../images/Emo63.gif ילדי הורין בעברית - התרשמות ראשונה
בביקור אתמול ב'אייקון' ראיתי סוף-סוף את המהדורה העברית החדשה ל'ילדי הורין', שהוזכרה כאן בעבר לפני שנה כשיצאה באנגלית (http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?forum=441&msgid=97781025&archive=1 ). כידוע לכל, אינני משוחרי תרגומיו של הד"ר לוטם לטולקין (אם כי ב'סילמאריליון' שלו ניתן למצוא נקודות מעטות של חיוב), או של דעותיו המקצועיות עליו, אבל אני חושש שהפעם הזו הוא הציב רף חדש של שפה תמוהה ובלתי קריאה, ותרגום מגוחך מאי פעם. לעיתים פשוט משעשע לקרוא אותו - המשפטים הארוכים שבהם הסירבול הוא יתרון, השילובים הבלתי אפשריים של ניבים ומשלבים והמילוליות האינסופית - עד שהתוצאה נשמעת כמו כתב חידה שמישהו ניסה לסדר באופן לא מוצלח את משפטיו האקראיים. אינני יודע איזה רושם תעביר התוצאה הזו, אבל אני די חושש שלא יהיה די קשר בינו לרושם של המקור. כמובן שכל חטאי תרגומיו הקודמים של הד"ר לוטם חוזרים כאן - ניקוד השמות, הכתיב החלקי המטעה (מקוה שהקוראים ידעו שב- וּ [ו' עם שורוק] הכוונה היא לעיצור W באנגלית) ושאר המונחים המומצאים, עם או בלי קשר למקור. לפחות הפעם הזו חסך מאיתנו הד"ר את פרשנותו על המקור (חוץ מהערה אחת או 2 שאינן מזיקות), ויש לומר שהנסיון שלו (בנספח הראשון) בתרגום הקטע המצוטט מהפואמה האליטראטיבית על ילדי הורין, ששימר את החריזה היחודית בעברית - מעניין. אבל לא הייתי קונה את הספר רק עבור שורות ספורות אלה. *********************************************************************************************** כדי להדגים את התרגום החדש, החלטתי להביא דוגמא מתוכו (עמ' 148-149), מקטע המפגש הראשון בין גלאורונג לטורין, שבשעתו תרגמתי בעצמי והבאתי בעמוד הזה (http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?forum=441&msgid=120551394 ). הצילום שהכנתי מהספר לא היה חד דיו (בעיית רזולוציה), ויש כמה מלים שקשה לפענח שסימנתי ב- --- (יש גם שגיאה במקור שסימנתי ב-[sic]), אבל מלבדן התעתיק מדויק ככל שניתן. בהודעה הבאה אנתח את התרגום של לוטם לקטע. ועתה עמד לבדו, כי המעטים אשר נלוו אליו כבר נמלטו והסתתרו. אבל ברגע ההוא יצא גלאורונג הנורא מבין שערי פלגונד הפעורים ורבץ מאחור, בין טורין לבין הגשר. ולפתע דיבר ברוחו הרעה אשר בו, ואמר: "ברכותי, בן הורין. פגישה משמחת היא זו!" אז ניתר טורין לאחור, ופסע לעברו, והייתה אש בעיניו, ופיות גורתנג זהרו כבלהבה. אבל גלאורונג בלם את אשו ופער את עיני השפיפון אשר לו ונעצן בטורין. ללא יראה הביט טורין בעיניים הללו עת הניף את חרבו; ומיד נפל עליו כישופו המבעית של הדרקון, והוא חש כאילו הפך לאבן. זמן רב עמדו כך שניהם בלי ניע, דוממים לפני שערי פלגונד הגדולים. וגלאורונג דיבר שוב, להתגרות בטורין: "רעות היו כל דרכיך, בן הורין," אמר. "כפוי טובה למאמצך, פורע חוק, קוטל רעך, גונב אהבה, גוזל כס נרגותרונד, מצביא עיקש וחסר-בינה, נוטש שאריך. כשפחות חיות אמך ואחותך בדור-לומין, אומללות וחסרות-כול. אתה כנסיך תתלבש, והן בסחבות, ואליך כמיהתן, אבל אתה לא תיתן דעתך עליהן. שמוח ישמח אביך לדעת כי בן כמותך לו; ואכן יוודע." ובאשר טורין היה אסיר תחת כשפי גלאורונג, הקשיב לדבריו וראה את עצמו כבמראה עקומה מזדון, ותיעב את אשר ראה. ובעודו אסיר תחת עיני הדרקון ומתייסר אל נפשו, ואינו יכול למוש ממקומו, נתן הדרקון אות והאורקים הוליכו משם את עדר השבויות, והן עברו לפני טורין וחצו את הגשר, ובינהן היתה פינדוילס, והיא נשאה את זרועותיה אל טורין, וקראה בשמו. אבל רק עת אבדו זעקותיה ויבבות השבויות בדרך צפונה הרפה גלאורונד [sic] מטורין, והוא לא יכול לאטום את אוזניו מפני הקול ההוא אשר רדפו מאז. ולפתע הסיר גלאורונג את מבטו, והמתין; וטורין זע לאטו, כמתעורר מחלום נורא. והוא התעשת וזינק על הדרקון בזעקה גדולה. אבל גלאורונג צחק ואמר: "אם רצונך למות, בשמחה אמיתך. אבל מה בצע בכך למורון וניניור? לא נתת דעתך לזעקות בת-העלפים. התתכחש גם ל---- דמך?" אבל טורין שלף אז את חרבו והניפה שילח אותה לעבר עיניו; וגלאורונג הצטנף לאחור במהירות והתנשא מעליו ואמר: "לאו! למצער אמיץ-לב אתה, יתר על כל אשר פגשתי. ומכזב כל האומר כי לא נכבד את אומץ-לב אויבינו. ראה נא! את חירותך אני מציע לך. לך אל שארותיך, אם תוכל והסתלק! ואם יוותר עלף או אדם שיספר את סיפור הימים האלה, בוודאי יזכור ל--- את שמך, אם לא תשעה למנחתי." עדיין שרתה מבוכה על טורין ממבט הדרקון, והוא האמין לדברי גלאורונג, כאילו עמד לפני אויב היודע חמלה, והוא פנה וחפז לחצות את הגשר. אבל בלכתו דיבר גלאורונג מאחוריו, ואמר בקול נורא: "לדור-לומין מהר-נא, בן הורין! אך אפשר ששוב יגיעו האורקים לפניך. כי אם תתמהמה לבקש את פינוילס, אזי לא תשוב עוד לראות את מורון או את נינור; והן תקללנה אותך."
בביקור אתמול ב'אייקון' ראיתי סוף-סוף את המהדורה העברית החדשה ל'ילדי הורין', שהוזכרה כאן בעבר לפני שנה כשיצאה באנגלית (http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?forum=441&msgid=97781025&archive=1 ). כידוע לכל, אינני משוחרי תרגומיו של הד"ר לוטם לטולקין (אם כי ב'סילמאריליון' שלו ניתן למצוא נקודות מעטות של חיוב), או של דעותיו המקצועיות עליו, אבל אני חושש שהפעם הזו הוא הציב רף חדש של שפה תמוהה ובלתי קריאה, ותרגום מגוחך מאי פעם. לעיתים פשוט משעשע לקרוא אותו - המשפטים הארוכים שבהם הסירבול הוא יתרון, השילובים הבלתי אפשריים של ניבים ומשלבים והמילוליות האינסופית - עד שהתוצאה נשמעת כמו כתב חידה שמישהו ניסה לסדר באופן לא מוצלח את משפטיו האקראיים. אינני יודע איזה רושם תעביר התוצאה הזו, אבל אני די חושש שלא יהיה די קשר בינו לרושם של המקור. כמובן שכל חטאי תרגומיו הקודמים של הד"ר לוטם חוזרים כאן - ניקוד השמות, הכתיב החלקי המטעה (מקוה שהקוראים ידעו שב- וּ [ו' עם שורוק] הכוונה היא לעיצור W באנגלית) ושאר המונחים המומצאים, עם או בלי קשר למקור. לפחות הפעם הזו חסך מאיתנו הד"ר את פרשנותו על המקור (חוץ מהערה אחת או 2 שאינן מזיקות), ויש לומר שהנסיון שלו (בנספח הראשון) בתרגום הקטע המצוטט מהפואמה האליטראטיבית על ילדי הורין, ששימר את החריזה היחודית בעברית - מעניין. אבל לא הייתי קונה את הספר רק עבור שורות ספורות אלה. *********************************************************************************************** כדי להדגים את התרגום החדש, החלטתי להביא דוגמא מתוכו (עמ' 148-149), מקטע המפגש הראשון בין גלאורונג לטורין, שבשעתו תרגמתי בעצמי והבאתי בעמוד הזה (http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?forum=441&msgid=120551394 ). הצילום שהכנתי מהספר לא היה חד דיו (בעיית רזולוציה), ויש כמה מלים שקשה לפענח שסימנתי ב- --- (יש גם שגיאה במקור שסימנתי ב-[sic]), אבל מלבדן התעתיק מדויק ככל שניתן. בהודעה הבאה אנתח את התרגום של לוטם לקטע. ועתה עמד לבדו, כי המעטים אשר נלוו אליו כבר נמלטו והסתתרו. אבל ברגע ההוא יצא גלאורונג הנורא מבין שערי פלגונד הפעורים ורבץ מאחור, בין טורין לבין הגשר. ולפתע דיבר ברוחו הרעה אשר בו, ואמר: "ברכותי, בן הורין. פגישה משמחת היא זו!" אז ניתר טורין לאחור, ופסע לעברו, והייתה אש בעיניו, ופיות גורתנג זהרו כבלהבה. אבל גלאורונג בלם את אשו ופער את עיני השפיפון אשר לו ונעצן בטורין. ללא יראה הביט טורין בעיניים הללו עת הניף את חרבו; ומיד נפל עליו כישופו המבעית של הדרקון, והוא חש כאילו הפך לאבן. זמן רב עמדו כך שניהם בלי ניע, דוממים לפני שערי פלגונד הגדולים. וגלאורונג דיבר שוב, להתגרות בטורין: "רעות היו כל דרכיך, בן הורין," אמר. "כפוי טובה למאמצך, פורע חוק, קוטל רעך, גונב אהבה, גוזל כס נרגותרונד, מצביא עיקש וחסר-בינה, נוטש שאריך. כשפחות חיות אמך ואחותך בדור-לומין, אומללות וחסרות-כול. אתה כנסיך תתלבש, והן בסחבות, ואליך כמיהתן, אבל אתה לא תיתן דעתך עליהן. שמוח ישמח אביך לדעת כי בן כמותך לו; ואכן יוודע." ובאשר טורין היה אסיר תחת כשפי גלאורונג, הקשיב לדבריו וראה את עצמו כבמראה עקומה מזדון, ותיעב את אשר ראה. ובעודו אסיר תחת עיני הדרקון ומתייסר אל נפשו, ואינו יכול למוש ממקומו, נתן הדרקון אות והאורקים הוליכו משם את עדר השבויות, והן עברו לפני טורין וחצו את הגשר, ובינהן היתה פינדוילס, והיא נשאה את זרועותיה אל טורין, וקראה בשמו. אבל רק עת אבדו זעקותיה ויבבות השבויות בדרך צפונה הרפה גלאורונד [sic] מטורין, והוא לא יכול לאטום את אוזניו מפני הקול ההוא אשר רדפו מאז. ולפתע הסיר גלאורונג את מבטו, והמתין; וטורין זע לאטו, כמתעורר מחלום נורא. והוא התעשת וזינק על הדרקון בזעקה גדולה. אבל גלאורונג צחק ואמר: "אם רצונך למות, בשמחה אמיתך. אבל מה בצע בכך למורון וניניור? לא נתת דעתך לזעקות בת-העלפים. התתכחש גם ל---- דמך?" אבל טורין שלף אז את חרבו והניפה שילח אותה לעבר עיניו; וגלאורונג הצטנף לאחור במהירות והתנשא מעליו ואמר: "לאו! למצער אמיץ-לב אתה, יתר על כל אשר פגשתי. ומכזב כל האומר כי לא נכבד את אומץ-לב אויבינו. ראה נא! את חירותך אני מציע לך. לך אל שארותיך, אם תוכל והסתלק! ואם יוותר עלף או אדם שיספר את סיפור הימים האלה, בוודאי יזכור ל--- את שמך, אם לא תשעה למנחתי." עדיין שרתה מבוכה על טורין ממבט הדרקון, והוא האמין לדברי גלאורונג, כאילו עמד לפני אויב היודע חמלה, והוא פנה וחפז לחצות את הגשר. אבל בלכתו דיבר גלאורונג מאחוריו, ואמר בקול נורא: "לדור-לומין מהר-נא, בן הורין! אך אפשר ששוב יגיעו האורקים לפניך. כי אם תתמהמה לבקש את פינוילס, אזי לא תשוב עוד לראות את מורון או את נינור; והן תקללנה אותך."