מחשבה..

[הוקוס פוקוס1]

../images/Emo7.gifמחשבה..

יצא לי לחשוב היום על משהו .. כמה השתנתי מאז שזה קרה, הגעתי למסקנה שכמה תכונות שלה פתאום "כאילו" עברו אליי, עיסוקים וגם אמירות שהיא הייתה אומרת . למשל אם היא תמיד הייתה מטיפה לי על X ו-Y ואף פעם לא הבנתי למה זה כ"כ חשוב לה..ולפעמים זה גם היה מעצבן אותי.. פתאום אני מוצאת עצמי מטיפה לאנשים אחרים (חבר,משפחה) על אותם הדברים, אותם ה-X וה-Y..כנראה הפנמתי עמוק עמוק את דמותה של אמאל'ה.. פתאום נדמה לי שאני נורא נורא מזכירה אותה בדיבור . עכשיו האמירות האלה נראות לי מאוד טבעיות שיבואו ממני. מישהי מבינה על מה אני מדברת? הוקוס פוקוס1

 

[הוקוס פוקוס1]

המשך..

אולי זה איזשהו מנגנון הגנה בתוכי, שעוזר לי להמשיך לחשוב על אמא , גם כשחזרתי לשיגרה הנוראה הזו של היומיום...

אולי.. הוקוס פוקוס1

 

[איחוד האחת]

לדעתי...

יש בנות המזדהות עם אמן גם כשהן חיות. לדוגמא כשהן הופכות לאמהות, פתאום הן מתחילות לעשות דברים שנשבעו שלא תעשינה כשהיו בבית ואמא עשתה זאת... הפסיכולוגיה מסבירה זאת בדרכים רבות, ולמעשה אנו חוזרות על דפוסי התנהגות שונים שנותרו טבועים בנפשנו וחלקם אף מתוך התת מודע. בהזדהות ועשיית דברים שאמא היתה עושה או אומרת, נראה כאילו אנו משמרות את זכרה בחיי היום יום, היא כאילו משתלבת בחיינו כי הרי אנחנו עושות מה שהיינו עושות לו היתה כאן לידנו ומדריכה אותנו לכך. בנוסף לעיתים קרובות אנו חושבות על כך שהיינו מוכנות לעשות הכל לו רק היתה כאן איתנו...כך שגם את אותם הדברים שהרגיזו בעבר אנו מוכנות לעשות ולו רק....בנוסף בל נשכח את הגנטיקה והאנרגיות המשותפות ואת תשומת הלב שפתאום אנו נותנות לכל דמיון ולו הקל ביותר שמזכיר את אמא שאינה עוד... יש עוד דברים רבים בענין זה אבל באופן כללי לי זה עושה טוב לדעת שאני מזכירה ודומה לאמי. האם גם לך?

 

[tdr1]

להיות דומה לאמא....../images/Emo68.gif

גם אני חושבת לפעמים במה אני דומה לה. הרבה פעמים כשאני פועלת בתחומים או עושה דברים שגם היא היתה עושה, אני חושבת עליה, אולי זה בזכותה? למשל, כששרתי וניגנתי שירים שכתבתי, כששיחקתי בתיכון במגמת תיאטרון - כל הדברים היצירתיים האלה שהם חלק ממני ואני יודעת שהיו גם חלק מהחיים שלה. נעים לי לחשוב שהגנים האלה והכישורים האלה הם ממנה, כי יש לי תמונה מאד חלקית על מי שהיא היתה.

 

[מיכל של הכוכבים]

הוקוס פוקוס

גם אני מוצאת את עצמי מדברת לפעמים כמוה, אומרת משפטים שהיא היתה אומרת וכדומה. אייני יודעת יתכן שזה באמת רצון לשמר את הזכרון. דבר אחד לא הבנתי, למה זו מחשבה עצובה?

 

[סְקָאלִי]

יש לי תחושה שמה שפוקוס התכוונה אליו

זה הדברים שהיא דווקא פחות אהבה באמא, או שהיו פחות ברורים לה [ההטפות] או שסתם עצבנו אותה, והנה היא פתאום מוצאת את עצמה עושה את אותו הדבר. הבנתי נכון, הוקוס פוקוס? ואם אכן כך, אז אני חושבת שזה קורה לנו לא רק ביחס לאמא או להורה שנפטר, אלא בכלל ביחס להורים, גם כאלה שחיים... יש דברים שנורא מעצבנים אותי אותי אצל אבא שלי, שיחיה, ופתאום אני מוצאת אותם גם אצלי ... אני לפעמים די המומה מזה, אבל כנראה שזה עובר אלינו בסוציאליזציה ארוכת שנים ...

 

[הילה 4 2]

גם אני

אני מרגישה שאצלי, התכונות שבי שמזכירות אותה - זה חצי הפנמה של מה שהיא חינכה אותי, אהל החצי השני הוא מושפע משאיך שאני מרגישה שאנשים מצפים ממני -להיות הממשיכה שלה. כולם אומרים לי שמבין הבנות, אני הכי דומה לה. ואיך שהוא אני גם מרגישה מחוייבת. כך שיש לי איזשהו בלגן. מצד אחד עול, ומצד שני אם מישהו אומר לי שאני מזכירה לו את אמא, זה עושה לי את היום...

 

[הוקוס פוקוס1]

../images/Emo7.gif../images/Emo7.gif

לא יכול הלהגיב על זה עכשיו..קשה לי מדי..מצטערת.. פעם אחרת הוקוס פוקוס1

 

[Storm131]

הוקוס פוקוס1

אני מניחה שבאיזה מקום יש פשוט דמיון בין אם לבתה,בדיבור,במבט,בצורת הישיבה ובכל מיני דברים קטנים שאצלינו מקבלים משמעות עצומה בשל הגעגועים והרצון להחזיר לאחור ולראות שוב.יש גם כמו שאת מציינת הפנמה של התנהגות.של אמירות,אני חושבת שזה טבעי,יכול להיות מצב מוגזם של חיקוי שבעצם מבטא רצון עז להחזיר את אמא בכל מחיר.גם אצלי יש דמיון בדברים מסוימים כמו:צורת דיבור,ישיבה ואמירות שלי לילדי שמזכירות לי ימים רחוקים.