../images/Emo63.gif פרשת חקת
39 שנה ארכה הדרך מפרשת שלח דרך פרשת קורח לפרשת חוקת. שנה לאחר יציאת מצרים,בנ"י עדיין מרוגשים מחווית היציאה הטרי'ה,מהבטחת הארץ הקדושה ותורתם החדשה. 39 שנים אח"כ, עדיין מביטים ישראל לארצם,ועכשיו הם חבוטים ומצולקים,מלאי כאב וצער. פרשת המרגלים,תבוסה ע"י עמי כנען,עונש של נדודים חסרי תכלית,הסתה ע"י קורח ועדתו למרוד במנהיגיהם,ושוב עונש-הוסיפו נדוד. והנה כאן ,מגיע העם לסוף הדרך ודווקא אז,יותר מתמיד,הוא נראה כ Dead End. מרים ואהרון נפטרים,נגזר על משה שימות לפני הכניסה לארץ, האדומים לא מניחים לישראל לעבור בגבולם אל הארץ והדרך מתארכת עוד, הכנענים לוחמים,הנחשים הורגים,והאמוריים של סיחון אינם מניחים לעבור בגבולם. והנה,כמה מפתיעה סופה של פרשת התלאות הזו. בסוף הפרשה,בנ"י מתמלאים בכוח ובמרץ. הם מכים את מואב,זוכים לבאר מים ניסית,מנצחים את סיחון וכובשים את ארצו ואת ארץ עוג מלך הבשן וחנייתם היא על הירדן מול יריחו ממש על אם הדרך לארץ כנען. וכל זאת בהנהגת משה,מנהיג שגורלו כבר נחרץ. מה איפשר את המעבר הממש פלאי מצד הכישלונות אל הניצחונות??? כיצד קמו בני ישראל מעפרם??? הפרשיה ההלכתית שפותחת את פרשת חוקת:פרשת פרה אדומה משקפת את התהליך כולו-אומרת אותו בשפה אחרת. פרה אדומה נשחטת,נשרפת,הופכת לאפר.התורה מדגישה שתהליך זה הוא מלא טומאה. הכהן ששורף,משליך אל הבערה חומרים נוספים,אוסף האפר ואף מזה מהמים על הטמא כדי לטהרו-נטמא. אבל,התוצר של תהליך זה הוא טיהור.רק אפר הפרה,בהתערבו במים חיים באותו כלי,יכול לטהר טומאת מוות,הטומאה הגדולה ביותר. "והזה הטהור על הטמא"-כאן התורה ממחישה את המהפך החד של מערך היחסים בין טומאה לטהרה, שהרי שבשעה זו הטהור בעקבות ההזאה לטמא ואילו הטמא ייטהר. מערכת היחסים פעילה ובלתי הגיונית בין חיים למוות. המוות יוצר חיים חדשים מתוכו ובשורש החיים מקנן המוות. החיים מובילים באופן בלתי נמנע אל המוות.מאידך,לידה מתאפשרת רק במחיר של כאב נורא. אין יצירה חדשה ללא פירוק ואולי הרס של תבנית קודמת. לו המציאות הקודמת הייתה נותרת ביציבותה,לא היה ניתן למשהו חדש להיווצר. הפרשה דיברה בשפה של מעשה,ע"י טקס על אמת קיומית,בסיסית. הטקס משמש דרך להגיע מהמוות אל החיים,מהטומאה אל הטהרה,על ידי מוות נוסף, בתנאים מוקפדים ומוגדרים. וזו הדרך שבה בנ"י קמו. אחרי "המוות"-הכאב,הכישלון,הנפילה לעפר,אחרי פרשת המים. הם אזרו כוחות חדשים וקמו להמשיך במטרה אחת: להיכנס אל הארץ המובטחת.
39 שנה ארכה הדרך מפרשת שלח דרך פרשת קורח לפרשת חוקת. שנה לאחר יציאת מצרים,בנ"י עדיין מרוגשים מחווית היציאה הטרי'ה,מהבטחת הארץ הקדושה ותורתם החדשה. 39 שנים אח"כ, עדיין מביטים ישראל לארצם,ועכשיו הם חבוטים ומצולקים,מלאי כאב וצער. פרשת המרגלים,תבוסה ע"י עמי כנען,עונש של נדודים חסרי תכלית,הסתה ע"י קורח ועדתו למרוד במנהיגיהם,ושוב עונש-הוסיפו נדוד. והנה כאן ,מגיע העם לסוף הדרך ודווקא אז,יותר מתמיד,הוא נראה כ Dead End. מרים ואהרון נפטרים,נגזר על משה שימות לפני הכניסה לארץ, האדומים לא מניחים לישראל לעבור בגבולם אל הארץ והדרך מתארכת עוד, הכנענים לוחמים,הנחשים הורגים,והאמוריים של סיחון אינם מניחים לעבור בגבולם. והנה,כמה מפתיעה סופה של פרשת התלאות הזו. בסוף הפרשה,בנ"י מתמלאים בכוח ובמרץ. הם מכים את מואב,זוכים לבאר מים ניסית,מנצחים את סיחון וכובשים את ארצו ואת ארץ עוג מלך הבשן וחנייתם היא על הירדן מול יריחו ממש על אם הדרך לארץ כנען. וכל זאת בהנהגת משה,מנהיג שגורלו כבר נחרץ. מה איפשר את המעבר הממש פלאי מצד הכישלונות אל הניצחונות??? כיצד קמו בני ישראל מעפרם??? הפרשיה ההלכתית שפותחת את פרשת חוקת:פרשת פרה אדומה משקפת את התהליך כולו-אומרת אותו בשפה אחרת. פרה אדומה נשחטת,נשרפת,הופכת לאפר.התורה מדגישה שתהליך זה הוא מלא טומאה. הכהן ששורף,משליך אל הבערה חומרים נוספים,אוסף האפר ואף מזה מהמים על הטמא כדי לטהרו-נטמא. אבל,התוצר של תהליך זה הוא טיהור.רק אפר הפרה,בהתערבו במים חיים באותו כלי,יכול לטהר טומאת מוות,הטומאה הגדולה ביותר. "והזה הטהור על הטמא"-כאן התורה ממחישה את המהפך החד של מערך היחסים בין טומאה לטהרה, שהרי שבשעה זו הטהור בעקבות ההזאה לטמא ואילו הטמא ייטהר. מערכת היחסים פעילה ובלתי הגיונית בין חיים למוות. המוות יוצר חיים חדשים מתוכו ובשורש החיים מקנן המוות. החיים מובילים באופן בלתי נמנע אל המוות.מאידך,לידה מתאפשרת רק במחיר של כאב נורא. אין יצירה חדשה ללא פירוק ואולי הרס של תבנית קודמת. לו המציאות הקודמת הייתה נותרת ביציבותה,לא היה ניתן למשהו חדש להיווצר. הפרשה דיברה בשפה של מעשה,ע"י טקס על אמת קיומית,בסיסית. הטקס משמש דרך להגיע מהמוות אל החיים,מהטומאה אל הטהרה,על ידי מוות נוסף, בתנאים מוקפדים ומוגדרים. וזו הדרך שבה בנ"י קמו. אחרי "המוות"-הכאב,הכישלון,הנפילה לעפר,אחרי פרשת המים. הם אזרו כוחות חדשים וקמו להמשיך במטרה אחת: להיכנס אל הארץ המובטחת.