../images/Emo63.gif פרשת וארא
ה"כלי יקר" מסביר לנו את שתי השליחויות בשני הפסוקים: "הוא אהרן ומשה אשר אמר ה' להם: הוציאו את בני ישראל מארץ מצרים... הם המדברים אל פרעה מלך מצרים... הוא משה ואהרן" "לפי שמצינו שקודם שליחות זה הי'ה אהרן שלוח אל ישראל להשיבם מדרכיהם הרעים, כדי שיהיו ראויים ליציאה ממצרים ובאותו שליחות הי'ה אהרן העיקר..." לכן בפסוק הראשון המדבר על השליחות אל בני ישראל נזכר שמו תחילה: "הוא אהרן ומשה...". "אבל בשליחות של עכשיו, שעיקרו אל פרעה, ודאי משה העיקר". ועל כן בפסוק השני העוסק בשליחות אל פרעה הוקדם שמו של משה "הוא משה ואהרן". השוני בשליחויות אלו יש בו אפיון השוני באישיותם של משה ואהרן. משה-מנהיג מסור לעם ישראל, הנושא אותם "כאשר ישא האומן את היונק", ועם זאת,גם מסוגל לדבר אל העם בתקיפות ונאלץ לא פעם להשליט מנהיגותו ביד רמה. פועל בכל זמן כנדרש,הוא יודע להסיע את העם מביזת הים על כורחם, לא מהסס לקצוף כשצריך. כאשר ערערו על מנהיגותו,עמד איתן כנגד קורח ועדתו והכריז:"רב לכם בני לוי!!"! משה נתגלה כמסוגל להתייצב מול הקב"ה:"שלח נא ביד תשלח"-אי אפשי בשליחותך!!! גם כשקיבל את השליחות אינו נרתע מלקבול:"למה הרעותה לעם הזה?!" "למה זה שלחתני?!" בחטא העגל הוא תובע מחילה:"ועתה אם תשא חטאתם ואם אין..." לכן,הוא המתאים ביותר לשליחות אל פרעה,מי שהי'ה מסוגל להתייצב מול הבורא בכוחו להתייצב לפני העריץ ולומר בלא מורא: "כה אמר א-לקי העברים...שלח עמי ויעבדוני!!"! אהרן מידה אחרת לו. אהרן אינו גדל כמשה בבית המלוכה.הוא צומח מתוך עמ"י ומשכין שלום ביניהם: "אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות". הכוח שלו לא בפה אלא בלב,באהבה לעמ"י "וראך ושמח בלבו". חושן המשפט שעליו שמות כל שבטי ישראל הוא נושא "על לבו לפני ה' תמיד". הכל באים אליו "כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו", וכיצד הוא מקבל אותם??? בברכה,במאור פנים,הוא מברך בברכת כוהנים:"יאר ה' פניו אליך...וישם לך שלום". לכן,אין טוב כאהרן ואין מתאים ממנו להישלח אל העם כדי להכשיר את ליבותיהם ליציאה ממצרים ולקבלת התורה. ומהי דרך היחיד הננקטת כאן לש':"הוא..." בא הכתוב ללמדנו שעלינו ללמוד ממשה ומאהרן גם יחד, נכון שלא אחת אנחנו מוכרחים לדבר בתקיפות כמשה אך להרגיל עצמנו שכדי להגיע אל הלב צריך ללכת בדרכו של אהרון,דרך שלום ואהבה.
ה"כלי יקר" מסביר לנו את שתי השליחויות בשני הפסוקים: "הוא אהרן ומשה אשר אמר ה' להם: הוציאו את בני ישראל מארץ מצרים... הם המדברים אל פרעה מלך מצרים... הוא משה ואהרן" "לפי שמצינו שקודם שליחות זה הי'ה אהרן שלוח אל ישראל להשיבם מדרכיהם הרעים, כדי שיהיו ראויים ליציאה ממצרים ובאותו שליחות הי'ה אהרן העיקר..." לכן בפסוק הראשון המדבר על השליחות אל בני ישראל נזכר שמו תחילה: "הוא אהרן ומשה...". "אבל בשליחות של עכשיו, שעיקרו אל פרעה, ודאי משה העיקר". ועל כן בפסוק השני העוסק בשליחות אל פרעה הוקדם שמו של משה "הוא משה ואהרן". השוני בשליחויות אלו יש בו אפיון השוני באישיותם של משה ואהרן. משה-מנהיג מסור לעם ישראל, הנושא אותם "כאשר ישא האומן את היונק", ועם זאת,גם מסוגל לדבר אל העם בתקיפות ונאלץ לא פעם להשליט מנהיגותו ביד רמה. פועל בכל זמן כנדרש,הוא יודע להסיע את העם מביזת הים על כורחם, לא מהסס לקצוף כשצריך. כאשר ערערו על מנהיגותו,עמד איתן כנגד קורח ועדתו והכריז:"רב לכם בני לוי!!"! משה נתגלה כמסוגל להתייצב מול הקב"ה:"שלח נא ביד תשלח"-אי אפשי בשליחותך!!! גם כשקיבל את השליחות אינו נרתע מלקבול:"למה הרעותה לעם הזה?!" "למה זה שלחתני?!" בחטא העגל הוא תובע מחילה:"ועתה אם תשא חטאתם ואם אין..." לכן,הוא המתאים ביותר לשליחות אל פרעה,מי שהי'ה מסוגל להתייצב מול הבורא בכוחו להתייצב לפני העריץ ולומר בלא מורא: "כה אמר א-לקי העברים...שלח עמי ויעבדוני!!"! אהרן מידה אחרת לו. אהרן אינו גדל כמשה בבית המלוכה.הוא צומח מתוך עמ"י ומשכין שלום ביניהם: "אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות". הכוח שלו לא בפה אלא בלב,באהבה לעמ"י "וראך ושמח בלבו". חושן המשפט שעליו שמות כל שבטי ישראל הוא נושא "על לבו לפני ה' תמיד". הכל באים אליו "כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו", וכיצד הוא מקבל אותם??? בברכה,במאור פנים,הוא מברך בברכת כוהנים:"יאר ה' פניו אליך...וישם לך שלום". לכן,אין טוב כאהרן ואין מתאים ממנו להישלח אל העם כדי להכשיר את ליבותיהם ליציאה ממצרים ולקבלת התורה. ומהי דרך היחיד הננקטת כאן לש':"הוא..." בא הכתוב ללמדנו שעלינו ללמוד ממשה ומאהרן גם יחד, נכון שלא אחת אנחנו מוכרחים לדבר בתקיפות כמשה אך להרגיל עצמנו שכדי להגיע אל הלב צריך ללכת בדרכו של אהרון,דרך שלום ואהבה.
