סיפור זן..

[שנטידווה]

../images/Emo63.gif סיפור זן..

פעם אחת היה מורה-זן שחי בבקתה קטנה במדבר. ביום אחד מסוים (לא זוכר איזה) בכל שבוע היו תלמידיו מתאספים בחצר בקתתו ומקשיבים לדרשת-הדהארמה שלו, ומשסיים כל אחד מתלמידיו היה חוזר למקומו כדי לתרגל את מה שהמורה לימד. וכך היו פני הדברים מיזה זמן רב מאוד. יום אחד, אותו היום בשבוע שבו התלמידים נהגו להגיע אל מורה-הזן, והוא מחכה לתלמידיו כהרגלו, הם לא הופיעו בשעה היעודה. והוא מחכה ומחכה ואף אחד מתלמידיו עדיין לא הופיע. משהבין המורה שתלמידיו כבר לא יגיעו, הוא החליט לשאת את דרשת-הדהארמה שלו כהרגלו. לאחר שסיים, כל השיחים, הצמחים והאבנים שהיו סביבו קדו בפניו.

 

[אמא של שירה היחידה]

../images/Emo63.gifעוד ספור זן

עקרונות הזן 'כל ייצור הוא בעל חשיבות עילאית-יש לו תפקיד בעולמינו.' 'ההארה.היא להצליח להבין את סיבלו של ייצור אחר' 'לאחר ההארה,המציאות אינה משתנה.אבל המואר מביט עליה אחרת'. ולסיפורינו: במנזר הסוסים בתאילנד,נזירי זן. בשנה השישית ללימודיהם,הם יוצאים למסע מפרך-צליחת נהר מא צ'אן על סוס לבן.כל נזיר וסוסו – לבדו. המורים מסבירים להם,שכדי להגיע להארה,עליהם לצאת למסע הזה-לעזוב את המנזר הבטוח והמוגן,ולחצות את הנהר הרדוד עם סוסם. הקבוצה של אותה שנה,התרגשה-ממש כמו קודמותיה-לקראת המסע.הם יישובו משם אחרים ממה שייצאו משם,יידעו. כל מוריהם עברו מסע זה,וכולם כמעט ציינו אותו כחוויה המלמדת ביותר במנזר,ובחיים בכלל. הין הנזירים הצעירים,טאו קאן. הוא ייצא רכוב על סוסו.רכיבה במים קשה פי כמה מרכיבה על הייבשה,ולאחר כמה דקות-הסוס סירב להמשיך. טאו הפציר בו,בתחילה בלשון רכה,אחכ' בתקיפות,ואפילו הלם בו בעקיביו.בכל פעם,צעד הסוס עוד כמה מטרים,ושוב נעמד על מקומו. בייאושו,ירד טאו מגבו,ופנה להסתכל בפניו:"אנא,המסע הזה חשוב לי מאוד.אנא המשך"-תוך כדי כך,הביט בפניו.הוא ראה עליהם כמה הסוס מותש.לפתע הבין-המסע שלו,בא על חשבונו של ייצור זה,הבריאות של הסוס הוא ייקריב,כדי לקדם את עצמו... הוא לא יכול היה לשאת את המחשבה הזו,והוא משך את הסוס אל גדת הנהר,לייבשה.משם עשה את דרכו,אט אט,חזרה למנזר.כשהגיע,אמר בצער למורהו: "ייתכן כי לעולם לא אזכה להארה.את ההזדמנות שלי ללמוד היום החמצתי." והוא סיפר את הקורות אותו בדרך. המורה טפח על שכמו,ואמר":להיפך,בני.אתה הגעת היום להארה,שכולנו מייחלים לה: הכרת בסבלו של ייצור אחר,הבנת שאיינך יכול לקדם עצמך-גם אם זה בנושא רוחני-על חשבונה של בריה אחרת. היה לך העוז לקרוא תיגר על הקביעה שהסוס ייעודו הנשגב היה להשלים את המסע שלך. והמופלא מכל,אחרי הכל,הסוס אכן הביא אותך להארה-אבל לא בדרך שחשבת עליה"

 

[shayke התותח]

../images/Emo63.gif ועוד סיפור זן

איש זקן עבד עם בנו בחווה שבבעלותם רק סוס אחד שמשך את המחרשה. יום אחד הסוס ברח. "כמה נורא" אמרו השכנים "איזה מזל רע" "מי יודע עם זה מזל רע או מזל טוב " ענה האיכר. שבוע לאחר מכן חזר הסוס מן ההרים כשהוא מוביל חמש סוסות פראיות אל האורווה. "איזה מזל נפלא" אמרו השכנים "מזל טוב ? מזל רע ? מי יודע ?" ענה האיש הזקן ביום שלמחרת בניסיון לאלף את אחת הסוסות נפל הבן ושבר את רגלו "כמה נורא, איזה מזל רע" "מזל רע ? מזל טוב ?" נציגי הצבא באו לעיירה לגייס את כל הגברים הצעירים. בנו של האיכר לא גוייס בשל היותו פצוע. "טוב? רע?"

 

[אמא של שירה היחידה]

ועוד ספור,בלי מילים.../images/Emo63.gif

'שעור ללא מילים' אורח הגיע למנזר זן,כדי לספוג מעט מחכמתו של מורה ידוע שם.המורה הציע לו להצטרף לצפות בתענית דיבור,שפיקח עליה באותו יום.האורח הצטער לשמוע,כי הגיע למנזר דווקא ביום בו לא מתקיימים שעורים,אלא שתיקה מוחלטת.אך המורה ענה,כי אפשר ללמוד רבות גם מההתנסות הזו,ללא מילים... האורח יישב בפינת החדר,וצפה בנעשה.חצי שעה עברה,התלמידים שתקו כולם,והוא כמעט הצטער שנכנס אל האולם הגדול,בו היו עתידים כולם לשמור על שקט גמור במשך 5 השעות הבאות. אך אז,קרה משהו.אחד התלמידים השתעל מעט,ושב והשתתק.המורה סימן לתלמיד זה,בידו,לקום ולעזוב את האולם-פירושו של דבר,שהוא צריך לפרוש מהשעור של אותו יום.התלמיד ייצא,על פניו אכזבה עמוקה. כעבור רבע שעה,לערך,אחד התלמידים נתקף שעול ארוך.המורה לא בקש ממנו לעזוב,והתלמיד נראה נסער למשך הדקות שלאחר מכן,וחסר מנוחה. השעות חלפו להן,ו'שעור השתיקה' נגמר.האורח ניגש למורה,וביקש לשאול אותו שתי שאלות על השעור שצפה בו זה עתה:"איני מבין,את התלמיד שהשתעל לרגע ופסק,שלחת מייד החוצה.ואילו את התלמיד שנראה כחסר מנוחה דקות מספר,לא הוצאת?". הסביר לו המורה:" מכיר אני את שניהם,ויודע דברים שמתבונן אורח מן הצד לא יוכל לדעת עליהם: התלמיד הראשון,'מתאפק' זמן רב לפני שייתן אות וסימן שדבר מה מעיק עליו.ידעתי,שהסימן הקל מצידו לקושי,למעשה מטעה.ומהר מאוד הוא ייאלץ לפרוש בעצמו.העדפתי להוציא אותו,ולחסוך לו את ההשפלה לצאת בעצמו.יש אנשים,ש'אוגרים' בפנים כעס או סבל רב,ללא מתן סימן,וברגע אחד הכל יוצא אצלם החוצה.יידעתי שהרגע הזה קרוב אצלו.באשר לתלמיד השני-אני מכיר אותו כאדם שיש בו בטחון מפיק כדי לפרוש מ'מירוץ' שהוא אינו יכול לעמוד בו.הייתי סמוך ובטוח,כי אם הוא אכן על סף נקודת השבירה שלו-הוא ייקום וייצא מעצמו,בזמן.עוד יודע אני עליו,כי פעמים לרוב הוא מתקשה מאוד בתחילת משימה,אבל מתחזק ומצליח להתגבר על הקושי שלו,ו'לגייס' את כל כוחותיו להשלמתה.". האורח הודה לו,ואמר:"אכן,כפי שהבטחת,למדתי רבות מהשעור ללא מילים ".