../images/Emo63.gif פינתרבות ../images/Emo63.gif
שלום לכולם, וברוכים הבאים לפינת התרבות של הפורום, שגם הפעם מתפרסמת מעט באיחור. היום בפינה נציג את שירה של ענבר (בהמה אדומה). לדעתי השיר בהחלט משובח, ויותר מזה - נראה לי שהוא מאוד סימבולי, במיוחד אחרי הלך העניינים האחרונים שבפורום... מה אתם אומרים? לשקוע לבד. פנים קטנטנות ואיזו תמימות ואיזו רטיבות בעיניים. כבר נמאס לך, ילדה ורק התחיל הסיוט ואיך הן מתייבשות על הלחיים. בגילך הצעיר התעייפת מהכל את כמעט וטובעת בנתיים. נפלת לקרקעית מנסה לעלות מנסה להאחז בידיים. הידיים שעזבו שתקעו לך סכין כשרק הזדקקת לתפיסה. וכולם שאמרו שהם תמיד בשבילך כולם, נעלמו בסופה. והכאב בַּפָּנים ששובר חיוכים העצבות ששמורה בתוכך. ושתיקה של שנים חלקים שבורחים לא נשאר פה מקום בשבילך. איך כואב לך, ילדה איך שקעת במצולות בלב הים השקט. ואין שום אונייה ועכשיו את לבד תנסי להציל את עצמך. נשמח לתגובות, וכמו כן - אנא שלחו יצירות חדשות... לא נותרו עוד הרבה בתור! המשך שבוע נעים, ומי יתן ויחזור החורף הנעדר...
שלום לכולם, וברוכים הבאים לפינת התרבות של הפורום, שגם הפעם מתפרסמת מעט באיחור. היום בפינה נציג את שירה של ענבר (בהמה אדומה). לדעתי השיר בהחלט משובח, ויותר מזה - נראה לי שהוא מאוד סימבולי, במיוחד אחרי הלך העניינים האחרונים שבפורום... מה אתם אומרים? לשקוע לבד. פנים קטנטנות ואיזו תמימות ואיזו רטיבות בעיניים. כבר נמאס לך, ילדה ורק התחיל הסיוט ואיך הן מתייבשות על הלחיים. בגילך הצעיר התעייפת מהכל את כמעט וטובעת בנתיים. נפלת לקרקעית מנסה לעלות מנסה להאחז בידיים. הידיים שעזבו שתקעו לך סכין כשרק הזדקקת לתפיסה. וכולם שאמרו שהם תמיד בשבילך כולם, נעלמו בסופה. והכאב בַּפָּנים ששובר חיוכים העצבות ששמורה בתוכך. ושתיקה של שנים חלקים שבורחים לא נשאר פה מקום בשבילך. איך כואב לך, ילדה איך שקעת במצולות בלב הים השקט. ואין שום אונייה ועכשיו את לבד תנסי להציל את עצמך. נשמח לתגובות, וכמו כן - אנא שלחו יצירות חדשות... לא נותרו עוד הרבה בתור! המשך שבוע נעים, ומי יתן ויחזור החורף הנעדר...
