../images/Emo63.gif פרשת קורח
שתי מתנות הן בזרע הארץ: המעשר-הניתן ללווים, התרומה-הניתנת לכוהנים. שתי מתנות אלו ניתנות לשבט העובד במקדש ומקדיש את עצמו לעבודת ה' בשם העם כולו. אך הבדל גדול יש ביניהן: התרומה-קדושה היא.אסורה לזרים ואסורה לטמאים. המעשר-לעומת זאת אינו קדוש.מותר לזרים ומותר לטמאים. ממה נובע ההבדל ביניהן??? שני סוגים של אנשים ישנם המשפיעים מהודם ומרוחם על הסובב אותם. יש שני סוגי צדיקים בעם בכלל הבונים אותו. יש את הביישן,כעין הצדיק הנסתר. עבודתו-עבודה שבפנים.כאחד האדם נוהג הצדיק הנסתר. בפשטות ובשתיקה נוהג האדם הביישן. מעלתו – ביחידותו. אין הוא מפקיר את העם,אין השקט מפקיר את הסובב אותו. אין התעלמות מצרותיו הרוחניות והחומריות. הוא חש כי ע"י ההתעלות האישית שלו כיחיד הוא יכול להשפיע השפעה גדולה על העם המביט בו ממרחק. על הסובב אותו. לעומתו יש צדיק נגלה.אדם פעלתן ונמרץ. עבודתו-עבודת חוץ. מעורב בענייני העם,בענייני החברה השוטפים. מחנך ומלמד מקרב במו ידיו את אחיו לעבודת ה'. בנמרצותו הוא בונה קשרים שיעזרו בעתיד גם לאחרים. הכוהן הוא הצדיק הנסתר-עבודתו היא במקדש פנימה.. על כן גם מתנתו היא בהתאם-מתנה קדושה וטהורה אשר אין לזרים חלק בה. מרחוק יביטו בו בעת יברך את העם כולו בברכת כוהנים באהבה. שונה ממנו הלוי-לא במקדש פנימה הוא עובד,כי אם בשעריו. לא בעשייה אילמת ונסתרת היא עבודתו,כי אם בקול שיר הנשמע למרחוק. גם כאשר ישב לאכול את המתנה אשר קיבל,יודע הוא כי יוכל לכבד משולחנו לכל דכפין, הזקוק למזון הגשמי, ולכל דצריך,הזקוק למזון רוחני. הכוהן והלוי,הצדיק הנסתר והצדיק הגלוי,שניהם יחד בונים את בית ישראל. וזה מה שקורח לא הבין ועל זאת התרעם: מדוע העם כביכול מפולג??? מדוע לא כולם שווים??? הוא לא ראה לרגע שלו היו כולם ראשים או כולם נחבאים הרי שהיו מריבות או להפך אדישות בין אחד לשני. דווקא השוני הוא שמשלים את האחדות-השלמות-איחוד של חלקים שונים,שכל אחד מהם אינו שלם בפני עצמו. וזאת יכול לקרות ע"י מרכז אחד המאחד ומקשר אותם ויחד עם כולם יוצר את השלמות. והמרכז האחד,שאיחד את כל חלקי העם. המרכז שעמד מעל כולם,כחוט השדרה,ואיחד את כל האברים שבגוף. זה היה תפקידו של הכהן הגדול, העובד את עבודת הקודש למען כלל ישראל והלוי שתמך ב והנעים בקולו לעם להראות הדרך אל האחד-האחדות.
שתי מתנות הן בזרע הארץ: המעשר-הניתן ללווים, התרומה-הניתנת לכוהנים. שתי מתנות אלו ניתנות לשבט העובד במקדש ומקדיש את עצמו לעבודת ה' בשם העם כולו. אך הבדל גדול יש ביניהן: התרומה-קדושה היא.אסורה לזרים ואסורה לטמאים. המעשר-לעומת זאת אינו קדוש.מותר לזרים ומותר לטמאים. ממה נובע ההבדל ביניהן??? שני סוגים של אנשים ישנם המשפיעים מהודם ומרוחם על הסובב אותם. יש שני סוגי צדיקים בעם בכלל הבונים אותו. יש את הביישן,כעין הצדיק הנסתר. עבודתו-עבודה שבפנים.כאחד האדם נוהג הצדיק הנסתר. בפשטות ובשתיקה נוהג האדם הביישן. מעלתו – ביחידותו. אין הוא מפקיר את העם,אין השקט מפקיר את הסובב אותו. אין התעלמות מצרותיו הרוחניות והחומריות. הוא חש כי ע"י ההתעלות האישית שלו כיחיד הוא יכול להשפיע השפעה גדולה על העם המביט בו ממרחק. על הסובב אותו. לעומתו יש צדיק נגלה.אדם פעלתן ונמרץ. עבודתו-עבודת חוץ. מעורב בענייני העם,בענייני החברה השוטפים. מחנך ומלמד מקרב במו ידיו את אחיו לעבודת ה'. בנמרצותו הוא בונה קשרים שיעזרו בעתיד גם לאחרים. הכוהן הוא הצדיק הנסתר-עבודתו היא במקדש פנימה.. על כן גם מתנתו היא בהתאם-מתנה קדושה וטהורה אשר אין לזרים חלק בה. מרחוק יביטו בו בעת יברך את העם כולו בברכת כוהנים באהבה. שונה ממנו הלוי-לא במקדש פנימה הוא עובד,כי אם בשעריו. לא בעשייה אילמת ונסתרת היא עבודתו,כי אם בקול שיר הנשמע למרחוק. גם כאשר ישב לאכול את המתנה אשר קיבל,יודע הוא כי יוכל לכבד משולחנו לכל דכפין, הזקוק למזון הגשמי, ולכל דצריך,הזקוק למזון רוחני. הכוהן והלוי,הצדיק הנסתר והצדיק הגלוי,שניהם יחד בונים את בית ישראל. וזה מה שקורח לא הבין ועל זאת התרעם: מדוע העם כביכול מפולג??? מדוע לא כולם שווים??? הוא לא ראה לרגע שלו היו כולם ראשים או כולם נחבאים הרי שהיו מריבות או להפך אדישות בין אחד לשני. דווקא השוני הוא שמשלים את האחדות-השלמות-איחוד של חלקים שונים,שכל אחד מהם אינו שלם בפני עצמו. וזאת יכול לקרות ע"י מרכז אחד המאחד ומקשר אותם ויחד עם כולם יוצר את השלמות. והמרכז האחד,שאיחד את כל חלקי העם. המרכז שעמד מעל כולם,כחוט השדרה,ואיחד את כל האברים שבגוף. זה היה תפקידו של הכהן הגדול, העובד את עבודת הקודש למען כלל ישראל והלוי שתמך ב והנעים בקולו לעם להראות הדרך אל האחד-האחדות.
