גם בעיני מינון רגשות האשמה אצלך הוא
גבוה מדי. רגשות אשמה הם כלי טוב כדי לעצור ולבחון האם יש דרך אחרת לעשות את הדברים שאנו עושים. האם יש דרך אחרת לנצל טוב יותר את הזמן שלנו, למשל. יכול להיות שהתשובה היא כן. אני לא יודעת איך את מנצלת את הזמן שלך, והאם יכולת לחשוב על דרך טובה יותר לנצל אותו, אבל רציתי להתייחס למושג "זמן איכות" שעלה בהודעתך השניה - אני לא מתנגדת לכך שהורים יבלו זמן עם ילדיהם שבאמת מוקדש לילדים - למשל, לשחק יחד במשחק כלשהו, לטייל יחד, לקרוא סיפור, לשוחח וכו', אבל בעיני המושג "זמן איכות" הוא מושג שהומצא על ידי הורים שהרגישו שהם לא מקדישים מספיק זמן לילדיהם, וניסו לעשות מהזמן שלהם משהו שהוא "יותר מזה". אני חושבת שיש הרבה דברים שהם לא בגדר "זמן איכות" שאפשר וכדאי לעשות (גם) עם הילדים - לסדר את הבית, לקפל כביסה, להכין אוכל... ילדים יכולים להתלוות אלי לסידורים, רק בשביל ההמצאות יחד... ואפילו זה בסדר אם אני אשתה קפה בסלון והילדים ישחקו לידי (אם כי זה מצב שקורה יותר כשהילדים גדולים יותר). גם ארוחות משותפות או זמן אמבטיה יכולים להיות "זמן איכות" מצויין. אם יש לך הרבה רגשות אשם, את בהחלט צריכה לעשות חשיבה מחודשת על ניהול הזמן שלך, אבל נסי להיות ריאלית לגביו - הוא צריך להספיק גם לדברים עובדתיים מסויימים וגם לילדים, ואפשר לשלב בין השניים. נשמח להרחיב בנקודות שמעניינות אותך או נראות לך בעייתיות, ולהמשיך לחשוב יחד.
