../images/Emo7.gif../images/Emo6.gif../images/Emo2.gifרגשות בסיפורי התנ"ך
בהמשך להצעת העלאת דיונים לפורום ולדיון שפתח גושניק, ארצה להעלות את הנקודה הבאה: בסיפורי התנ"ך, לרוב, לא מופיעים רגשות. לפעמים הדבר ממש מתבקש ובכל זאת אנחנו לא מוציאים ביטוי לרגשות גיבורי הסיפור. מדוע, לדעתכם? לדוגמא, בסיפור העקדה. "וַיְהִי, אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וְהָאֱלֹהִים, נִסָּה אֶת-אַבְרָהָם; וַיֹּאמֶר אֵלָיו, אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי. ב וַיֹּאמֶר קַח-נָא אֶת-בִּנְךָ אֶת-יְחִידְךָ אֲשֶׁר-אָהַבְתָּ, אֶת-יִצְחָק, וְלֶךְ-לְךָ, אֶל-אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה; וְהַעֲלֵהוּ שָׁם, לְעֹלָה, עַל אַחַד הֶהָרִים, אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ. ג וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר, וַיַּחֲבֹשׁ אֶת-חֲמֹרוֹ, וַיִּקַּח אֶת-שְׁנֵי נְעָרָיו אִתּוֹ, וְאֵת יִצְחָק בְּנוֹ; וַיְבַקַּע, עֲצֵי עֹלָה, וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ, אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-אָמַר-לוֹ הָאֱלֹהִים. ד בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת-עֵינָיו וַיַּרְא אֶת-הַמָּקוֹם--מֵרָחֹק. ה וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל-נְעָרָיו, שְׁבוּ-לָכֶם פֹּה עִם-הַחֲמוֹר, וַאֲנִי וְהַנַּעַר, נֵלְכָה עַד-כֹּה; וְנִשְׁתַּחֲוֶה, וְנָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם. ו וַיִּקַּח אַבְרָהָם אֶת-עֲצֵי הָעֹלָה, וַיָּשֶׂם עַל-יִצְחָק בְּנוֹ, וַיִּקַּח בְּיָדוֹ, אֶת-הָאֵשׁ וְאֶת-הַמַּאֲכֶלֶת; וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם, יַחְדָּו. ז וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל-אַבְרָהָם אָבִיו, וַיֹּאמֶר אָבִי, וַיֹּאמֶר, הִנֶּנִּי בְנִי; וַיֹּאמֶר, הִנֵּה הָאֵשׁ וְהָעֵצִים, וְאַיֵּה הַשֶּׂה, לְעֹלָה. ח וַיֹּאמֶר, אַבְרָהָם, אֱלֹהִים יִרְאֶה-לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה, בְּנִי; וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם, יַחְדָּו. ט וַיָּבֹאוּ, אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר-לוֹ הָאֱלֹהִים, וַיִּבֶן שָׁם אַבְרָהָם אֶת-הַמִּזְבֵּחַ, וַיַּעֲרֹךְ אֶת-הָעֵצִים; וַיַּעֲקֹד, אֶת-יִצְחָק בְּנוֹ, וַיָּשֶׂם אֹתוֹ עַל-הַמִּזְבֵּחַ, מִמַּעַל לָעֵצִים. י וַיִּשְׁלַח אַבְרָהָם אֶת-יָדוֹ, וַיִּקַּח אֶת-הַמַּאֲכֶלֶת, לִשְׁחֹט, אֶת-בְּנוֹ. יא וַיִּקְרָא אֵלָיו מַלְאַךְ.." הסיפור המתאור חייב היה לגרום לרגשות חזקים וסוערים הן לאברהם אבינו והן ליצחק, ובכל זאת אין רמז לרגשותיהם. ניתן לדקלם את הסיפור הזה כאילו מדובר בסיפור סתמי על ילד שקם בבוקר והולך לבית-הספר.(הנקודה היחידה בסיפור העקדה שאולי בכ"ז ניתן לומר שמעוררת קצת את הרגש זה "ויאמר יצחק אל אברהם אביו ויאמר אבי, ויאמר הנני בני" למה? האם התנ"ך נכתב כדי לספר לנו בצורה יבשה מה ארע? האם הוא לא הגיע ללמד אותנו איך לנהוג: מה בסדר לחשוב, מה לא, איך לקבל דברים מסויימים וכו'? למה להראות לקורא את אברהם כחסר רגשות וקריר? מנגד לזה, בסיפור מנויו של משה למנהיג ישראל ה' אומר על אהרון "ושמח בליבו". האם התורה הקדישה מחשבה כשלא שילבה את נושא הרגשות בסיפור העקדה ובסיפורים אחרים? האם הקדישה מחשבה כשנהגה הפוך, בסיפור משה ואהרון?
בהמשך להצעת העלאת דיונים לפורום ולדיון שפתח גושניק, ארצה להעלות את הנקודה הבאה: בסיפורי התנ"ך, לרוב, לא מופיעים רגשות. לפעמים הדבר ממש מתבקש ובכל זאת אנחנו לא מוציאים ביטוי לרגשות גיבורי הסיפור. מדוע, לדעתכם? לדוגמא, בסיפור העקדה. "וַיְהִי, אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וְהָאֱלֹהִים, נִסָּה אֶת-אַבְרָהָם; וַיֹּאמֶר אֵלָיו, אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי. ב וַיֹּאמֶר קַח-נָא אֶת-בִּנְךָ אֶת-יְחִידְךָ אֲשֶׁר-אָהַבְתָּ, אֶת-יִצְחָק, וְלֶךְ-לְךָ, אֶל-אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה; וְהַעֲלֵהוּ שָׁם, לְעֹלָה, עַל אַחַד הֶהָרִים, אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ. ג וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר, וַיַּחֲבֹשׁ אֶת-חֲמֹרוֹ, וַיִּקַּח אֶת-שְׁנֵי נְעָרָיו אִתּוֹ, וְאֵת יִצְחָק בְּנוֹ; וַיְבַקַּע, עֲצֵי עֹלָה, וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ, אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-אָמַר-לוֹ הָאֱלֹהִים. ד בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת-עֵינָיו וַיַּרְא אֶת-הַמָּקוֹם--מֵרָחֹק. ה וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל-נְעָרָיו, שְׁבוּ-לָכֶם פֹּה עִם-הַחֲמוֹר, וַאֲנִי וְהַנַּעַר, נֵלְכָה עַד-כֹּה; וְנִשְׁתַּחֲוֶה, וְנָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם. ו וַיִּקַּח אַבְרָהָם אֶת-עֲצֵי הָעֹלָה, וַיָּשֶׂם עַל-יִצְחָק בְּנוֹ, וַיִּקַּח בְּיָדוֹ, אֶת-הָאֵשׁ וְאֶת-הַמַּאֲכֶלֶת; וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם, יַחְדָּו. ז וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל-אַבְרָהָם אָבִיו, וַיֹּאמֶר אָבִי, וַיֹּאמֶר, הִנֶּנִּי בְנִי; וַיֹּאמֶר, הִנֵּה הָאֵשׁ וְהָעֵצִים, וְאַיֵּה הַשֶּׂה, לְעֹלָה. ח וַיֹּאמֶר, אַבְרָהָם, אֱלֹהִים יִרְאֶה-לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה, בְּנִי; וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם, יַחְדָּו. ט וַיָּבֹאוּ, אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר-לוֹ הָאֱלֹהִים, וַיִּבֶן שָׁם אַבְרָהָם אֶת-הַמִּזְבֵּחַ, וַיַּעֲרֹךְ אֶת-הָעֵצִים; וַיַּעֲקֹד, אֶת-יִצְחָק בְּנוֹ, וַיָּשֶׂם אֹתוֹ עַל-הַמִּזְבֵּחַ, מִמַּעַל לָעֵצִים. י וַיִּשְׁלַח אַבְרָהָם אֶת-יָדוֹ, וַיִּקַּח אֶת-הַמַּאֲכֶלֶת, לִשְׁחֹט, אֶת-בְּנוֹ. יא וַיִּקְרָא אֵלָיו מַלְאַךְ.." הסיפור המתאור חייב היה לגרום לרגשות חזקים וסוערים הן לאברהם אבינו והן ליצחק, ובכל זאת אין רמז לרגשותיהם. ניתן לדקלם את הסיפור הזה כאילו מדובר בסיפור סתמי על ילד שקם בבוקר והולך לבית-הספר.(הנקודה היחידה בסיפור העקדה שאולי בכ"ז ניתן לומר שמעוררת קצת את הרגש זה "ויאמר יצחק אל אברהם אביו ויאמר אבי, ויאמר הנני בני" למה? האם התנ"ך נכתב כדי לספר לנו בצורה יבשה מה ארע? האם הוא לא הגיע ללמד אותנו איך לנהוג: מה בסדר לחשוב, מה לא, איך לקבל דברים מסויימים וכו'? למה להראות לקורא את אברהם כחסר רגשות וקריר? מנגד לזה, בסיפור מנויו של משה למנהיג ישראל ה' אומר על אהרון "ושמח בליבו". האם התורה הקדישה מחשבה כשלא שילבה את נושא הרגשות בסיפור העקדה ובסיפורים אחרים? האם הקדישה מחשבה כשנהגה הפוך, בסיפור משה ואהרון?