../images/Emo197.gif רבי סלמאן מוצפי
רבי סלמאן מוצפי נפטר:י"ז טבת הוריו:ר' ציון מאיר והרבנית פרחה אשתו:הרבנית טובה. ילדיו:ר' בן ציון ומלכה. חתנו:המקובל דוד בצרי שליט"א. אחיו:ר' ששון בן ציון והרבנית גורגי'ה סבא וסבתא:ר' יחזקאל והרבנית עמאם. מורו:המקובל יהודה פתי'ה,ר' חיים שאול הכהן דוויק,ר' יעקב מונסה. בעלות השחר של יום שבת קודש כ"ז שבט ה'תר"ס נולד ר' סלמאן כצאצא למשפחה שהגיע לבבל בגירוש ספרד אשר נקראה "מוספיא" וברבות השנים שובש שמה בבגדד ל"מוצפי". בהגיעו לגיל שנתיים הי'ה אביו מוליכו לביהכ"נ ע"מ שרגליו יתרגלו להיכנס לבית המדרש. וכן,כדי שיינק קדושה וטהרה ע"י הסתכלותו בדיוקנם של צדיקי הדור. בגיל 5 החל ללמוד ב"מדרש תלמוד תורה" ובגיל 6 כבר ידע את פרשיות התורה על טעמיהן ודקדוקיהן ע"פ כקורא בתורה. בנערותו נהג מידי שבת להתלוות לבית הכנסת יחד עם אביו ובסיום דרשתו של "הבן איש חי",פילס דרכו בין ההמונים בכדי להביט בפניו הקדושות ולנשק את ידיו. ר' יוסף חיים בירך בחיוך את הנער שיזכה להיות גדול בתורה. בהגיעו לגיל 9 הסתלק ר' יוסף חיים ור' סלמאן שיצא את בית הוריו בהיחבא להשתתף בהלוויה קיבל על עצמו עת הורד הארון לקבר ללמוד תורה בהתמדה יותר גדולה ולנהוג בחסידות ובפרישות. ע"מ שיתעורר בחצות הלילה לעסוק בתורה קשר חבל לידו ואת קצהו השני לבריח הדלת וכאשר אביו קם בחצות ללימודו ומשך את הדלת נמשכה ידו וכך התעורר, לאחר שבועיים אביו הבחין בדבר ומנעו מכך אך סלמאן הצעיר מצא שיטה חדשה:קשר ידו בחבל ואת קצהו שלשל דרך החלון לאחורי הבית וביקש מחברו כי יעבור ליד ביתו וימשוך בחבל, יחד הלכו לבית המדרש ולמדו בסתר עד עלות השחר ולאחר זמן ידעו בעל פה את הספרים "חובת הלבבות","פלא יועץ","ראשית חכמה" ו"שבט מוסר". בגיל 10 נהג כל ליל שבת קודש לעמוד בחצר הבית כדי לא להפריע את שנתם של אחיו הקטנים ולקרוא את כל ספר תהילים לאור הלבנה. חיבר לעצמו "ספר תפילות" שליקט ונשא בכיסו. בלומדו ב"מדרש בית זילכה" היות ועלה בידענותו על חביריו העבירו אותו לקבוצה הגבוהה יותר בה נתוודע אל המקובל ר' יהודה פתי'ה ששימש כמגיד שיעור לתלמוד בבית המדרש. לאחר שהשלים ללמוד את הש"ס וארבעה טורים. בהגיעו לגיל 17 ר' יהודה פתי'ה הניח את הספר "עץ חיים" מתחת לבית שחיו ואמר לו ללמוד פרק אחד מהספר ובשבת הבאה להשמיע לו את אשר למד. תחנוניו כי עדיין צעיר הוא לא הועילו ומאז לא זזה ידו מתוך יד רבו,יחד עסקו בלימוד הנגלה ובחשאי למדו כל יום 6 שעות רצופות את תורת הנסתר. עם ר' נסים כדורי למד כל יום 4 שעות ש"ס וראשונים ובכל יום לאחר שליווה את ר' יהודה לביתו הלך לבית ר' יעקב חיים לשמשו. באלול ה'תרע"ח הוסמך לשחוט עופות, בגיל 19 הוסמך למול ע"י מוהל העיר ובניסן ה'תרע"ט קיים את מצוות ברית המילה הראשונה. בשנת ה'תר"ף הוסמך ע"י שבעת גדולי הרבנים והדיינים של בגדד לרב ושו"ב והיה משכים בשחר לשחוט בקר לבדוק את הסימנים והאברים ומשם הולך לבית המדרש. לאחר שאביו חלה ומצבה הכלכלי של משפחתו היה קשה החל ר' סלמאן לעבוד כעוזר וכשליח של הגביר מנחם דניאל,הלה שנוכח בהצלחתו של ר' סלמאן,ייחד לו חדר במשרדו לנהל את ספרי החשבונות והציע לו לנהל את עסקיו שמעבר לים. ר' סלמאן למד אנגלית,טורקית וצרפתית,מונה למנהל הראשי ומנהל חשבונות ראשי,עמל 8 שעות בתורה 8 שעות במשרד ובכל ראש חודש מסר לאחד מראשי הישיבה ב"מדרש בית זילכה" משכורת מליאה עבור אחד האברכים מבלי שידע את מקורה. כעבור שבועות אחדים השתדך עם בת דודתו מצד אמו וחודש לאחר הקידושין הרב הראשי ר' עזרא דנגור ערך את חופתו בה השתתפו כל חכמי בגדד. במוצ"ש עם עלות השחר בחודש אלול ה'תרפ"ז הסתלק אביו. מילדותו חלם לבנות את בתו בא"י וכעת חשש מיוהרה וביקש לשבת באוהלה של תורה, לחיות חיי צנע רחוק מפרסום וענייני ציבור ולהתעמק בלימוד כוונות הרש"ש. 5 פעמים ביקר בא"י לרוב בתחילת חודש ניסן על מנת לחגוג פס בי-ם וללמוד בה תורה במשך כל ימי העומר. ביום שישי ט"ו אלול ה'תרצ"ה הצטרף אל רבו שעלה שנה קודם לארץ ישראל ואת השבת הראשונה עשה בטבריה בקרבת ציון ר' מאיר בעל הנס. ביום ראשון עלה לי-ם ולאחר חגי תשרי שב לעיראק על מנת לסיים את עסקיו ב"בית מנחם" ולהיפרד מהגביר מנחם דניאל עמו עבד כ-18 שנה. הוא סירב לקחת את המתנות היקרות ששלח אליו הגביר מאחר ולא רצה ליהנות מדבר שלא עמל עליו,הוא נטל את חפציו האישיים וספריו האהובים,שכר מכונית לרבת עמון ומשם הגיע ברכב של רשות הדואר לי-ם. בהגיעו לי-ם התדרדר הרכב לתהום ובעת שקפץ מהרכב נשברה רגלו וידו נחבלה קשות. מספר חודשים סבל ייסורים גדולים והרופאים רצו לקטוע את רגלו אך ר' סלמאן לא הסכים, ביקש שישאוהו לביתו ולאחר שטיפל בעצמו בפצע המזוהם והזמין מומחים לטיפול בשברים התאושש ושב לאיתנו. התגורר בשכונת 'בית ישראל' ולאחר מכן עבר לדירה בת חצי חדר שרכש בשכונת 'גאולה'. בבוקר למד בבית הכנסת של ישיבת המקובלים בשכונת הבוכרים,אחה"צ חזר על לימודו בבית הכנסת 'אברהמוף', שנתיים למד את סידור הרש"ש,ישן שעתיים בלילה,במשך כשעתיים אמר ברכות השחר, כשעה אמר קריאת שמע שעל המיטה, במהלך היום ובחצות הלילה ייחד ייחודים על מנת להמשיך שפע לכל העולמות ולקרב קץ הגאולה ובשנת ה'תרצ"ז סיים את לימוד כל הכוונות. בבגדד היה ידוע כ"איסטניס" גדול: 3 פעמים ביום החליף את חולצתו,כל בגדיו לרבות הממחטה היו מגוהצים בקפידה ומאז החל ללמוד את כוונות הסידור שינה את מנהגיו. התרחק ככל יכולתו מתענוגות העולם הזה. על כל הנאה קלה באכילה, שינה, הליכה ולבוש אמר: 'חוששני שלא יגרום חלילה לחיבוט הקבר א"כ כדאי לוותר על זה' קיים סיגופים ותעניות ועל תענית בכורות בערב פסח לא הסכים לוותר. נזהר מאוד במעט המאכל שהביא לביתו ובשנת השמיטה הלך בעצמו לשדות הנכרים להביא מעט ירק ופרי לילדיו. בבוקר אכל כזית לחם עם מעט גבינה,לפעמים בצהריים אכל מעט אורז ובערב חצי ביצה. כאשר הרגיש בחולשה עקב מחלת הלב ממנה סבל בחש מעט סוכר במים והמשיך ללמוד. לכל מזון שאכל כיוון את הכוונה הפרטית שלו ומחוסר זמן לעסוק בכל הכוונות הנדרשות אכל ארוחה אחת ביום ולא שתה בעת לימודו בכדי לא לגזול מזמן הלימוד בגין הכוונות הנדרשות בברכות. בשר אכל פעם אחת במהלך 40 שנה בחג הסוכות ה'תשט"ז בו כיוון כוונה מיוחדת. במשך 40 שנה עסק בהגהת סידור הכוונות ועד לשנתו האחרונה לא חדל מלהוסיף חידושים והגהות. בד בבד עם לימוד הנסתר סיים כל שנה את התנ"ך עם פירוש המלבי"ם ומשניות עם פירוש רבנו עובדיה,כל מספר שנים סיים את הש"ס וכל יום עיין בספרי פוסקים,שו"ת ומפרשים שונים. בגיל 35 הקים את "ישיבת בני ציון" ע"י מצבת קבורת רחל אימנו ובשנת ה'תש"ח עקב הסכנה וההתנכלויות ליהודים הורה להעביר את הישיבה לבית הכנסת "טוויג" שברחוב רשב"ם בי-ם.
