../images/Emo7.gifל- rnati
ואפילו כמעט באותו התאריך – התאריך הנוראי !!! היום הארור !!! החודש הארור!!! כל כך הרבה זוועה משותפת לנו, מזעזע!! אין לך מושג כמה שאת צודקת אני מרגישה כל כך אותו הדבר, אני כולי בכאב ופחד מהתאריך הקרב (תביני אפילו לכתוב את המילה אני בקושי מסוגלת ואוי למי אומר את זה לידי, זה ממוטט אותי ). אני לא יודעת איך אני אשרוד באותו יום ואיך ישרדו הוריי ??? מלבד הכאב הבלתי נסבל שלי איך אפשר לשאת את כאבם של ההורים? את בטח מבינה. החוסר אונים הנוראי הזה לראות את ההורים דועכים מיום ליום ואת לא יכולה לעזור להם !!! ואני לא יכולה לעזור לגלעדי שלי!!! זהו ! סוף ! הרגו אותו ו... אתם תמשיכו לחיות, זה לא שפוי !!! זה מטורף !!! אני כל הזמן חושבת ואומרת איזה אבסורד זה??? מצד אחד החיים נעצרו ומצד שני הזמן חלף לו... איך זה קורה ??? איך אפשר להשלים עם זה שאח שלנו בשר מבשרנו קבור באדמה??? גלעדי היקר לי באדם, הרגו אותו וכשהוא היה צריך אותי יותר מכל אני לא הייתי שם לעזור לו (למרות שלא יכולתי לדעת) אני לא הייתי שם ולו רק בכדי לחבק אותו ברגעיו האחרונים!!! אני יודעת עד כמה מפחיד ומזעזע זה נשמע לסביבה. אני לא יכולה לברוח מהתחושות והמחשבות האלה. די אני אפסיק עם זה אני ממש לא רוצה להוסיף לך עוד כאב. מאחלת לך ולמשפחתך שיקרו מעתה רק דברים טובים לעולמים!!! ו... אני פה מתי שתרצי. הרבה תודה על התגובה, באמת. טלי.