חוסר שוויון ומציאות של נתונים
חוסר שוויון בהתייחסות אינו מפריע כלל, כאשר יש חוסר שוויון במציאות ובנתונים. אין סבירות שסדרן סחורה בסופר או פועל בביח"ר יתמרמרו על חוסר השוויון בגובה משכורתם יחסית לזו של שופט עליון או רופא בכיר. הנתונים הם שקובעים את חוסר השוויון, וחוסר השוויון הוא בעצם הדבר הנכון. גם אצל החילוניים וגם אצל החרדים הנשים אינן דומות לגברים ואינן שוות להם. כך שהניסיון לעשות שוויון ללא התייחסות לנתונים תמוה מאוד. הערך של "חרדה משוביניזם" צריך להיבחן לפני שמקדשים אותו. כשבחנתי אותו (ברמה חברתית כוללת), גיליתי מאחוריו בעיקר פופוליזם שחוק, ולא משהו שצריך להתחשב בו יותר מידי. לדוגמא - שוביניזם הוא דבר רצוי מאוד, כאשר נכנס מקק לבית, או כאשר יש לבנות סוכה או לעשות איזה שיפוץ שדורש כוח פיזי וכל דינמיקה רגשית שמצויה יותר באישיותם של גברים, בדרך הטבע. בדרך הטבע, מלמדת אותנו ההשקפה היהודית (והדברים ידועים למתבונן), בנויים הגברים והנשים שונה בטבעם ובאישיותם. כמובן שכל אדם בנוי שונה מזולתו, ויש נשים שטבעם גברי ויש גברים שטבעם נשי, אבל יש איזה סדר מסוים של טבעים נשיים וגבריים. הטבעים הנשיים מיועדים לתפקידיהם הביולוגיים והרוחניים של הנשים, וכך גם להיפך. מי שיתעלם מתפקידים אלה ומהבדלי הטבעים הממוצעים - אין לי הרבה שיחה משותפת איתו. האשה מופקדת על חינוך הילדים ברמה המעשית. לכן היא בדרך הטבע נוטה לריבוי שיחה, משום שכחלק מתפקידה היא צריכה לרצות את הקטנים בדיבור מרובה. הגבר מופקד על הרקע הרוחני בחינוך, ולכן הקשר בין הילדים לבין האם והאב הוא סוג שונה של קשר. כחלק מתפקידה האינטנסיבי בחינוך הילדים, האשה מצויה יותר בביתה, ויש לה משיכה יותר לניהול הבית. לגבר - בדרך הטבע - יש פחות משיכה לעניינים אלה, ומצוי מאוד שכאשר הוא מנקה, זה אף פעם לא בפינות... לאשה יש נטייה להתמקד בפרטים, ולכן היא מגיעה לפינות, וכן למקומות נסתרים בפינות נפשם של הילדים. מה שקוראים היום "אינטליגנציה רגשית". נפשן של הנשים רכה יותר, משום שהיא עשויה להכיל נפשות רכות. נפשם של הגברים נוקשה יותר, משום שהיא עשויה להתמודד עם מלחמות ואלימות. ההיגיון המעודד פנייה ציבורית של נשים לחילות הלחימה ולמקצועות ניהול לוחצים מעולם לא היה ברור לי. בוודאי שמצוי שיש נשים שאין להן רגישות מספקת, ויש גברים שמארגנים מצוין הן את נושאי הבית והן את הפרטים הקטנים. אבל מדברים על הטבע ועל הכלל. כך שברור שבאופן פרטני, אשה הנמשכת לניהול או ללחימה - שתעשה זאת ולא תתנגד לטבעה. אבל עידוד ציבורי, חינוך ציבור הנשים לעוות את טבען ומלחמות משפטיות על הנושא? זה לא חרדה משוביניזם, אלא משהו אחר לחלוטין. אין איסור שאנשים יילכו עפ"י טבעם. ואם גבר מסוים נמשך לעבודות הבית, ואשה מסוימת סולדת מהם - אין שום מניעה שהם ינהגו כטבעם. ומסתדרים בהתאם לנתונים ולתנאים. לא הופכים את זה לאיזו אידיאולוגיה וסיבות לריב, כדי להתגרש יותר מהר... כעת, לגבי הכותל - גם כאן צריך להיות מציאותיים, לפני שמחפשים אפליות בין נשים לגברים. התפילה במניין היא חובת הגבר 3 פעמים ביום, והאשה יכולה להתפלל, ויכולה גם לא. אם יש בערך 50% גברים ו-50% נשים בעם היהודי, וכל הגברים מתפללים 3 פעמים ביום וכל הנשים מתפללות פעם אחת ביום (תביאו בחשבון את אלו שמתפללות פעמיים, ובמקביל את אלו שכלל לא מתפללות במניין) - היחס של 30% ל-70% בשטח הגיוני ומובן. כיוון שאי אפשר להזיז את המחיצה כל דקה וחצי, ואפילו לא כל יום יומיים - יהיו הרבה מצבים שבהם יהיה עומס של נשים ודלילות קשה בשטח הגברים. אבל במצבים שבהם הגברים מתרכזים לתפילה המונית במניין - העומס במחלקת הגברים יהיה הרבה יותר מבלתי אפשרי, אם יחלקו את השטח בצורה לא הגיונית. כלומר דווקא ברגעים הקובעים ביותר בגורלו של העם (וגם אם הם יחסית מעטים) - יהיה לעם ישראל בלתי אפשרי להתפלל בצוותא בכותל, במקום הקדוש ביותר... האם זה יותר הגיוני?
