נגמרו המילים לנושא... זה לא היה קל
המתבוננת... תמיד אני חושבת איך התמזל מזלך ובחרת בכינוי הכי מוצלח.
קודם כל, כבר מההודעה הראשונה היה לי קשה להגיב בנושא, בגלל ששתינו כביכול נמצאות בצד אחר של המטבע. ואם אני אומרת משהו על הצד שני, קיים בי החשש שאולי תחשבי שזה כביכול מופנה אלייך ואולי תפגעי. אני מבינה שדברייך לא באו לפגוע בי או לבקר אותי, כנ"ל גם כלפייך. למרות שההיכרות ביננו לא גדולה, את חשובה לי ואני אוהבת אותך (ומתגעגעת
), ואינני רוצה ליצור מצב לא נעים שכזה. אני מודה שלמרות שלוקח לי שעות לנסח את ההודעות שלי פה (ושלא נדבר על ההודעה הנוכחית
), הדברים אף פעם לא יוצאים כמו שאני רוצה. בשיחה פנים מול פנים, הדברים בטוח היו נשמעים אחרת. אפשר היה להבין את דבריי כהטחת אשמה באמא שלי, אבל אולי לא הצלחתי להעביר את מה שרציתי. כשאמרתי שהיא "תשא בתוצאות".. התכוונתי יותר לעובדה שהיא (אמא שלי), למרות החינוך שנתנה לי, מצפה ממני להתנהג אחרת. היא הרגילה אותי לחיים מסויימים ופתאום היא באה בטענות. הרבה פעמים אני נתפסת על דברים שהיא עושה לא נכון, וכביכול מראה דוגמא אישית לא נכונה, בעיקר בשביל להצדיק את עצמי בזמנים שהטענות מופנות אלי. אבל אם מסתכלים על מכלול הדברים וההשקעה.. אז אין טעם שאפתח את הפה, וחוץ מזה אם אפתח את הפה, היא תחזיר לי באותה מידה
הדבר הנכון הוא כנראה לעזור, אבל יש לי תחושה ששינוי קיצוני לא יקרה בקרוב (עקב תחושות נלוות, עצלנות ועוד). ואני באמת מעריכה כל אמא שדואגת לילדיה ועושה כמיטב יכולתה. זה נראה לי job לא קל. ו...יכול להיות שאני גם לא הבנתי את כל מה שאת רצית לומר לי בהודעתך
(אז את מוזמנת לתקן אותי). הממ...אני יושבת וחושבת מה לכתוב וקשה לי. הרבה דברים רצים לי בראש בעקבות מה שנאמר, גם אם הם לא קשורים לסיטואציה הספיציפית שעליה דיברנו. הייתי רוצה להגיד שאני לא מאשימה את אמא, אבא או כל אחד אחר. אבל כשאני חושבת על זה, אולי זה לא נכון. הרבה פעמים אנחנו מתנהגים בצורה מסויימת בגלל דברים שקרו לנו, ואנחנו נוטים להאשים אחרים. לדוגמא, כיום אני מתנהגת בצורה מסויימת בגלל דברים שקרו לי בעבר עם הוריי, למשל, כשהייתי קטנה. הדבר הנכון כנראה הוא לא להאשים אותם. הרי כפי שאמרת אני אחראית לחיי. אז אפשר להגיד שהסיבה לצורת התנהגות זו, קשורה בסיטואציות שקרו בעבר בהקשר אליהם, אבל אני אחראית לחיי ואני זו שצריכה לשנות (למרות שזה ממש לא קל עכשיו). קשה לי לעשות את ההפרדה. כשאני מנסה להבין למה אני עושה דברים בצורה מסויימת, אני מנסה להסתכל אחורה ולראות מה היה. קיימת איזו תחושה של הפניית אצבע מאשימה כביכול, למרות הידיעה שהיום אני זו שאחראית להכל. האצבע מופנת כי קשה לי... קשה לי לשנות, קשה לי לקבל (את עצמי ואחרים), קשה לי לסלוח.
ובחזרה למה שכתבת, אין לי שום כוונה לעשות דווקא או לפגוע במישהו (ובעיקר לא באמא שלי). אבל באופן כללי, לפעמים קורה שאנחנו עושים טעויות ופוגעים. ואם אמא שלי היתה חושבת כמוך בעניין החדר, אז המצב היה יותר טוב. כבר קרו מקרים ונפגעתי מאוד, אבל בואי לא נכנס לזה. זה מעלה בי דברים לא נעימים. הערה נוספת... תוך כדי ניסוח ההודעה היה נדמה לי שאולי אני סותרת את עצמי. אני מרגישה שכנראה יש הבדל בין איך שאני חושבת שאני מתנהגת לבין איך שאני באמת. אז אני מתנצלת אם משהו נשמע קצת סותר. ודבר אחרון...כשנמצאים בתוך סיטואציה מסוימת, קשה לראות את כל הצדדים בצורה אובייקטיבית. ולפעמים קשה בכלל לראות צדדים אחרים, עד שמישהו אחר מבחוץ עוזר לנו לראות ולהבין. תודה לך!!!
גרמת לי לחשוב הרבה, ולהתבונן במצבים מסוימים בצורה קצת שונה. שולחת לך את אהבתי, ומחבקת בחזרה. יעל
