זהבה היקרה
זהבה היקרה. אני מבין אותך ואת המקום בו את נמצאת מתוך עולמי שלי. אכן זה לא פשוט כלל להמצא במקומות אלו, מה גם שרוב העצות שניתנות על ידי אנשים אחרים בדרך כלל לא מועילות להתמודדות שלנו עצמנו עם מצבנו. אחד הדברים שלמדתי בדרך הקשה עליי לציין הוא שכל דבר אשר קורה לנו כואב ככל שהיה, הוא לטובתנו העליונה, אפילו שאין אנו מבינים ורואים זאת מתוך התהום בה אנו נמצאים. מתוך הבנה זאת אני באופן אישי מנסה ככל יכולתי "להאמין" או יותר נכון לדעת שאני אצא מחוזק, בוגר, אדם יותר שלם מתוך המצב בו אני נמצא. נכון זה כואב, הטעם לחיים מתקהה, אך כל דבר וכל מצב יש להם סוף. ובפרספקטיבה לאחור אנו יכולים לראות ולהבחין שכל אשר קרה לנו בחיים תרם לנו משהו עמוק מבפנים. לסיכום הצעתי לך היא לכאוב עד שייגמר, לאהוב ולתמוך בעצמך בתוך המקומות הללו, אין אף אחד שיכול לעשות זאת טוב יותר מאשר אנו עצמנו, עם כל הקושי שבדבר, כי זה נוגד את הרצון שלנו : הרס, בדידות ורחמים עצמיים. לכן הכנסתי את המילה "אמונה" מפני שאנו צריכים להתעלות על הרצון שלנו להעלם, ולבחור כנגד "ההיגיון" באהבה ותמיכה עצמית עד יעבור "זעם" ונצא מחוזקים ובוגרים יותר נפשית. אני מאחל לך את כל הטוב שבעולם, תההי חזקה, ותדעי שאת לא לבד.