../images/Emo7.gif../images/Emo10.gif קרה לכם....
שהרגשתם דפוק, שפישלתם, ושאתם הרסתם לעצמכם.... זה קרה לי היום- ואני חיבת להוציא את זה ולספר אפילו שזה נשמע סופר אבלה. תקציר:- (התקציר חשוב בשביל להבין את עומק הבעיה
) שבוע של הזרקות מטרודין עם כאבי ראש איומים, בחילות(אם לא הייתי באמצע טיפול הייתי נשבעת שאני בהריון), ומצב רוח מזופת. יום ראשון ושני של זריקות-לא כאב. אח"כ האחות הזריקה- וכל פעם הייתי בטוחה שהיא קורעת לי את הישבן. יום שלישי- ב"ה זקיק יפה ורירית שסוף סוף גדלה לעובי מקסים. הרופא נותן הוראות: יום שלישי בלילה- כוריגון יום רביעי ב- 5:00 לפנות בוקר- באנג באנג. יום רביעי ב- 8:00 בבוקר- בדיקת PCT. וביום חמישי בלילה עוד פעם לקיים יחסים. אז כמובן ביום שלישי בלילה לא ישנו הרבה. (לא יותר מ3-4 שעות). ברביעי בבוקר רצים למרפאה. עושים בדיקה. משם לעבודה. חוזרים מהעבודה מתים מעייפות. נזכרים שיש היום מסיבה בבית. מתארגנים/מבשלים/מכינים. ב- 02:00 האורחים סוף סוף הולכים. אנחנו מתים מעיפות - הולכים לישון. יום חמישי בבוקר קמים מוקדם (לחץ בעבודה). יום לחוץ במיוחד ומעייף. יום חמישי חוזרים הביתה הפעם כבר ממש מתמוטטים. הראש כואב. רוצים רק רק לישון. ואז נזכרים-
- איזה כיף היום הפרופ' הדגול החליט בשבילכם מה לעשות במיטה. מתחיל הסיפור- מחליטים שאין ברירה. מביאים למיטה משחק ששנינו אוהבים- כדי להתרען. תוצאות המשחק החיוביות לטובת הבעלול מראות על מצב הערנות שלי הקרוב ל-0. מחליטים שזה לא תכל'ס. מפסיקים לשחק ואז- אני: בעלולי, אתה רואה אותם? בעל(מנסה לשתף פעולה עם האישה המוזרה): מי זה אותם? אני: את שבעים האנשים. בעל: לא איפה הם? (הבעל מנענע אותי כמו רוח) אני: אמרתי משהו? כן-כנראה דיברתי מתוך שינה - זה קורה לי הרבה- במיוחד כשאני ישנה
. רגש הבהלה גובר, אסור להרדם. אני מנסה להתכחש לעצמי - מי אמר שאסור לישון? ומזה בכלל פרופ' לאופר? אני לא מכירה אותו? הוא לא יגיד לי מה לעשות במיטה? הרגש גובר על העיפות, מבט לכיוון הבעל- עניים עצומות. בעלולי- חיבים לקום אני מנענת. עד שהוא שואל למה -אני בנתיים נרדמת. בקיצור מחליטים שזה לא תכל'ס. הוא מציע לשים שעון מעורר לעוד שעתיים ואז נקום, נתרחץ, נתרענן. נו שוי'ן - אמר שאפשר לישון אני לא מערערת. מכוונים שעון--- נרדמת כעבור שניה ורבע תוך כדי הרהור שאף פעם לא ידעתי שאני כל כך אוהבת לישון. היה יופי של לילה- אף אחד לא הפריע. שום תינוק לא בכה. נראה לי שהשעון צלצל אבל הפסקתי אותו מיד. הוא ממש הפריע לישון. יום שישי בבוקר- אני קופצת מהמיטה בבהלה, תופסת את הראש. אוי וי ווי. הבעלול גם הוא קופץ.--- פ ס פ ס נ ו. הבעל חיב לעוף מהבית - הוא כבר מאחר. אני מתחילה את מאגר ה
שלי. הוא מנסה להרגיע ולא כל כך מצליח. אז זהו- כל המטרודין- הלך לפח
סתם כאב ראש
סתם בחילות
סתם הרגשתי רע
הלך עוד חודש
והכל בשביל חצי שעה שהיינו עייפים
לא מאמינה שעשינו את זה לעצמינו, אני במיטה - לא רוצה לקום. אוף אוף אוף. זהו- בסוף החלטתי לקום, ולכתוב לכם אולי זה ירגיע אותי. הרגיע? אולי קצת. תודה שהייתם איתי, הולכת להכין את הבית לשבת. א ו ף א ו ף
שהרגשתם דפוק, שפישלתם, ושאתם הרסתם לעצמכם.... זה קרה לי היום- ואני חיבת להוציא את זה ולספר אפילו שזה נשמע סופר אבלה. תקציר:- (התקציר חשוב בשביל להבין את עומק הבעיה
