../images/Emo7.gif עכשיו כבר באמת נשבר לי.....
זהו מעכשיו נשבר לי באמת, די נמאס לי. מספיק ודי. ולמי שלא הבין הנה הפירוט: בשעה 12 בצהריים טלפון, לא ישר עניתי הצלצול ממשיך עד שהתפניתי ויכולתי לענות. ומי על הקו חברתי "הטובה" (להוסיף מרחאות כדי הדמיון הטובה עליכם - היא לא חברתי הטובה יותר) ומודיעה לי שהיא מפטרת אותי מלהיות המטפלת של בתה כי היא החליטה לשים אותה במשפחתון שקרוב לה לעבודה. נו אני שואלת זה צורה לבשר, להגיד. במיוחד שאני רואה אותם במשך 10 הימים האחרונים מתפתלים, מסתובבים סביב עצמם, לא יודעים איך לדבר איתי, להגיד שבערך ב-20 לחודש זה יהיה סוף התעסוקה שלי. אוף. היא כמובן אמרה שתשלם לי עד סוף החודש אבל באמת הכעס שלי זה על הדרך שבה בחרה להגיד מה שהיא החליטה. ועוד יותר מעצבן אותי שאני אראה אותה פעם בשבוע עכשיו בברכה בקורס של הילדות שלנו לשחיה. ככה שלא תהיה לי ברירה אלא להתייחס לבת שלה ואליה (ממש לא בא לי אני נורא כועסת עליהם). יש לכם רעיונות איך הולכים לברכה ולא מתייחסים אליה? מחר אני מגיעה לברכה בלי ההסעה שלה ובחזרה עם אוטובוס הביתה וזה כבר ממש השיא של העצבים שלי. לפחות עכשיו יהיה לי שקט להשקיע באוצרות שלי במיוחד בקטנה שיש לה שני חוגים בשבוע ותהיה לה אמא במשרה מלאה סוף סוף. כמובן שאם יש כאן קוראים מקראון שזקוקים להדפסות לסטודנטים ואני מנצלת במה זו להודיע שאני אקבל הדפסות בשמחה ובששון ונא לפנות למייל שלי בעניין. אני יודעת שבפורום שלנו יש הרבה סטודנטים ואפרת סליחה שאני מפרסמת את עצמי ככה ואני יודעת שאת לא אוהבת אבל אני באמת בצרות. איריס של ה-3. אפרת אל תמחקי לי את סוף ההודעה בבקשה.
זהו מעכשיו נשבר לי באמת, די נמאס לי. מספיק ודי. ולמי שלא הבין הנה הפירוט: בשעה 12 בצהריים טלפון, לא ישר עניתי הצלצול ממשיך עד שהתפניתי ויכולתי לענות. ומי על הקו חברתי "הטובה" (להוסיף מרחאות כדי הדמיון הטובה עליכם - היא לא חברתי הטובה יותר) ומודיעה לי שהיא מפטרת אותי מלהיות המטפלת של בתה כי היא החליטה לשים אותה במשפחתון שקרוב לה לעבודה. נו אני שואלת זה צורה לבשר, להגיד. במיוחד שאני רואה אותם במשך 10 הימים האחרונים מתפתלים, מסתובבים סביב עצמם, לא יודעים איך לדבר איתי, להגיד שבערך ב-20 לחודש זה יהיה סוף התעסוקה שלי. אוף. היא כמובן אמרה שתשלם לי עד סוף החודש אבל באמת הכעס שלי זה על הדרך שבה בחרה להגיד מה שהיא החליטה. ועוד יותר מעצבן אותי שאני אראה אותה פעם בשבוע עכשיו בברכה בקורס של הילדות שלנו לשחיה. ככה שלא תהיה לי ברירה אלא להתייחס לבת שלה ואליה (ממש לא בא לי אני נורא כועסת עליהם). יש לכם רעיונות איך הולכים לברכה ולא מתייחסים אליה? מחר אני מגיעה לברכה בלי ההסעה שלה ובחזרה עם אוטובוס הביתה וזה כבר ממש השיא של העצבים שלי. לפחות עכשיו יהיה לי שקט להשקיע באוצרות שלי במיוחד בקטנה שיש לה שני חוגים בשבוע ותהיה לה אמא במשרה מלאה סוף סוף. כמובן שאם יש כאן קוראים מקראון שזקוקים להדפסות לסטודנטים ואני מנצלת במה זו להודיע שאני אקבל הדפסות בשמחה ובששון ונא לפנות למייל שלי בעניין. אני יודעת שבפורום שלנו יש הרבה סטודנטים ואפרת סליחה שאני מפרסמת את עצמי ככה ואני יודעת שאת לא אוהבת אבל אני באמת בצרות. איריס של ה-3. אפרת אל תמחקי לי את סוף ההודעה בבקשה.