-י-ם!-!-! הייתה תכנית מעניינת ומגוונת, מבצעים מעולים (חוץ מבקונצרט היחיד בו שלי נכחה..האממ.. בכל מקרה, היה כיף לראות אותך!
) האנשים שאני הכי אוהבת בעולם ו.. מדבר! איזה כיף! ולערב המדובר: הערב נפתח ביצירה מצויינת של פאול בן-חיים, להרכב של כלי קשת, שתי מנדולינות (שאול בוסתן ואבי אביטל (?)), גיטרה (חנן פיינשטיין) וצ´מבלו (אסנת נצר, כן, זאת מהשירים.. ומי ששמעתי ממנה לראשונה על תופס עוגב) (רוב הפעמים שבן-חיים כתב לצ´מבלו הוא התכוון לכתוב לעוד, אך לא היה לו..). היצירה נתגלתה ע"י מיכאל וולפה במחסן בירושלים (מאחרוי "בית המוסיקה"), כשהיא רטובה ובמצב קריטי.. הלה ערך אותה ואמש הייתה הבכורה. (יש ליצירה עוד "גרסה" לשלישייה של צ´מבלו, גיטרה ומנדולינה.) אם אני זוכרת נכון היא נכתבה ב-69´. עוד דבר שכדאי לספר: אחרי גילוי היצירה לפני שנתיים בערך החל גל אדיר של מלחינים שכתבו להרכב הזה. (השלישייה)) [שלי, תנמיכי את הדופק.. ] אחריה, ניגנו את הפתיחה ל"אנוש", של מתי, שתהפוך להיות פתיחה למחזמר, לו איה לביא, שותפתו של מתי בהפקת "עמי ותמי" (טקסט+כוריאוגרפיה) תכתוב טקסט. (כן, הם הפיקו מחזמר בעודם בתיכון!! בי"ס שבת לכמה זמן ופינה מקום לענקים האלו.) מדהים בכל קנה מידה! 20 דקות של משחקים ריתמיים (לצערי, הביטוי העברי, קצב, לא שגור במשמעותו הנכונה) תזמור הכי צבעוני ויצירתי שיש והרבה הרבה מתי! מה שאותי הכי מרשים זה השפה המיוחדת שכבר יש לו, שחיה ונושמת ומתקשרת והאנושיות, שלא מובנת מאליה בכלל! לדעתי, אם זה היה מחזמר, יהיה צריך לקצר קצת את הפתיחה, ולחדד את הנושאים. אבל למה להתעסק בקטנות? (..כשאפשר להתעסק בקטנטנות..
) אחרי אינספור צעקות של בראבו (ספרתי חמש של מיכאל שישב מאחוריי..), ניגנו את הקונצ´רטו לפסנתר של עומר וולבר: יצירה חד-פרקית ותלת-חלקית (ודו-שיעמומית). למרות שאני מאד מעריכה את ההישג- הכשרון בכל החלקים הטכניים של יצירה, אין ביצירה הזו (ויכול להיות ששמיעה שנייה תאיר את עיניי. נראה לי שלא.) שומדבר מלבד הרבה שואו-אוף. היא נפתחת בחלק מעט מיסתורי, נחמד, שאחריו בא חלק רומנטי, ממש לא ברור לי מאיפה. זה העלה בי גיחוך, למרות שאני שונאת לגחך! פה גם יש להוסיף: אין לי שומדבר נגד כתיבה רומנטית או פוסט-רומנטית. יש לי הרבה נגד יצירות בהן זה לא קשור לכלום. אחרי שמאלץ קלאסי בא פרוקופייב מתכתי ושוב: בום בום בום! אין יותר מדי הבדל בין טראנס לבין מה שנשמע שם, מלבד השימוש בכלים אקוסטיים. זה המקום לומר: כל הכבוד לפסנתרן, דן זוילי, שעמד שמירוץ האצבעות המטורף וחסר הטעם. בסוף היצירה כל המשפוחה והחברות של עומר קמו ועשו שוב: הרבה מהומה
עלודבר! [מצטערת על הכתיבה הגסנטימנטלית, אין לי זמן להיות יותר מדי קונסטרוקטיבית.] לאחר הפסקה ניגנו את הקוצ´רטו הראשון לפסנתר של שופן, בי מינור. נמרוד דוד פפר ניגן. נהדר! חברימשלי, לצערי אבלה פה פחות. הפורום הזה הוא אוצר גדול, אבל לא כשהוא בא על חשבון לעשות.. הלל! על תלך! זהו!
