אף אחד בטיפולים הוא לא אותו אדם
וזה לפעמים כל כך חריף שאי אפשר לחיות עם זה, אבל חייבים. אם היית זוחלת מתחתיה שומדבר טוב לא היה יוצא מזה, רוצה לזחול סתם כך? אולי זה יעזור יותר (מי יודע, שיטה חדשה להשרשת עוברים..) תחזיקי מעמד, כי זה כל מה שנותר לעשות.
אף אחד בטיפולים הוא לא אותו אדם
מרגישה שאני מתקרבת לנקודת השבירה. כל כך השתניתי- ולא לטובה- בחדשים האחרונים. הייתי היום בבי"ח לקבלת פרוטוקול. על ספסל ההמתנה פגשתי את מ (שעברה שאיבה ביום בו עברתי החזרה)- בהריון (לא שאלתי כמה), עוד מישהי שגם היא נשאבה באותו יום- ואף היא בהריון, ואת ת- שעברה החזרה לפני וגילתה באולטראסאונד שיש לה שלישיה. חוץ מאתנו היתה עוד מישהי באותו יום- ואנחנו לא יודעים מה עלה בגורלה. לסיכום באותו יום היו 5 נשים. מהן 3 בהריון. ולפחות 5 עוברים. ואני לא ביניהן. פעם ראשונה בחיים שקינאתי. וכועסת על עצמי, גם בשל הקנאה המיותרת הזו. גם הזברת עם השלישיה לא מבסוטה, ואני מבינה אותה. רבאק- אי אפשר היה לחלק לה 2 ולי אחד? ככה כולם היו מרוצים. וכל הזמן אני על סף הבכי. כל הזמן קורים לי דברים לא טובים (הרבה מהם זה שטויות קטנות ומעצבנות כמו בעיות עם ההסקה, אבל קורים לי כל כך הרבה כאלה לאחרונה). מרגישה שאני רק סופגת וסופגת מכות ועוד מכות ושואלת את עצמי איפה יגמר כח הסבל שלי. מה עוד צריך לקרות. קיבלתי פרוטוקול חדש. שונה לגמרי. במקום להתעודד התחלתי להחרד (מפחדת מתופעות לוואי- עם הפרוטוקול הקודם הסתדרתי). ועוד משהו- אולי אפתח עליו שרשור מתישהו: ביום ההחזרה, היתה מישהי בהריון IVF מתקדם, שליוותה חברה שבאה להחזרה. ההריונית הציעה שהמוחזרות יעברו מתחתיה, בשביל המזל. זה נודע לי רק היום, מפי ההריונית עם השלישיה. היא אמרה שבגלל שסיפרתי מה המקצוע שלי הן פחדו לספר לי. זה נשמע מפגר לגמרי מצד אחד. מצד שני, כשהיא סיפרה לי, התבעסתי. פתאום התחלתי גם לגלוש לאמונות תפלות. למה מה כבר היה קורה אם גם אני הייתי זוחלת מתחתיה??? לסיכום: דארא בטיפולים היא לא אותה דארא. היא יותר דכאונית, יותר מחורפנת ומפגרת, וגם מגלה בתוכה תכונות שלא חשבה שיהיו לה.
