../images/Emo7.gif../images/Emo10.gif
מזל החמוסה שלי מתה
קמתי הבוקר ומצאתי אותה ליד המיטה שלי ללא רוח חיים, הניתוח נפתח לה. כל כך אהבתי אותה, כזאת מתוקה ויפה, לפעמים היתה הולכת אחריי או אחרי הבת שלי לאן שהלכנו בבית. הבת שלי כל כך אהבה אותה, ובשבילה הבאתי את החמוסה והשקעתי בה. ראיתי כמה שזה עושה לה טוב, הייתה משחקת איתה, מלטפת אותה, אחרי הניתוח דאגה לתת לה לשתות עם מזרק קטן ולהאכיל אותה מהיד. וזה עשה לבת שלי טוב, מזל היתה בעצם בעל חיים טיפולי לבת שלי, הנסיכה שלי היתה מדברת איתה, מצחיקה אותה (עד כמה שאפשר להצחיק חמוסים) מספרת לה כל מיני דברים,מעין חברה סודית כזאת. ועכשיו לא יהיה לה את זה. והערב כשהיא תחזור מאבא שלה, היא תצטרך להתמודד עם הידיעה שאין יותר מזל,וכנראה שגם לא תהיה אחרת בתקופה הקרובה. אוףףףףף מסתבר שגם לחמוסים אפשר להיקשר, ממש כמו לכלב או חתול לחלק מכם בטח ההודעה הזאת תצחיק אותם, אבל זה ממש לא מצחיק אין כמו לגדול עם בעלי חיים, במיוחד כילדים
מזל החמוסה שלי מתה