... שכחתם אותי?

[ברבורה לבנה]

../images/Emo7.gif... שכחתם אותי?

אולי כן, רק שאני, הריח הזה באוויר שמבשר את בואם של החגים, ההמולה הזו - תזזית של אנשים - השאלות, תנועות הגוף - "אז איפוא אתם בחגים..." ןהגרוע מכל... הטלפונים...אלה שמגיעים ואלה שחייבים לצאת... כל אלה... הפכו לי כבר שנתיים - לתשוקה עצומה וגדולה ללכת לישון ולהתעורר אחרי.. אחרי החגים, אחרי השאלות, אחרי ההזמנות שלא תצאנה אל הפועל... החגים לי - הם עונש.. עונש על כי.. לעולם החגים לא יהיו מלווים עוד בברכתו, לעולם לא אראה את הטרחה שעל פניו לפני, את העונג של אחרי, לעולם חגים יתקשרו עם התמונות שצילמתי בערב פסח האחרון איתו.. כשבתוכי פנימה ידעתי.. כי - זה החג האחרון, הברכה האחרונה, החיוך האחרון, ידעתי, אל תשאלוני איך, אל תשאלוני מה? פשוט ידעתי, ועם הידיעה הזו...אט אט קרעתי מתוכי את "החגים" וכבר אין את "הקניות ל.." וכבר אין "הנקיון לפני.." כבר אין.. פשוט ..אין... כל שיש היא התשוקה - ליפול לשינה עמוקה ללא חלומות... ולהתעורר אחרי.. אל תחפשו אותי, אחזור (אולי) אחרי החגים ברבורה לבנה ופצועה ואם אהיה כאן עם תהומות של עצבות - קבלוני, אל תכעסו.

 

[magy]

אל תברחי לנו , ברבורה....

יש עוד אנשים במצבך......עם אותם פצעים.......ותהומות..... לא כועסים, אבל אל תברחי....... הרי רק פה מותר לנו להיות אנחנו, כמו שאנחנו, בלי העמדת פנים....מיותרת. אז כואב, ויכאב.......... אנחנו פה בשבילך.........להקל....טיפה......... ואם יכאב לאחר, את תעודדי........ אל תתני לי לחפש אותך, כי אני יודעת לאן את הולכת.......... ובכלל, את יכולה ליצור קשר ישיר, אם יבוא לך.......במייל או מסר..... או אפילו בטלפון..........ואת יודעת מה.........? אשים לך שיר........ישן.....שתמיד חדש...... שכתבתי לחברה....ואני יכולה להגיד אותו גם לעצמי...גם לך...... לכל אחד......... 6.95 אל תרשי לכל שרב... אל תרשי לכל שרב להסתנן בעד תריסייך אל תסכימי שכל רוח תשחק בשיערך... אל תתירי למטר להרטיב שמורות עינייך עימדי זקופה אל מול הזר המהתל בלבבך... אל תרשי לכל מילה לחלחל אל תוך קרבייך אל תתני רשות לאיש להתבשם בצערך... אל תשלימי ששקרים ילטפו כפות רגלייך אל תניחי לעבר להשתכן באלבומך...

PPPPP אני רואה לראות חיוך..........

 

[magy]

תיקונים: אני=איני רואה=רוצה

נו, התרגשתי....כשכתבתי לך......

 

[דניאלה1311]

מאגי מאגי ואיך עושים זאת??? והנה נתתי לזר להתל בליבי וכל מילה שלו חלחלה לקרבי, וצערי עמוק מנשוא והכאב נוראי, אז איך נמנעים? היש לך תשובה?

 

[magy]

אם היתה לי תשובה , אז הייתי חוזר

אמר מתי כספי בשירו "חוזרת בתשובה..." לי, יש תשובה? למישהו בעולם יש תשובה????????? למה יש כל כך הרבה פסיכיאטרים, פסיכולוגים, עובדים סוציאלים, סוציולוגים, יועצים, מגשרים, אנטרופולוגים? למה?????? כי יחסי אנוש הם הדבר המורכב ביותר....... וזוגיות........היא בראש הרשימה.......... מי לא הרשה לזר , אי פעם בחייו להתל בו???????? מי???????? מי חף מזה?????????? רק אלו שאינם מודים......חפים....... ואיך נמנעים מכאב? אני נוהגת לרדת איתו עד התהומות.......עד העומקים....... מגרדת את קרקעית הבאר.........עד שנשברות כל הציפורניים....... ואחר כך , לאט , לאט , לאט, מטפסת חזרה אל פי הבאר......... כדי לצנוח מחדש......... בדרך שותה קצת מים קרים....שייהיה לי כח לעלות........ מגדלת שוב ציפורניים כדי שיהיו לי כששוב אצנח לתחתית.....שאני כבר מכירה אותה בע"פ.......... אין מקום נמוך מזה....שם בלמטה........ וזו נחמה........כי משם , אפשר רק לעלות........... נחמת טיפשים, הא????????????? כל הסימפטיה שלי ...........בדרך אלייך...........

 

[magy]

העתקתי לך את השיר....(הדפסתי)

תראי אותו, כמה הוא כואב...........!!!!!!!!!!! היא חזרה בתשובה - רוטבליט /כספי אז נפלתי שדוד, בגרוני יבבה הם אמרו שגם היא , חזרה בתשובה צדיקים מלמדים, לה דיני יראים לא תשוב עוד לפקוד, את שדותי החוטאים עטופה כל כולה, מבלי סדק פעוט צחור שדיה כיסתה, במלבוש של צניעות קרסולה העדין, בפוזמק הארוך על חלקת ירכה, מתחתל הוא ברוך שערה הארוך, הגולש ויורד נאסף והושפל וכלאוהו כעת במטפחת שביס, נאנק מתפרץ והרבי אומר, שצריך לקצץ מבטה אור אחר, לא עוד גיץ וברקים נאלמה לשונה, שידה תפנוקים ושפתיה רכות ונעות בתפילה מתחשק לי לבכות, בשבילי, בשבילה מאושר הספרון, שאוחזת ידה בזריזות אצבעות, אשר אין לה מידה בדפיו תעלעל, עמודיו תדפדף היושב במרומים, בודאי מזדקף וכעת לשידוך , הוציאוה לשוק ואני הנגזל, מרומה ועשוק חילוני עד כאב, ואוהב כמאז הותירו אותי, מחוץ למכרז והיא שוב לא תבוא, מתגנבת בלאט בין סדיני הרכים, לעונג שבת ואני האומלל, מה אוסיף לדבר לו היתה לי תשובה, אז הייתי חוזר.

 

[דניאלה1311]

כל כך לבד כשבא הכאב הנוראי הזה, התהום השחורה הפעורה ואני בתחתית שלה, אני לבד שם, איש לא יכול לעזור לי, גם לא הסימפטית והמבינה בחברותי. זה המקום בו נדמה לי שאין לי כוח להמשיך לחיות, לא לא אני לא מתאבדת חלילה, פשוט החיים נראים כל כך ריקים וכואבים ואין מזור לכאב המעכל את דפנות הקיבה שלי ולילות חסרי השינה ושאלה הנצחית: למה. למה אני חוזרת ונופלת לתהומות האלו, למה אני לא לומדת כלום למרות גילי. כל כך הרבה שאלות ואין תשובות. אבל אני יודעת שיבוא יום ואצליח שוב לטפס בצפרנים השבורות חזרה, רק שזה לוקח זמן, וכוח, בעיקר זמן והחגים שבאים עלינו לא מקלים על המצב. תודה על הסימפטיה.

 

[ה ר ו ז נ ת]

בחגים ========בדידות

יש אנשים המרגישים בדידות בחגים בגלל שאין להם משפחה קרובה או רחוקה. ויש כאלה שאין להם בעל...ילדים.....אחים. אחיות......ואכן החגים שהם זמן להיפגש עם משפחה.....קשה עליהם. ויש משפחות שכולות שיקירהם נהרגו ובחגים מרגישים שהוא חסר. הכסא נשאר ריק. ויש גם כאלה שיש להם הכל......משפחה עניפה ובכל זאת מרגישים בודדים בתוך ההמולה......רוצים דווקא את השקט. אם מישהו רואה שהוא הולך להישאר לבד בחגים.....הוא יכול קודם לכן לברר עם חברות או חברים באותו מצב מה הם עושים ??? ואז אולי ביחד נפגשים.....עושים ארוחת חג משותפת........ יש כאלה שחסרים להם ההכנות.....הקניות, הריצות לפני החג. לאמר לכם את האמת.......עייפתי מזה. בא לי שקט נפשי. ניראה לי שבערב חג נהיה משפחתנו המצומצמת בבית. אין לי כבר כוח לדגים...ולבשר.....נמאס לי מהארוחות הדשנות.....שאחר כך צריך לצום שבוע כדי להוריד את הקלוריות..... ועייפתי מלקנות מתנות מתאימות לכל אחד.. ואם זה היה תלוי רק בי........קוראת עיתון, ספר, כותבת, מסדרת, רואה קצת טלויזיה, סרט טוב וזהו. השנה.....לשם שינוי שלחתי כרטיסי ברכה כמו שפעם היו שולחים לכל האנשים שאני רוצה לשמור על קשר איתם..אני לא חלילה ברוגז.....אבל אין לי סבלנות אפילו לשוחח איתם בטלפון...שאלות וקושיות...מי צריך את זה ..... לכמה אפשר לשלוח אי מיילים וזהו...זה קל. ולמי שלא כרטיסי ברכה וזהו. ועוד משהו גם מ"ההרמות כוסית" לכבוד החג במקומות העבודה גם התעייפתי. ביום שני הולכת להרמת כוסית במקום עבודתו של בעלי.....והאמת בכלל אין לי חשק ללכת...אבל לא נעים לי לסרב...להעליב אנשים... וגם אצלי בעבודה......ירימו כוסית ונשתה יין בבוקר.....עם עוגת דבש.....מי שותה בכלל "ישר" זורקת לפח......(בלי שאף אחד יראה וזהו). מחוייבויות........מה לעשות. עוברים אותם חלק מהחיים. לא נעים להתעלם לגמרי..... באים ומחכים שזה יגמר..... מעניין שאני שומעת שהרבה חושבים כמוני.....אבל לא מעיזים להשמיע ציוץ בקול רם......לא נעים......לא רוצים לפגוע חלילה בראש השנה..... אבל יש כמובן גם דברים חיוביים בחגים. יש ימי חופשה וימי עבודה מקוצרים. ישששששששש !!!!!!!! אפשר לישון אחרי הצהריים.. אפשר ללכת לקניון אחר כך או להיפגש עם חברה בשלווה... יש "תלושים" ממקום העבודה אפשר לחגוג בשקט. יש יותר זמן להיות על המחשב...... אפשר לקום מאוחר. אפשר ללכת לים יומיים רצוף. אפשר בבוקר לשתות קפה בשקט.....על המרפסת.....להינות מהנוף..... כן......יש משהו בחגים האלה. ושנעבור אותם בשלום. חג שמח לכולם.

 

[magy]

רציתי לברוח מזה

לסוף העולם , כשהייתי תקועה בזה.... הייתי מתה להיות שם, ולו לרגע.........כדי להזכר בזה שוב......דווקא היום.

 

[אילה היחידה]

רוזנת יקרה, עם חלק מדברי הסכמתי.

לגבי ההכנות והבישולים. יש היום המון אוכל מוכן הן במרכולים והן בקייטרינג ובמסעדות וממש לא חייבים לעבוד כל כך קשה. וכן, לא חייבים הרבה אוכל. אצלנו במשפחה כבר מזמן הורדנו כמויות וסוגים. אז שתהיה לכולנו שנה טובה, הרבה יותר מהשתיים שלפניה.

 

[Sודית]

בשנה שעברה...

בשנה שעברה חגגנו את כל החגים, בפעם הראשונה מזה שנים רבות, ללא אבא. אז אמא הייתה עצובה נורא.... היא לא יכולה הייתה להאמין, הוא איננו. ומידי פעם כל אחד מבני המשפחה היה מזכיר משהו. את זוכרת שאבא היה אומר כך? כמה נראית הפינה שלו, הידועה, ריקה זה נורא. אז כל חג, לאחר מותו היה פחות שמח... היו זכרונות שהעלו דמעות והחגים נראו כבר אחרת. והנה מתקרבים החגים.... אין לי חשק לחגוג...בכלל... כי השנה הזו בפעם הראשונה, אחרי שנים רבות... אמא איננה...אלוהים, אני לא מאמינה. איך אפשר כך לחגוג? ביום שלישי הקרוב, ימלאו שלושים לפטירתה. אז למי יש כבר חשק לחגוג...כ...י ת ו ם. עוד פינה עזובה בבית, שהיה "המקום" של כולנו. תמיד הייונו נפגשים שם...כבר אין לנו "שַם". רק זכרונות, של ימים אחרים, של הורים... עדיין מזכירים...היו לנו פעם...הורים. סודית...בא לי לברוח למקום אחר.

 

[magy]

תברחי אליי

וביחד נברח למקום אחר.........

 

[Sודית]

לאן???? לאן??? אני באה....כבר....

 

[ברבורה לבנה]

../images/Emo24.gifוהיה כי תמצאי...

את המקום הזה, שאליו בורחים, המקום שבו הזכרונות - אינם חיים, והיה כי תמצאי את האי שם שאין בו עצב, גם לא רגשות אשם, את הדרך הזו - בין שמש לכוכב, ואפילו היא אי שם על שביל החלב.. אקח תרמילי על שכם, ואבוא איתך אליו. ברבורה ממקום אחר

 

[magy]

בבקשה..........בבקשה........

מקום אחד בשבילי......אפילו חצי כסא........אני לא תופסת הרבה מקום....

 

[Sודית]

אין כזה מקום, ברבורה...אין.....

נברח לאן שנברח... לא נוכל לברוח מעצמנו אנו. אנחנו הם הזכרונות.... לכן לאן שלא נגיע, הם איתנו. אז אולי אפשר קצת לתעתע במציאות... אולי אפשר לחיות בפנטזיה, כאילו לא היה. אבל לאמר את האמת...לא הייתי רוצה לחיות ללא הזכרונות, גם אם לא כולם יפים. סודית בזכרונות, כאלה ואחרים.

 

[Sודית]

אין כזה מקום, ברבורה...אין.....

נברח לאן שנברח... לא נוכל לברוח מעצמנו אנו. אנחנו הם הזכרונות.... לכן לאן שלא נגיע, הם איתנו. אז אולי אפשר קצת לתעתע במציאות... אולי אפשר לחיות בפנטזיה, כאילו לא היה. אבל לאמר את האמת...לא הייתי רוצה לחיות ללא הזכרונות, גם אם לא כולם יפים. סודית בזכרונות, כאלה ואחרים.

 

[טוסקה]

ואף על פי כן ולמרות הכל

אני חיה לבד. לא נשואה. ללא ילדים. והשנה - אחרי מערכת יחסים של שלוש שנים שהסתיימה זה עתה, ללא כאב לב. ואחרי רומן סודי שהסתיים לפני מספר חודשים עם הרבה כאב לב. אבל, גם עם משפחה אוהבת, לא גדולה. וחברים. ואני אוהבת, תמיד אהבתי את החגים בעיקר את ראש השנה הבא עלינו לטובה

אוהבת את הארוחות המשפחתיות והחברתיות. אוהבת לתת ולקבל מתנות. אולי בגלל שתמיד, בתקופה זו של השנה מופיעה אצלי בלב מין הרגשה משונה שמרכיביה שונים אפילו מנוגדים. קצת שלווה. קצת התרגשות. קצת שמחה. קצת עצבות. קצת סוף קיץ. קצת תחילת הסתיו, ציפייה למשהו חדש וגעגועים לזה שעזב. וגם אם מנסיון של שנים, דברים לא תמיד מתממשים. ההרגשה הזו חוזרת. כל שנה. ואני שוב מרגישה. ואני שוב מצפה.

 

[שילה1]

טוסקה..אהבתי...../images/Emo51.gif

ומי ייתן ובשנה הקרובה תתגשמנה כל משאלותיך..ומשאלותינו.. שנה טובה!!

 

[maxima]

ברבורה.............

אני בטוחה שקשה לך עם הזכרונות אבל למען עצמך עשי מאמץ וחיי את חייך כמו שהוא יהי רוצה כשזכרו נצור בליבך תחושי שהוא עימך בכל מקום וכך באמת יהיה מאחלת לך חג שמח ושנה טובה