../images/Emo7.gif
"כל יום זה 24 שעות, כל שעה זה 60 דקות, וכל דקה זה 60 שניות וזה קשה כמו נצח. הם לא יודעים מה מחכה להם. אלה ימים קשים של כאב, שכול וצער קשה. בכל יום אתה מביט בדלת, ואתה יודע שהבן לא יכנס דרכה". די, די, לא יכול יותר לקרוא על חיילים ואנשים מתים, לא על שחרור אסירים, לא יכול יותר לקרוא על פוליטיקאים ששולחים לך המון מכתבים יפים מודפסים הביתה שהמזכירה שלהם כתבה אבל הם בכלל לא ראו, לא יכול לקרוא מילים מנחמות ודמעות תנין של אנשים שמחר ימשיכו עם החיים שלהם כאילו כלום כי רק המשפחה לא תמשיך עם החיים שלה, אבל המשפחה תשאר עוד מעט לבד! לגמרי לבד! אני לא יכול לקרוא את זה יותר, זה הורג אותי, זה רודף אותי, אין לי כח. אני עוצם עיניים ורואה את היום הנוראי הזה בחלומות! אני רואה את אמא שלו ורואה את אמא שלי רצה מבית חולים אחד לשני סתם, סתם ככה בלי סיבה, למה למה למה???
"כל יום זה 24 שעות, כל שעה זה 60 דקות, וכל דקה זה 60 שניות וזה קשה כמו נצח. הם לא יודעים מה מחכה להם. אלה ימים קשים של כאב, שכול וצער קשה. בכל יום אתה מביט בדלת, ואתה יודע שהבן לא יכנס דרכה". די, די, לא יכול יותר לקרוא על חיילים ואנשים מתים, לא על שחרור אסירים, לא יכול יותר לקרוא על פוליטיקאים ששולחים לך המון מכתבים יפים מודפסים הביתה שהמזכירה שלהם כתבה אבל הם בכלל לא ראו, לא יכול לקרוא מילים מנחמות ודמעות תנין של אנשים שמחר ימשיכו עם החיים שלהם כאילו כלום כי רק המשפחה לא תמשיך עם החיים שלה, אבל המשפחה תשאר עוד מעט לבד! לגמרי לבד! אני לא יכול לקרוא את זה יותר, זה הורג אותי, זה רודף אותי, אין לי כח. אני עוצם עיניים ורואה את היום הנוראי הזה בחלומות! אני רואה את אמא שלו ורואה את אמא שלי רצה מבית חולים אחד לשני סתם, סתם ככה בלי סיבה, למה למה למה???