../images/Emo24.gif../images/Emo23.gif
חמודונת, אתם צעירים מאוד וכל החיים לפניכם, תתחילו לתכנן יעדים. מחר להתחיל לחפש ולבדוק מחירים ומרחקים ואיפה נשמע סביר.. השבוע כבר להתחיל ללכת לראות דירות, עדיף לא דרך תיווך. כשבעלי ואני היינו חברים הוא נרשם ללימודים וחיפשנו דירה עם חבר שלו שנרשם ללימודים יחד איתו. גרנו 10 חודשים עם שותף, זה לא קל-אבל בהחלט עדיף מאשר עם הורים! אף אחד משלשתנו לא עבד בהתחלה. אני מצאתי עבודה די מהר ומימנתי את החלק שלנו בשכ"ד. בהמשך, כשראינו העבודה שלי יציבה-עברנו לדירונת בבת ים במחיר מצחיק, ובלי שותפים. דווקא אחרי שנישאנו, בזמן ההמתנה לבניית הבית שקנינו-גרנו חצי שנה אצל הורי בקומה נפרדת.. ולמרות שהקומה הייתה נפרדת-התקיים בדיוק אותו מצב מריבות כפי שאת מתארת בעיקר עם אבא שלי. שנאתי את התקופה הזו. עברנו לגור בעיר מרוחקת-וכל המריבות נשכחו, היו אפילו געגועים
אחרי כמה שנים קנינו את הבית הנוכחי שהוא בערך 50 מטר מהבית של הורי, וכמו שאמא שלי אומרת :"קרוב קרוב אבל שלא תגיעי אלי בנעלי בית"
לסיכום: אל תתיאשי, כפי שראית מהרבה תגובות כאן-כל מי שחווה תקופת מגורים עם הורים עובר את מה שאתם עוברים. זה בי"ס של החיים, זה לא משהו שרק לכם קורה. אולי זה לא מנחם, אבל מנחמת העובדה שזה יעבור וייפתר, וברגע שתתרחקו קצת-אל תשכחו להתידד חזרה עם ההורים כי הורים לא בוחרים! חיבוקים, ונשמע ממכם חדשות טובות. לא לפחד ללכת לברר כבר ממחר. מייבי