[סלינוש]

../images/Emo7.gif

 

[PhEoNiX FiRe]

../images/Emo24.gif../images/Emo35.gif../images/Emo140.gif

I know the feeling

 

[PhEoNiX FiRe]

../images/Emo24.gif../images/Emo35.gif../images/Emo140.gif

I know the feeling

 

[PhEoNiX FiRe]

משהו בשבילך

כאן (תדליקי רמקולים)

 

[ברבורה לבנה]

../images/Emo24.gif הייתי רוצה גם אייקון ...

של חיבוק ללא חיוכים... חיבוק של לב ... חיבוק של יד מוחה דמעה... חיבוק של ...יחד... כי היחד הוא הדבר שאין לו תחליף, הייתי רוצה גם חיבוק של כתף, וסתם יד מושטת... והעיקר, לא לפחד כלל.

 

[סלינוש]

אני מרגישה ../images/Emo122.gif בפנים..

הגעתי למינוס חמישים ק"ג ממשקל השיא שלי. זו ירידה יפה בעשרה חודשים. אז למה כל כך רע לי עם הגוף שלי? ולמה דווקא עכשיו? אני לא עובדת את הצעדים ואת התוכנית הרוחנית. כנראה בגלל זה למה. מאז שנכנסתי לתוכנית ועד עכשיו, כנראה הייתי ב"האי" הזה של ההתחלה, והוא כבר לא איתי. אני כבר לא מרגישה מאושרת. כבר לא מספקת אותי העובדה שאני יורדת במשקל. אני חיה עם כמיהות לאוכל, אני חיה עם תיעוב לגוף שלי, אני חיה עם פחדים וחרדות, אני חיה עם המון רגשות אשמה על המון דברים. אני מבולבלת נורא. ואני כועסת על עצמי בגלל שאני לא מבינה מה אני רוצה. אני יודעת שאני מוכרחה לעבוד את הצעדים של התוכנית כדי להתחיל להיות שפויה, אבל אני יודעת את זה כבר המון זמן ולא פועלת בנידון. לא פועלת מתוך פחד. אז אני בתוכנית אוכל, נמנעת מחומרים מסוימים, ואני יורדת במשקל. אבל כמה זמן זה עוד יחזיק מעמד...? כי נכון לעכשיו אני מלאה בכמיהות לאוכל, ומחזיקה את עצמי בכוח שאני לא יודעת מאיפה יש לי אותו. אולי מזלי שאני כזו פחדנית כי הפחד מכאב הנפש שאני אגרום לעצמי אם אני יאכל חומרים שמבחינתי אסורים לי כל כך חזק אצלי שנכון לעכשיו אני מעדיפה להתמודד עם הכמיהות. אבל כמו שאמרתי, אני הולכת על קרח דק, ואני לא יודעת מתי הכל יקרוס. ולמה הדמוי הגופני שלי כל כך ירוד? זה חסר הגיון. ירדתי במשקל, אני נראת הרבה הרבה יותר טוב ממה שנראתי לפני 10 חודשים. 50 ק"ג זה משמעותי. אבל אני מרגישה כמו מפלצת. אני מתהלכת ברחוב בהרגשה שאני מפלצת. שאני איזה עיוות. אני לא מאמינה שאני אומרת את זה כאן. זה כל כך מפחיד לדבר על זה. כאילו אני מגלה איזה סוד נורא... תודה על ההקשבה.

 

[ברבורה לבנה]

../images/Emo140.gif ולי את דווקא ../images/Emo68.gif נראית כך

הרגשה פנימית היא לעתים אוייב גדול מאוד...היא לעתים מטעה ומטעטעת. קחי תמונה שלך, שימי מולך - תמונה עכשווית... האם את מסוגלת להסתכל עליה בעיניים אובייקטיביות? האם את עיוות? רוצה שאראה לך תמונות של אנשים מעוותים? כמיהה לאוכל יכולה להיות כואבת פיסית ממש (לא בכדי תינוקות בוכים כשהם רעבים).. השאלה היא למה הכמיהה הזו? איך אוכל לעזור לך לחזור אל השלב הגבוה יותר - הרוחניות? הראש? ומעלה מזה? הרי את יודעת שאת יכולה, גם אנחנו יודעים שעשית צעדים ענקיים קדימה... לא נורא לעצור ולנוח לפעמים. ממש לא. נהפוך הוא, העבודה הזו על עצמנו דורשת כוחות נפש ואנרגיות עצומות. עצרי קמת לנוח ולשאוב כוחות. אין זו נסיגה - זו פשוט מנוחה קלה. וזה מותר וזה רצוי. בעיקר כשאת יודעת שאת מסוגלת. יותר מכך - אנחנו יודעים.

ואני שרה לך ניצחון