../images/Emo17.gif סיפור לשבת
פשט את צווארו רבה של זלוטשוב הי'ה יהודי המופרש מהוויות העולם הזה.הוא הגה בתורה יומם וליל. כל תושבי עירו העריכוהו וכיבדוהו למעט שבתי'ל הקצב. שבתי'ל,הי'ה איש גברתן עשיר וגס-רוח,הוא מעולם לא הסתיר את הבוז שרחש אל הרב. היו לו השגות על דרך התנהלותו של הרב ותמיד הי'ה נואם כי הרב אמור להיות איש ממולח ולא שקוע בעולמות עליונים. והרב,שומע ולא משיב.גם בני העיר התקשו להשלים עם הסגנון הבוטה והחצוף שלו,אך חששו להתעמת עמו ולהעמידו במקומו. והנה הגיע היום ושבתי'ל הקצב עקר את מגוריו לעיר ברודי ותושבי זלוטשוב נשמו לרווחה ובירכו "ברוך שפטרנו". רבה של זלוטשוב נמנה עם חסידיו של רבי משה-לייב מסאסוב ואחת לכמה זמן הי'ה נוסע לעשות שבת במחיצתו. באחת השבתות,בעוד הרב מסב אל שולחן הצדיק,לפתע חשכו עיניו. מעברו השני של השולחן,ממש מולו,ישב לו נינוח ודשן שבתי'ל הקצב ושני בניו,שהיו כאביהם. תדהמת הרב גברה כאשר ראה כי רבו נוהג בקצב חיבה יתרה. עם צאת השבת הבחין רבה של זלוטשוב בשבתי'ל העומד אצל הצדיק ומבקש ממנו ברכה. "רבי!!!",אמר בטון תקיף,"לאחר תקופת ניסיון בלתי-מוצלחת בברודי עומד אני בקרוב לשוב ולהשתקע בזלוטשוב ומבקש אני ברכה להצלחה" ומה רבתה השתאותו של הרב כאשר ראה כי הצדיק מסאסוב אחז בחביבות בזרועו של הקצב והרעיף עליו ברכות להצלחה. רבה של זלוטשוב לא הרהר חלילה אחר רבו,אך התקשה לעכל את הדברים. בצר לו פנה אל הצדיק ובסגנון של "ילמדנו רבנו",שאל כיצד בירך איש זה,שגברתנותו ומעלליו הרעים ידועים לכול. נתן הצדיק ברב מבט רך ומלטף ואמר:"כל מה שנעשה בעולמו של הקב"ה בהשגחה פרטית הוא. ואם יהודי פלוני מבקש לשוב לזלוטשוב,סימן כי זלוטשוב זקוקה לו לא פחות משנזקק הוא לה". הקצב מימש את דבריו וחזר לזלוטשוב.יהודי העיר קיבלו את פניו בצינה ובחמיצות. אך שבתי'ל התעלם מארשת-פניהם של התושבים ועם שובו הכניס עצמו לעסקי הקצבות, ועד מהרה חזר לאורח-החיים שהורגל בו. גם הרב ובני הקהילה שבו להרגלם מקדם והחלו לחוש את תוקפנותו שלא פחתה כמלוא הנימה. שבת אחת,בשעה שרוב בני הקהילה היו מכונסים לתפילה בבית-הכנסת,פרץ לפתע אדם לבית-הכנסת בצעקה כי חבורת 'חוטפים' סובבת בעיר ולוקחים נערים יהודים לצבא. מהומה רבה השתררה בבית-הכנסת.דחיפות ומהומה באולם הגברים,צווחות ובכי מעזרת הנשים. בינתיים התעשתו מקצת המתפללים,אנשים שכוחם במותניהם,יצאו למצוא את ה'חוטפים' ולסלקם מן העיר. החבורה אותרה ברחוב סמוך והמתפללים החלו להודפם. הגדילו לעשות כמה חמומי-מוח נסערים,הם עלו על גג בית סמוך ויידו ממנו חפצים כבדים על ראשי ה'חוטפים'. כמה מהם איבדו את הכרתם ואחר-כך מתו. בתגובה לפרעות אלו כלאו השלטונות את רב העיר ואת כל מנהיגי העדה וראשי הקהל. ואז נפתחה מסכת ארוכה של חקירות ודרישות,בניסיון להציל מפי האסורים את שמות הורגי ה'חוטפים'. האסירים מילאו את פיהם מים וסירבו להסגיר את האשמים. לאחר כמה ימים יצאה ההודעה:"אם בתוך שבוע ימים לא יימסרו להם השמות-יוצאו הרב וכל אשר עמו להורג. " הרב אסר על בני קהילתו להסגיר את המעורבים בפרשה וכל אותו שבוע התכנסו בני זלוטשוב בבית-הכנסת והעתירו תפילה ותחנונים להסרת רוע הגזרה. היום האחרון בשבוע הגיע והמתח הרקיע שחקים.לפתע נפוצה בעיר הידיעה המרעישה כי האסורים שוחררו. עפ"י הידיעה,הודיע המושל לראשי הקהילה כי לפנות בוקר התייצב לפניו תושב העיר שהודה באשמה. הוא קיבל עליו את כל האחריות למאורעות השבת וגילה כי הוא שהשליך על ראש ה'חוטפים' את החפצים שגרמו למותם. לאחר שהודאתו נחקרה,דיווח המושל:"הוצא האיש להורג." היהודי ש'הודה' הי'ה שבתי'ל הקצב. כולם ידעו כי שבתי'ל לא הי'ה מעורב בסיפור וכי למעשה מסר את נפשו למען הרב ושאר ראשי הקהילה. בו-ביום הובא לקבורה ועל מצבתו נחרת לאמור: "פה נטמן הקדוש ר' שבתי ב"ר יוסף,שמסר נפשו להצלת כמה נפשות מישראל" אז גם הבין רב העיר את יחסו של רבי משה-לייב מסאסוב אל שבתי'ל הקצב ואת דבריו עליו: "זלוטשוב זקוקה לו לא פחות משנזקק הוא לה"
