ואני זוכרת...
ממש כשהגעתי לעזריאלי - קניתי את הטלכרד הראשון בחיים שלי כדי להתקשר לעדי (אין לי שיחות יוצאות), והסתומה שכחה את הפלאפון בבית!
.
הלכנו לסביבת הבורגראנץ´ מנסים לאתר מישהו, ופתאום נעצרתי. האמת היא שלא הבחנתי בשלט שהיה על ענת, אלא פשוט ידעתי שאני צריכה לחפש מישהי קטנטונת, שחומה עם משקפיים (כמו שהיא ציירה את עצמה בדוליז). ואז נעצרתי, כשראיתי מישהי כזאת. אחר כך ראיתי שהיא שמה לב לשלט שלי. אחר כך הבנתי שאלה ענת ושירה.
זה היה מצחיק. הן רק יצאו מהשירותים!
עדי מנסה לצלם אותנו ולא מצליחה. ושוב -
לירי קופצת עלינו ולא מסכימה להגיד מי היא. יופי מוכשרת.
אני ולירי הולכות לשירותים באמצע האוכל..
כולנו זרוקות באמצע הקניון ומרוחות על הרצפה בזוויות שונות, עד שהמעצבנת ההיא גירשה אותנו.
האיש ההוא שמנסה לצלם אותנו עם המצלמה המוזרה של לירי, והצעקה שלי: "זה בכוונה!!"
צ´ולי מדריכת הצופים העתידית שלנו. קרעה אותי מצחוק בכל הזמדנות.
אה, ואני גם זוכרת ששאלתי אותה אם היא באמת מרוקאית
מיץ אבטיח (שהיה טעים, נהה!)
השמש שניסינו להצטלם בה במשך שנה.
אנחנו והמשולשים בגג של עזריאלי.
הנסיעה עם שרון ברכבת (וזה היה כיף, תודי!) זייהו. נראה לי שאני הולכת לעשות שרשור מפגש ממש ממש ארוך... לשרשר את כל ההודעות שקשורות.
