למה?
כי זה תמיד קורה לאנשים הלא נכונים. לאנשים הכי לא נכונים שיש. ואת בנאדם כל כך מקסים. באמת. וגם אני לא מבינה למה. למה את צריכה לסבול ככה מהחיים. למה החיים לא יכולים להחזיר לך על כל מה שאת עושה ונותנת בהם. למה את צריכה רק לתת ולא לקבל. לעשות אנשים אחרים מאושרים ולא לזכות להיות מאושרת בעצמך. להרגיש שאת יכולה לתת לאנשים אבל כשאנשים מנסים לתת לך הם לא יכולים להבין עד הסוף. לתת באמת. למה יש כזה חוסר צדק. ואין לי תשובה. אבל אני יכולה להגיד לך שזה לא מגיע לך. מה שזה לא יהיה. מגיע לך הרבה יותר מהחיים האלו. ואני מאמינה שיום אחד גם תקבלי. שיום אחד תקומי בבוקר ולא תביני איך הרגשת ככה. איך יכולת להרגיש כל כך למטה כאילו שכבר אין סיכוי ואין תקווה לכלום, כשבעצם יכול להיות לפעמים כל כך טוב. ובאמת יכול להיות. ותזכרי תמיד שזה יעבור. שאת יכולה. שאת מסוגלת. הרי היית שם כל כך הרבה פעמים (למטה אני מתכוונת) והצלחת להחזיק את עצמך. והצלחת לעלות. והצלחת לעשות כל כך הרבה דברים ולהיות חזקה. בכל מקרה, אני איתך. תמיד. מקווה בשבילך שיסתדר... ושולחת לך רק אושר וטוב ושמחה וכיף. שכל כך מגיעים לך.