צריכה עזרה

[mom&shaked]

../images/Emo7.gif צריכה עזרה

שקד (בנובמבר יהיה בן שלוש) עבר המון המון שינויים לאחרונה והוא לא מגיב כל כך טוב לכל השינויים האלה...השינוי העיקרי הוא שלשקד נולד לפני שבועיים אח, חודש לפני שנולד לו אח עברנו דירה ובעקבות כך הוא גם עבר לגן חדש שמדברים בו רק אנגלית (בניגוד לגן הקודם שהיה ישראלי ובו דיברו 90% מהזמן עברית). שקד מקנא מאוד באחיו ובכל פעם שאני מניקה או מרימה אותו הוא מבקש שאני אחזיר אותו למיטת התינוק וארים אותו במקום. הוא מסרב ללכת לגן, ובוכה שם כל היום ON AND OFF , הוא צמוד לגננת וברגע שהיא מתפנה לילדים אחרים הוא מתחיל לבכות, היא סיפרה לי שאפילו כשהיא הלכה לשירותים הוא בכה והשתולל ודפק לה על הדלת...אני אוספת אותו בשעה 2 מהגן והגננת הציעה לי להתחיל לאסוף אותו ב12. אני לא יודעת מה לעשות... מרגישה די אבודה אשמח לשמוע כל דבר שיכול לעזור.

 

[אמא1]

הי בובה../images/Emo24.gifמזל טוב../images/Emo65.gif../images/Emo95.gif|ל

כל כך שמחה לשמוע שילדת. לגבי שקדי, העצות היחידות שעולות בראשי הן: לעטוף אותו בהרבה אהבה,לנסות להקטין בחשיבות האח החדש ולהראות לו כמה לא שווה להיות קטן ושווה להיות גדול (תינוק לא יכול לאכול חטיפים, לרוץ, לשחק בכדורגל, לצייר, אסור לו ואסור לו והוא לא יכול כך וכך... ואתה שקדי כן יכול... לספר לו על ליבה של אמא שגדל עם כל ילד נוסף שנולד. וגם אם לאמא יש פחות זמן זה לא אומר שהיא פחות אוהבת (אופס, אני כל הזמן כותבת אמא, הכוונה גם לאבא) אם הוא יתפס לרגרסיה לתת לו ולזמן לעשות את שלהם ולא לכעוס ולהשתמש בשיקוף רגשות. ישנם סיפורים נהדרים ושירים שיכולים לעזור לשקדי להוציא את כעסו, קינאתו וכו´ מבלי להרגיש אשם. אני מצטטת לך מתוך ספרו של פרופ´ אדיר כהן / סיפור הנפש - ביבליותרפיה. "...הולדתו של תינוק נוסף במשפחה מהווה משבר של ממש בחייו של הילד הבכור או הילדה הבכורה. כבר זיגמונד פרויד עמד על משבר זה ונתן בו סימנים אחדים כמו: טינה נגד האם, תחושת הדחה, קיפוח זכויות, עושק וכתוצאה מכך קנאה באח, איבה להורים, גילויי תוקפנות, נטייה לרגרסיה וכיו"ב...." תופעות משבר עם הולדת אח בין התופעות הבולטות המתגלות בהתנהגותו של הילד עם הולדתו של תינוק במשפחה נציין כמה: א) רגרסיה ינקותית ב)ניכרת הרגשת העזבות וחרדה מפני אובדן אהבת ההורים. ג) מתגלה קינאה בתינוק הקטן ובעקבותיה רגשות דחייה ואפילו פרצי אגרסיה. ד) הפנייה של טינה לעבר האם והפגנת הרוגז בחוסר משמעת, מעשים להכעיס וכדומה. ה) נסיונות התנכלות לתינוק. ו) גילוי של רגשות מעורבים כלפי התינוק, לרגע התלהבות וגאווה ובמשנהו כעס ואיבה. ז) חלומות בהקיץ על היעלמותו של התינוק ובעקבתיהם רגשי אשמה. ח)היצמדות לבית וסירוב ללכת לגן או לצאת לשחק עם חברים. ט) רצון לטפל בתינוק להשגיע עליו, ללמד אותו כדי להפגין בכורה ועדיפות. י) קשיי שינה ולעתים אף תופעות של דיכאון. כל התופעות הללו מוצאות את ביטויין במכלול גדול ומגוון מאד של סיפורים, שירים ואף ספרי מידע לילדים הממוקדים בהולדת תינוק חדש במשפחה. ספר מצויין לשימוש עם ילדים בגיל הרך בהבט זה של תיעול כעסים עם הולדת אח קטן הוא ספרה של אלונה פרנקל - "ספר הפילפילים". כאן מועברים הדברים לכאורה, מעולם האדם אל עולם הפילפילים ומתאפשרת השלכת הרגשות, החרדות והכעסים על משפחת הפילפילים החביבה החיה בשלווה ביער, אך מנוחתה מופרעת עם היולדה של פילפילונת המצטרפת לאבא פילפיל, לאמא פילפילה ולב פילפילון, אשר חש איום רציני על מקומו במשפחת הפילפילים. "...אתם לא מבינים אותי!!! גם אני פילפילון קטן עדיין אני מרגיש בודד. אני כועס! ועצוב לי מאד מאד. אולי אפשר להחזיר את הפילפילונת הזאת לבטן של אמא פילפילה או לפינת הג´ונגל?... דווקא בעברה הזאת של המתואר לעולם של הפילפילים מאפשר להורים המשתמשים בספר לשוחח ביתר קלות וביתר גילוי לב עם ילדם המזדהה עם גורל פילפילון... כך מתאפשרת חדירה קלה יור דרך מערכת ההגנות של הילד...לשבור טאבו על רגשות אסורים ולהעיז לתת להם ניב. עוד ספרים בנושא "אח חדש": בן-שחר רינה / לאורן נולד אח והוא לא שמח / מסדה אדר, תמר ובהרב, חווה - עוד מעט יהייה לי אח או אחות / יסוד בן-ברוך יעל - "אח קטן זה לא צחוק!" מתוך: ילדה גדולה / עם עובד גרוסמן דוד / אח חדש לגמרי / עם עובד נשיקות אירית ושי

 

[ליאת גננת מרעננה]

אוי, אמא1, כמה אני לא מסכימה...

הילד מקנא. כל הילדים מקנאים, זה בריא ונורמאלי. מה אנחנו נותנים לו, איזה כלים להתמודדות עם קשיים, איזה מסר, אם נעשה כעצתך?: אל תקנא, הוא לא ממש שווה, הוא לא ממש חשוב... מה הוא לומד מזה: א. אם אבא ואמא צודקים, את הרגשות החזקים האלה שאני חש, לא הייתי צריך לחוש. אבל אני כן... בטח משהו אצלי לא בסדר... ב. גם אני באתי מאותו מקום שהתינוק החדש הגיע. האם גם עלי זה מה שהם באמת חושבים? אני לא יכול לעשות המון דברים שההורים שלי יכולים לעשות. בטח הם חושבים שגם אני לא שווה... אם אחי לא חשוב, בטח גם אני... ג. הנה תבנית לאמץ: כל פעם שאני רק מתחיל לחוש קנאה, מייד אחפש את נקודות החולשה של נשוא קנאתי, אוריד אותו הכי נמוך שאפשר, ואפסיק לחוש כך. רגע, רגע, מה אם לא אצליח? והנשוא יהיה באמת "יותר" ממני? הי!!! אמאלה! למה לא לימדת אותי מה עושים?!?!? מצחיק, כי בהמשך את מציעה גישה עקרונית שונה לחלוטין מהעצות המעשיות שנתת. לתת שיקוף ולגיטימציה של הרגשות, זה בדיוק ההיפך מלהפחית בערך ה"יריב". בשיקוף, אין כל התייחסות לזולת. לא מודדים אותו, לא מתנחמים בחולשותיו. פשוט מאשרים את הרגש המובע, וממללים אותו. סגנון ההתמודדות שאנו מנסים ללמד הוא של קבלת הרגשות הכואבים ומתן לגיטימציה, ולא בריחה ושיכוך שלהם. ילד שרואה את הוריו מביעים אהבה לאחיו, ומעניקים לו טיפול מסור, אולי יחווה קנאה. אבל גם יראה וידע שיש לו הורים אוהבים ומסורים. אם אפילו הוא לא יכול לקלקל לאחיו, אף אחד לא יוכל למנוע מהם לאהוב ולטפל בו. לדעתי, חשוב לאפשר (לא לגרות וליזום, אלא ליצור מקום שבו אפשר, מותר ובטוח) לילד לבטא את רגשותי האמיתיים. במקביל, להבהיר לו שאתם לא עושים השוואות. אתם נותנים לכל ילד לפי צרכיו, ולא לפי סולם השוואות שממילא בלתי אפשרי לעמוד בו. כאשר מקפידים כל הזמן לתת לכל הילדים בדיוק אותו דבר, כאשר מודדים בקפדנות שכל אחד יקבל פרוסת עוגה מדודה בדייקנות על המילימטר - מה שהילדים לומדים זה למדוד! שיווין צריך להתייחס למהות ולצרכים האמיתיים של הילד. והרי לכל אחד צרכים שונים ואישיות שונה. אהבתי את רשימת הספרים ואת הציטוטים שהבאת, אמא 1. תודה שהבעת את דעתך. ברור שלאנשים שונים דעות שונות, ואת ייצגת כאן חתך נפוץ של תפיסה וסגנון התמודדות שהרבה הורים דוגלים בהם. יש לי כבוד לתפיסות השונות, גם אם איני מסכימה. ליאת פורום הגיל הרך בבית ובגן BSH

 

[אמא1]

ליאתי כל כך נבהלתי../images/Emo12.gif

שרצתי מהר לקרא שוב את מה שכתבתי. איפה כתבתי מה שאמרת "אל תקנא, הוא לא ממש שווה, הוא לא ממש חשוב..."? בחיים לא! אל תקנא? חס וחלילה! לא בבית ספרי. והעצות שנתתי בהמשך אין בהם כל סתירה למה שכתבתי. מה שאני כתבתי זה להקטין חשיבות האח הקטן. והנה הסבר למה התכוונתי: כשנולד תינוק, כל תשומת הלב מופנית אליו במיוחד מכוון ה"מבקרים" כל כך הרבה מדברים עליו ודוחקים הצידה את מי שעד היום היה "המלך השליט היחידי" ושימי לב שאני מדברת על האורחים ולא על ההורים. כך שהבכור שעד היום עשו לו קוצ´י מוצ´י פתאום הופך לזנב ולא לראש. זה מצב שקשה לקבלו והפחתת חשיבות התינוק (בעצם הייתי צריכה לכתוב, הדגשת כיתרו של הבכור) עוזרת לו להתמודדאני לא אומרת לומר לאח הבכור "מה פתאום אתה מקנא? אתה לא צריך לקנא! תראה אתה הגדול, יש לך יותר דברים נהדרים שאתה יכול להנות מהם..." אני כן אומרת שאפשר לומר לבכור "תראה איזה קטנצ´יק, שום דבר שאנחנו הגדולים יכולים לעשות הוא עדיין לא יכול" - זה לא סותר קינאה אם לא מחברים את זה מיד לאחר התפרצות רגשות של הבכור אלא אומרים זאת בסיטואציות דווקא רגועות. זה מכניס לפרופורציות את הבכור, ששוכח שגם נהדר להיות גדול. ואני ממשיכה לצטט אותך "ב. גם אני באתי מאותו מקום שהתינוק החדש הגיע. האם גם עלי זה מה שהם באמת חושבים? אני לא יכול לעשות המון דברים שההורים שלי יכולים לעשות. בטח הם חושבים שגם אני לא שווה... אם אחי לא חשוב, בטח גם אני... " אני כתבתי שהאח הקטן לא חשוב? אני כתבתי להקטין בחשיבות הנה ציטוט מתוך סיפרו של פרופ´ אדיר כהן שיסביר יותר טוב את תשובתי לשאלתך "גם אני באתי מאותו מקום שהתינוק החדש הגיע..." "... בסיועו של אלבום התמונות המשפחתי בו מגלה האח הבכור את תצלומיו החל מיום לידתו. בראשונה אינו מזהה את עצמו בינקותו. התינוך הנגלה לעיניו דוחה אותו, כמוהו כאחותו המרגיזה, ומשמגלה לו אמא את זהות התינוק הוא ממלמל: "נראיתי בדיוק כמו יעל..." בהכרה זאת מתחילה הקבלה, נפתח מחדש מסלול ההסתגלות. וכשאמא מעבירה את תמונות ינקותו לנגד עיניו יש בתגובתו כבר מיסוד הזיקה: "שתקתי. מנסה לדמיין את עצמי כתינוק קטן, חסר אונים, חושב על אחותי התינוקת, יעל..." מכאן ואילך מלווה אותו קולה של אמא המתאר את התפתחותה העתידה של יעל שתהייה דומה לגדילתו ולהתפתחותו שלו. אולם ברגישותה האם מעודדת, מרגיעה חששות אפשריים, מדגישה את בכורתו שתשמר תמיד: "יעל תגדל ותתפתח, אבל היא תהיה תמיד אחותך הקטנה, תמיד תהייה קטנה ממך...כשאתה תלך לבית הספר היא תהייה בגנון...תוכל ללמד אותה, תוכל לעזור לה... בספר "ברוך הבא, אח נחמד!" / סמדר שיר התמונה מתקתקה מאד, הסיפור כולו מחמדים...כל העיירה משתתפת בשמחה הגדולה וסביר יותר כי יצטנף בפינתו נכלם על רוב מהומה זה לכבוד האח שנולד ועל מאומה לו הגדול. טוב שבשורות הסיום של הספר מצילה סבתא את המצב: "לגלעד התינוק עוד אין שיניים והוא אינו אוכל עוגות. לכן את המנה שלו תקבל אחותו!" ואז כמו נחשפת האמת שהתחפשה עד כה: "ואז כשפיה מלא בעוגת שוקולד עם דובדבנים, חייכה נועה מכל הלב. חיוך של אושר אמיתי". ועוד דוגמא מתוך רשימת ביליותרפיה מומלצת: "אחות קטנה לשרגא" /קינגסלי, אמילי פרל סדרת רחוב סומסום "בדרך הביתה נקנה לנו גלידה. התינוקת עוד קטנה, כמובן, ואסור לה ללקק גלידה. אבל אנחנו כבר גדולים ... נכון? קפיש ליאתוש´? אני תמיד אוהבת לקרא את מה שאת כותבת כי את מתבוננת מתוך עיניו של הילד. הפעם פיספסת את כוונתי, אך טוב לקרא מה שכתבת לו אחרים היו מבינים כמותך, אני הייתי מפספסת בכל הזמן שהקדשתי כדי לעזור. אשמח לקרא תגובה ומזל טוב ובהצלחה על ניהול הפורום החדש

 

[ליאת גננת מרעננה]

אל תבהלי לי... ../images/Emo24.gif

אני שמעתי דברים אחרים, ואליהם הגבתי. הפחתה בחשיבות התינוק נשמעה לי כמו "הוא לא ממש חשוב". שכנעת אותי שבמינון זהיר, הדגשת החיובי במיקום המשפחתי של הבכור, לא תזיק. אני הייתי מאד נזהרת משימוש בכלי זה - גם אם סמדר שיר, או אחרים, ממליצים על כך. נראה לי שזה יכול להתפרש על ידי הילד כפי שכתבתי קודם. זה גם לא באמת מנחם. כי האמת היא שבדיוק כמו שיש דברים שהגדולים יכולים לעשות והקטנים לא, יש גם ההיפך. (כמו שבני אמר לי פעם: עדית כבר גדולה מדי, היא לא יכולה להכנס לך על הידיים כמוני. נכון? מעניין שאמירה זהה אמרה אחותו על אחותה הגדולה, כשהיתה בערך בגילו...) וגם בגלל שאני רוצה לאפשר לילד להרגיש צער, בלי ההדיפה - עדינה ככל שתהייה - לכיוון האל-תהיה-עצוב. כשילדים מקבלים תמיכה מסוג זה, הם לבד מוצאים את הצדדים החיוביים במצבם, ומאושרים לנפנף בהם... שוב, הכל במידה. לא צריך להיות פנאטי לשום כיוון. בסך הכל, כנראה שאנחנו כן מסכימות, אחרי הכל

תודה גדולה על האיחולים. אני מאד נהנית מהתפקיד החדש שלי, ולא זונחת את הפורום הזה, שחביב עלי מאד. ליאת פורום הגיל הרך בבית ובגן BSH

 

[אמא1]

תוכלי לעשות קישור לפורום שלך?

 

[ליאת גננת מרעננה]

לא נעים. נסי במסר האישי ../images/Emo140.gif

 

[נעה גל]

את יכולה.

 

[לאה_מ]

בהחלט. ובהצלחה ../images/Emo140.gif

 

[ליאת גננת מרעננה]

תודה, לאה ונעה. אתן 10!

ותבואו גם אתן לבקר? אנא! אז הנה:

 

[כרמית מ.]

מעניין אם גם ילד שלישי ומעלה גורר

תגובות קנאה חזקות? כאן כבר לא מדובר על "הבכור שנושל מבלעדיותו" אלא על שני ילדים (ויותר), שרגילים כבר להיות ביחד, עם חלוקת משאבי ההורים - ושכבר יודעים שאת שניהם הכי אוהבים בעולם. האם כניסתו של תינוק נוסף, היא טלטלה גדולה מאד בעולמם? (מן הסתם זה תלוי באנשים הספציפיים, אבל בהכללה)

 

[ימימה]

אין לי עדיין נסיון אישי

אבל אצל אחי, כשנולדה הבת השלישית, הם השקיעו המון בנסיון להקל על אחיה האמצעי, שהיה בן 3+. מהאחות הבוגרת, שהיתה בערך בת 7, לא ציפו לבעיות: ילדה חכמה ובוגרת מכפי גילה, שכבר עברה את המשבר הזה פעם אחת, ויודעת מה זה אומר אחות חדשה... אז זהו, שלא: אחרי כחצי שנה מלידת האחות הקטנה, התחילו בעיות התנהגות קשות מאד אצל הגדולה, עד שלבסוף נעזרו בפסיכולוג כדי לפתור אותן. הפסיכולוג (ולמעשה בשלב מסוים קודם, גם ההורים), קישרו את הבעיות בבירור ללידת האחות הקטנה. אצל חברים שלנו לעומת זאת, בעקבות לידת אחות קטנה, אח ואחות בוגרים ממשיכים לנסות לרצוח אחד את השני כמקודם, אבל שניהם מטפלים באהבה וחיבה באחות השלישית הקטנה (בת כמעט שנתיים). הכל פתוח!

 

[דסי אשר]

ימימה- אם תקראי שוב את המאמר

אודות הקנאה בפורום, של גליה רבינוביץ, תביני שהגורם המשמעותי ביותר הוא הגיל. ככל שילד גדול יותר, הוא יכול לעשות הקשים לוגיים/רגשיים בדרך מתאימה יותר. ככל שהוא קטן יותר- אין בידיו רפרטואר הכלים לעשות זאת, ואין לו "ברירה" אלא לעשות היקשים שגויים מבחינתנו כבוגרים, אבל לא מבחינתו ברמת התפתחותו שלו. דסי