אשמח לעצות...

[כבר לא ילדה3]

../images/Emo7.gifאשמח לעצות...

איבדתי את אבא שלי לפני שנה ושלושה חודשים מסרטן.... ועכשיו אני נמצאת בסיטואציה שחברה טובה שלי בישרה לי שאמא שלה בטיפול נמרץ בעקבות סרטן (אותו סוג שהיה לאבי ז"ל) היא רוצה שאני אעמוד לצידה יחזק יעודד וייתן לה הרגשה של יהיה בסדר ואופטימיות .... והיום בבוקר קיבלתי טלפון מחברה טובה שהגיעה מחו'ל כי אשפזו את אבא שלה בהוספיס..(הוספיס זה מקום שבו מאשפזים חולים סופניים)אגב אין לה מושג מה זה הוספיס וכמעט נפלתי בלשוני.. קשה להתמודד עם זה כי הכל כל כך טרי אצלי הכאב הגעגוע הטראומה שלעולם לא אשכח את ימיו האחרונים זה היה הדבר הכי קשה שעברתי בחיים שלי..להבדיל ממוות מדום לב במחלת הסרטן אתה רואה את האדם שאתה הכי אוהב דועך ונגמר לך לאט לאט מול העיניים... איך אני אתמודד עם שתי חברותיי הכי טובות שליוו אותי בבית החולים ובהלוויה ובשבעה קשה לי מאוד... אשמח לעצה .... שיהיה לנו רק בריאות!!!!!

 

[אני 27]

ואוו...

קודם כל מצער לשמוע על אביך , השאלה היא איך את... כלומר , נראה לך שתהיה מספיק חזקה לעמוד לידם , להיות איתם ברגעים הקשים , שמן הסתם לך יהיו קשים יותר בגלל מה שעברת . אם נראה לך שכן תהיה איתם , תתמכי , תעזרי , מה שניתן .. אם לא . לדעתי הם יבינו , ידעו מה עובר לך בראש . לכי עם הבטן , זה הטיפ הכי טוב שיכול לתת . שיהיה בהצלחה , ורפואה שלמה

 

[כבר לא ילדה3]

הן די בטוחות ש..

אני חזקה מאוד. כי באמת אני משתדלת להתמודד עם דברים ולא לברוח... מעבר לכך שהשנה הזו הייתה מאודדדדדד קשה עבורי יומיים אחרי שקמתי משבעה ... התגרשתי אז אני עדיין בשלב של לאסוף את השברים של כל מה שקרה ומעדיפה לא להתפזר או להתעלם פשוט להתמודד עם הקשיים שעברתי ... אבל שוב זה מחזיר אותי אחורה למקום מאוד כואב ומעבר לכך שאני חברה מאוד טובה שלהן אני מאוד מחוברת עם המשפחות... קשהההההה לי כי הן שואלות שאלות ומה יהיה ומה השלב הבא ומה זה הוספיס ואני יודעת הכל ויודעת לאן זה מוביל ...אין לי את האומץ להגיד וקשה לי גם מצד שני לשקר... אוףףףףףףף יהיה טוב

 

[אני 27]

זה שיהיה טוב ... זה בטוח

יש בחיים דברים קשים , אי אפשר לברוח מהם . אהבתי שרשמת שאת מעדיפה להתמודד עם הקשיים , הרבה היו בוחרים לברוח .. "יותר קל " לא נמצא במצבך , אבל שוב .. אינטואיציה .. כבר תדעי מה לעשות ...

 

[שחR]

תהיי לצידן כמו שהן היו לצידך בדרכך שלך

לפעמים אין נחמה ואין יכולת לעצור את אכזריות החיים. אבל עצם הביחד, החיבוק, המילה הטובה, הכתף לבכות עליה הם כל ההבדל. את לא חייבת להגיע להוספיס אם זה קשה לך ומחזיר אותך לטרגדיה האישית שלך, את יכולה לחזק בדרכים אחרות , בפגישה במקום ניטרלי, או מחוץ למוסד או אפילו בטלפון. דווקא בגלל שאצלך עוד הכל טרי סומך עלייך שתמצאי את הדרך הכי מתאימה ויעילה לחזק אותן לצערי את מה שנקרא בעלת נסיון, אחרי ככלות הכל איך אמרת ? הן החברות הכי טובות שלך ! אכן הברכה שלך בסיום הכי חשובה מכולם. המון בריאות ושלא תדעי עוד צער . שחR

 

[ramoni1]

חמודה...

אני כל כך מבין לליבך, לאחר שעברת את הדברים עם אביך<מיצטער לישמוע> המצב של חברותיך יחזיר לך את הימים הקשים, ולכן כול כך קשה לך להיות שם, וליתמוך. מה שאני חושב מאמי, שאת תעשי את מה שאת מרגישה הכי נכון לעשות, אולי ליתמוך ולעזור לא בבית החולים או במקומות שגורמים לך טוב... זה יכול להיות בטלפון, אצלך בבית, או כל מקום אחר שניראה לך ומה שנותר לי לאחל לך זה, המון בריאות, ושהימים הלא נעימים יעברו מהר קבלי מימני

 

[3 שרונית]

קשה...

באופן פרדוקסלי משהו , לפעמים דוקא החזרה למקום הקשה והכואב מביאה אותנו למקום טוב. אני מאמינה שהשהות שלך, הליווי שלך, והתמיכה שלך בחברות שלך יעזרו לך להתמודד טוב יותר עם האובדן של אביך. אני מאמינה גם שהן יודעות (הם היו איתך שם) מה צפוי ולכן מעדיפות אותך .. את היית שם, את תביני אותן, את תדעי לזהות ... תדעימ מתי לנחם, מתי להיות חזקה ולא לתת להן להישבר...ואת גם יודעת שזה בסדר ולגיטימי להישבר לפעמים ..והכי חשוב את יודעת שאחרי השבירה חייבים לקום חזרה על הרגליים. אז כן, יהיה לך קשה,ולהן גם , ובימים שממש תרגישי שאת לא מסוגלת פשוט תגידי, הן יבינו, ובימים טובים יותר תהיה שם איתן, בשבילן. תנחומיי לך על מות אביך מקווה ומייחלת לרפואה שלמה לחולים.

 

[כבר לא ילדה3]

ווואווו

חייבת לומר לך שריגשת אותי מאודד.. כן היו גם כמה דמעות.. תודה ..

 

[3 שרונית]

../images/Emo201.gif

 

[והלאה וכאן]

../images/Emo201.gif

הצטערתי מאוד לשמוע על אביך

קשה מאוד ללוות אדם קרוב בדעיכה שכזו (אני מכירה את זה טוב מדי

) מצד שני, המחלה הארורה הזו כן מאפשרת תהליך של פרידה (להבדיל ממוות מידי ובלתי צפוי). נשמע מכתיבתך שאת מודעת לצורך שלהן בנוכחותך איתן בתקופה קשה זו. יכול להיות שזה יעזור לך להתמודד עם התהליך שעברת עם מחלתו של אביך. יכול להיות גם, שהמצב הקשה הזה יוביל לחיזוק של החברות שלך איתך מכיוון אחר. זו היכרות שונה לחלוטין עם האדם.. גם הן יגלו שאת נשברת, שאת לא חזקה כמו שאת משדרת - זה לא נורא בכלל, ואפילו טוב. את מכירה טוב את חברותייך. את יכולה לדעת האם הן מעדיפות לקבל מידע (כפי שכתבת - הן שואלות) או לא לדעת. הנוכחות שלך יכולה להיות מתוך איזון בין הצורך שלהן לבין היכולת שלך. תנסי לאזן את המינונים מבלי לפגוע בהן. מותר לך לומר שקשה לך. את יכולה לתת את התמיכה מהמקום שבו נוח לך להיות - בטלפון, בבית (שלך או שלהן) או בכל מקום. לאו דווקא בהוסטל או בביה"ח. אני מאחלת לך כוח ומאחלת לך יכולת להישבר ולאסוף את שבריך. את נשמעת אישה מדהימה וחברותייך זכו בחברה טובה שכמוך

 

[כבר לא ילדה3]

../images/Emo24.gifתודה לכולכם..

הגעתי אליכם מאתר שהיה בו צ'אט ... היה שם קן צרעות או שמא אומר "נשמות טובות " מאוד שמחה שהגעתי אליכם אתם נשמעים אנשים מדהימים ומרגישה שכולכם עם כוונות טובות .. כולנו הגענו מפירוק של מסגרת ושאתה מפרק מסגרת אתה מתנתק מהמון אנשים שהיו קשורים בדרך זו או אחרת למסגרת... וכאן מגיע השלב שמחפשים מקום שבו יבינו אותך ואולי גם יזדהו ויבינו לליבך... בטוחה אני לאור התגובות שלכם שהגעתי למקום הנכון אתם מקסימים תמשיכו כך תודה....

 

[ramoni1]

אני שמח שאת מרגישה

וקבלי |חי ומקווה שהימים הקשים יעברו מהר

 

[מת לחיות 2 המקורי]

../images/Emo24.gifחיבוק ענק לך ......ילדה.

החיים חזקים מכולנו.

 

[כבר לא ילדה3]

אם לא היו לנו...

חלומות, תקוות ...לא היה לנו את הרצון לחיות...

 

[ליMור]

היי לך..

קראתי אותך ונזרקתי איכשהו לאחור.. אני איבדתי את אבא שלי לפני כחודש וחצי - וזאת לאחר שמונה שנים של סבל נורא שהוא עבר.. וכפי שתיארת , אכן קשים ביותר הם הימים האחרונים,,, אצלנו הוא לא היה בהוספיס,אלא בבית... וישבנו איתו כולנו בחדר עד לנשימתו האחרונה.. ולשאלתך.. חברתך היא החברה שלך לפני אחרי ותוך כדי כל חוויה זאת או אחרת שתחוו שתיכן יחד וכל אחת לחוד.. מבלי לתכנן ומבלי לערוך אי אילו אסטרטגיות ותוכניות פעולה שונות.. פשוט תהיי שם.. עוד שיחה, עוד חיבוק, עוד מילה - מי כמוך לדעת כמה שווה מילה אחת טובה בשעת צער... וגם אם זה יוציא ממך את כל מה שהיה חבוי שם במהלך התקופה האחרונה מאז שזה קרה לכם,,,אדרבא ואדרבא.. אולי זה יהיה עבורך אפילו מעין חוויה מתקנת ...מי יודע בשורה תחתונה מה שאני מנסה להגיד הוא.. שלא כדאי שתלחיצי את עצמך לא מהמהחשבה ולא מהעשייה.. תעברי את התקופה,, פשוט תזרמי אותה.. והיכן שתוכלי ויש מה לתת - היי שם והיכן שלא,, פשוט לא ואם נחזור לנקודת פתיחה שבה אמרת שמדובר בחברה טובה שלך אזי,, אני בטוחה שלא זה יהיה המקום לשפוט ולהעמיד את החברות במבחן.. בהצלחה ובברכת בריאות טובה ומה שפחות סבל עבור החולה....

 

[והלאה וכאן]

../images/Emo201.gif כמה יפה כתבת

תנחומיי