../images/Emo7.gif קשה לי היום
לא זוכרת אם סיפרתי לכן אבל אני סובלת מאד מחרדות מהריון ולידה. כבר מספר שנים שאני סובלת מחרדות וימים של מתח ואפילו מטופלת בכדורים שלא ממש עוזרים. רוב הימים שלי טובים אבל יש לי תקופות יותר קשות. החרדה בעיקר מתרכזת בהריון ולידה. אני אחוזת אימה מכל התהליך. לא יודעת אפילו להסביר למה אבל זה ככה וההרגשה שאני מעטה בין מעטים ולא מצליחה להתגבר ולעשות את זה בכל זאת, היא הרגשה נוראית. מידי פעם אני נכנסת לחרדות ומרגישה שאני מאבדת תקווה, שלא אצליח בחיים לעבור הריון ולידה בלי להתמוטט נפשית. יש ימים שאני לא חושבת על זה אבל יש ימים שאני ממש נכנסת למתח וחרדה. היום זה יום כזה. מהבוקר, בעקבות משהו שקראתי על סוכרת הריון ורעלת הריון ב- YNET הרגשתי שאני נכנסת שוב לחרדות. אני מרגישה ממש כשלון כי כל החברות שלי כבר אמהות וכל מי שאני מכירה שהיתה חרדה מהריון ולידה צלחה את זה ואני עוד לא ולא מרגישה קרובה בכלל. למי שלא יודעת היה לי הריון קצר (9 שבועות) שבו היו לי חרדות הכי נוראיות היו לי בחיים ואפילו הכדורים שקיבלתי אז לא עזרו בכלל. אני חושבת שהייתי על סף התמוטטות נפשית. כמעט ולא הצלחתי לתפקד מרוב חרדות. איך לעזאזאל אני אמורה להכניס את עצמי שוב לסיטואציה הזו? ואיך זה שרוב הנשים לא מפחדות באימה כזו כמו שלי מכל מה שהריון יכול להביא איתו ומכל תחושת המחלה שבו ומהלידה ומהאמהות?... אני אחוזת אימה. ממש במתח מכל התהליך. מרגישה די כישלון, מרגישה די יאוש ואני יודעת שהיאוש הוא האויב הכי גדול אז מנסה כל היום להעסיק את עצמי ולהתעודד ולחכות ליום כמו ימים אחרים בהם אני לא חושבת על זה. מצד שני, איך לעזאזאל אתקדם? אני לא רוצה לחיות בלי ילדים. לא רוצה לוותר. אבל החרדות האלה שלא נגמרות... אני ממש זקוקה לחיבוק.
לא זוכרת אם סיפרתי לכן אבל אני סובלת מאד מחרדות מהריון ולידה. כבר מספר שנים שאני סובלת מחרדות וימים של מתח ואפילו מטופלת בכדורים שלא ממש עוזרים. רוב הימים שלי טובים אבל יש לי תקופות יותר קשות. החרדה בעיקר מתרכזת בהריון ולידה. אני אחוזת אימה מכל התהליך. לא יודעת אפילו להסביר למה אבל זה ככה וההרגשה שאני מעטה בין מעטים ולא מצליחה להתגבר ולעשות את זה בכל זאת, היא הרגשה נוראית. מידי פעם אני נכנסת לחרדות ומרגישה שאני מאבדת תקווה, שלא אצליח בחיים לעבור הריון ולידה בלי להתמוטט נפשית. יש ימים שאני לא חושבת על זה אבל יש ימים שאני ממש נכנסת למתח וחרדה. היום זה יום כזה. מהבוקר, בעקבות משהו שקראתי על סוכרת הריון ורעלת הריון ב- YNET הרגשתי שאני נכנסת שוב לחרדות. אני מרגישה ממש כשלון כי כל החברות שלי כבר אמהות וכל מי שאני מכירה שהיתה חרדה מהריון ולידה צלחה את זה ואני עוד לא ולא מרגישה קרובה בכלל. למי שלא יודעת היה לי הריון קצר (9 שבועות) שבו היו לי חרדות הכי נוראיות היו לי בחיים ואפילו הכדורים שקיבלתי אז לא עזרו בכלל. אני חושבת שהייתי על סף התמוטטות נפשית. כמעט ולא הצלחתי לתפקד מרוב חרדות. איך לעזאזאל אני אמורה להכניס את עצמי שוב לסיטואציה הזו? ואיך זה שרוב הנשים לא מפחדות באימה כזו כמו שלי מכל מה שהריון יכול להביא איתו ומכל תחושת המחלה שבו ומהלידה ומהאמהות?... אני אחוזת אימה. ממש במתח מכל התהליך. מרגישה די כישלון, מרגישה די יאוש ואני יודעת שהיאוש הוא האויב הכי גדול אז מנסה כל היום להעסיק את עצמי ולהתעודד ולחכות ליום כמו ימים אחרים בהם אני לא חושבת על זה. מצד שני, איך לעזאזאל אתקדם? אני לא רוצה לחיות בלי ילדים. לא רוצה לוותר. אבל החרדות האלה שלא נגמרות... אני ממש זקוקה לחיבוק.
