לזכרו

[חצישלישרבע]

../images/Emo7.gif לזכרו ../images/Emo16.gif

אפרים קישון נפטר הלילה מהתקף לב. העציב אותי לשמוע.

 

[Benjamin Turner]

../images/Emo16.gif לזכרו של הסאטיריקן החביב עלי

יוצר מבריק ומחבר הומורסקות בחסד, איש מיוחד במינו שתמיד ידע להצחיק אותי, גם בזמנים קשים. תהי נשמתו צרורה בצרור החיים

 

[חצישלישרבע]

לא ממש הספד אבל...

הספר האהוב עלי של קישון הוא "ספר משפחתי". קראתי אותו עשרות פעמים, ומדי פעם אני עדיין ניגשת לארון ושולפת אותו על מנת לקרוא את אחד מהסיפורים האהובים עלי. מה שאני אוהבת במיוחד בכתיבתו זה את העברית החדשנית, המלוטשת - והמקורית. אחת האנקדוטות האהובות עלי (ששמעתי אותה בתכניתו של חמודי-בר-און שהוקדשה לקישון), היתה שבאוניה שהביאה את פרנץ קישהונט לארץ היו אנשים שרקדו במעגל ושרו, והוא ניגש אל אחד מהם ושאל: -סלח לי אדוני, מה זו השפה בה שרתם, אני לא מכיר אותה. והשפה הזו היתה עברית. אז היה לו כישרון נדיר לשפות, וגם יכולת להשתעשע אתן. חשבתי להוסיף כמה ציטוטים שאהובים עלי במיוחד בשביל להדגים את זה. אם אנשים כאן רוצים לכתוב משהו על הדברים שהם אהבו אצל קישון - נראה לי שזה יהיה ממש יפה. מכל מקום, אלו שלי: הראשון, וכנראה האהוב עלי ביותר, לקוח מהסיפור דודים על חוטים בו הוא מתאר כיצד לקח את בתו רננה להצגת התיאטרון הראשונה שלה.ההצגה כללה תיאטרון בובות ורננה התרשמה מהדודים הרוקדים, אך לא הבינה למה הם קשורים בחוטים (בקול רם, למגינת לב האב). הציטוט לקוח מהסוף: "יצאתי את האולם סחוט ורזה. רננה בזרועותי עדיין הפגינה כושר גופני מעולה: -אבא אומר- הסבירה לקהל -שהדודים קשורים בחוט שלא יברחו... הבריות האדישים לא אבו להעמיק דעת כיצד מגיע אבא אחד להסבר כזה, אלא מדדוני בבוז, כאילו אומרים: ישנם הורים המפטמים את צאציהם בשטויות והמשטרה יושבת באפס מעש." ועוד אחד, תחילתו של הסיפור הגועל והנפש , שלטעמי ממש מרכז את הסגנון שלו: "אותו יום התחיל כמו כל האמשים של השנה השוטפת, מזג האוויר היה מעונן חלקי עד נאה, ים-התיכון שקט. למראית עין שום שינוי באופק. אולם בצהרים נעצרה לפני ביתנו מכונית-משא גדולת-מידות, ויצא מתוכה קשיש קטן, הלוא הוא מוריס, הדוד שלי מצד אשתי: -שמעתי שעברתם לביתכם החדש- אמר הדוד מוריס- הבאתי לכם תמונת שמן במתנה... ובזה נתן אות לשני סבלים שגיבי-כוח להעלות אלינו את התשורה. היינו נרגשים עד היסוד. מוריס הקשיש הוא פאר משפחת אשתי, רכושני מופלג, בעל השפעה בחוגים בעלי השפעה. אמנם הוא איחר במקצת במתן השי, אך עצם ביקורו נחשב לכבוד גדול. התמונה עצמה השתרעה על ארבעה מטרים מרובעים במסגרת מוזהבת גוטית-ארוטית והתייחסה אל הווי עמנו. בימין נראתה עיירה יהודית, ספק בגולה ספק בחלום-בלהות, עטופת נוף מרהיב עין עם הרבה מים ושמים ועננים רעננים, למעלה שמש בגודל טבעי, למטה עזים ופרות ובדרך הולך לו רבי עם שני ספרי תורה ביד, בליווי בחורי ישיבה ומספר עילויים, ונער אחד שהגיע לפרקו ומתכונן לבר מצווה. נוסף לכך טחנת רוח, קלייזמערים, ירח, חתונה, ואמהות עובדות המכבסות במי הנהר. בצד שמאל הים הגדול בתוספת רשת-דייג וספינת מפרשים, ברקע צפורים ואמריקה. זוועה מרוכזת כזו לא ראינו מקדמא דנא. וכל זה בצורה מרובעת, בסגנון ניאו-פרימיטיבי ובצבעי טכניקולור בריאים וחזקים כמו שור-הבד. -מקסים- אמרנו למוריס- אבל באמת מוגזם מצדך. -שטויות-כך מוריס- אני כבר איש זקן, לא אוכל לקחת אתי לקבר את כל האוסף שלי... לאחר שמוריס - דודי מצד אשתי בלבד - הלך לו, התיישבנו מול הפגר האמנותי רב-הממדים ורוח נכאים של הטרגדיה היהודית נחה עלינו. כאילו כל הדירה נתמלאה פתאום עזים, עננים ובחורי ישיבה זעירים. "

 

[פני בובה]

גם אני מאוד אוהבת את הספר

בסיפור "דודים על חוטים" יש קטע שאני מאוד אוהבת. רננה שואלת למה הדודים רוקדים, ואחרי שהיא לא מסכימה לקבל את זה ש"הם רוקדים כי הם שמחים שרננה באה לראות אותם", האבא מסביר ש"זה מה שהם עושים. אבא כותב, רננה הורסת את הבית, הדודים רוקדים..." הספר לא אצלי (אצל ההורים, אפילו שאני קניתי אותו...), ככה שאני לא יכולה להביא ציטוטים מדוייקים. עוד סיפור חמוד הוא על החוויה בסופרמרקט, על עמיר שרוצה להתחפש לאייבי נתן ועל דגי הפיג'מה. נעזוב מאיפה הוא הביא את כל הרעיונות האלו, השנינות שלו... זה משהו! אגב, הרבה זמן לא הייתי פה, התגעגעתי! מקווה להיות בפורום בנסיבות יותר משמחות...

 

[mipo]

וגם "מסטיק עם פסים"! זוכרים?...

 

[חצישלישרבע]

כן, כל הספר הזה מעולה

הסיפור עם ה"מסטיק עם פסים" היה למעשה שניים: הראשון בו הוא הבטיח מסטיק כזה לפני שהם נסעו, והשני על מה שקרה אחרי שהם חזרו... מהסיפור הראשון מבינהם, זכורה לי בעיקר ההתחלה המצויינת: "אדם שאינו יכול להחליט" אומרים חכמינו נ"י "יחלה או חסע". הנה לדוגמא, אנחנו. זה חודשים מתלבטים אנו האם לנסוע לחוץ-לארץ או לא? זה מה שנקרא משבר מצפוני. רבים היו מזמן חולים מן הלבטים האלה. אנחנו החלטנו לנסוע לחו"ל." לפני בובה - ברוך שובך!

 

[moria007]

זה ממש עצוב.

גם אותי העציב לשמוע על מותו. איש כל כך כישרוני, עוקצני במידה הנכונה, כותב בחסד עליון. הוא ימשיך לחיות תמיד ביצירותיו. השוטר אזולאי זאת היצירה האהובה עלי - שילוב של קישון עם שייקה אופיר. אגב, קישון העביר כשנה בקיבוץ שלי, עם עלייתו ארצה ולמד פה עברית (כל הקיבוץ שלי יוצאי הונגריה).